שפתי כהן על התורה, שמות יט:יט

1ויהי קול השופר הולך וחזק. כששמעו קול השופר בתחילה נחרדו וכשקרבן משה כמו שאמרתי, אז קול השופר היה נותן להם חוזק לקבל הקול, ולזה חזק ציר"י תחת הזי"ן שופר שפר כתיב שהיה משפרם ומחזקם. ובמדרש ויהי קול השופר הרי זה סימן יפה לישראל בכל מקום שמזכיר שופר, שנאמר עלה אלהים בתרועה וגו', והיה ביום ההוא יתקע בשופר וגו'. משה ידבר היל"ל משה מדבר, ועוד כי עדיין לא היה דבור כי אחר זה אמר וירד ה' ויקרא ה' אל משה ויעל משה, ואמר אח"כ ויאמר ה' אל משה רד העד בעם וגו', וירד משה אח"כ וידבר אלהים את כל הדברים האלה. במדרש וידבר אלהים וגו' משה ידבר, רבי אליעזר אומר מנין אתה אומר שאין הקב"ה מדבר עד שמשה אומר לו דבר שכבר קבלו עליהם בניך, לזה נאמר משה ידבר, אמר לו ר' עקיבא כן הוא הדבר בודאי, ומה ת"ל משה ידבר אלא מלמד שנתן כח וגבורה במשה והקב"ה מסייעו, בקול ובנעימה שהיה משה שומע בו היה משמיע את ישראל, לכך נאמר משה ידבר. וכוונת ר' עקיבא לומר שדברי ר' אליעזר ודאים הם אבל לא מן הפסוק שאם כן היל"ל משה מדבר, אלא אליבא דר' עקיבא כך הוא פירוש הפסוק קול השופר הולך וחזק למשה כדי שידבר. אליבא דר' אליעזר משה ידבר חוזר על האלהים יעננו בקול, ואליבא דר' עקיבא חוזר על וקול שופר הולך וחזק כמ"ש:

2וכתב רבינו בחיי ז"ל. משה ידבר והאלהים יעננו בקול, היה פלא גדול שכל ישראל שהם מהלך עשר פרסאות שמעו כלם קולו של משה, ועוד שהיה שם קול השופר היה ראוי לעכב, ועל כן יבאר הכתוב הנם הגדול הזה כי משה ידבר והאלהים נותן לו כח וסיוע בקולו שיוכל להגביה כשיעור שישמעו כל ישראל קולו ויבינו ממנו, ומלת יעננו הוא לשון עזר וסיוע כמו אענה את השמים ע"כ. ובפרק שלשה שאכלו מה ת"ל, בקול בקולו של משה כי הקול רמוז בתפארת א"כ קול לו, והבן:

3נאמר בלשון רבים היה היחיד פוטר עצמו מלעסוק בתורה לומר שנאמר בלשון רבים לזה נאמר בלשון יחיד, עוד לומר שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה כאלו לא נברא העולם אלא לו, כמאמר רבי מאיר שאמר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כלו כדאי הוא לו. עוד נאמר בלשון יחיד לתת מקום למשה כשעשו העגל לומר שלא נתנה תורה אלא לו, ועוד כמ"ש שמשה רבינו גימ' כלל ישראל עם ח' אותיות, כמו שאמרו בזוהר פרשת תשא ז"ל בההיא שעתא דנחת משה וקביל אורייתא בלחודוי כללא דכל ישראל ואיהו קביל אורייתא אפילו מגלת אסתר דכתיב וקבל היהודים כללא דיהודאי. ועוד נאמר בלשון יחיד שיחשוב אדם כאילו הוא יחיד בעולם ואין בעולם אלא הוא, ובזה לא תשא לא תרצח לא תנאף לא תגנוב כי למי ירצח ולמי ינאף ולמי יגנוב, ועוד למה בלשון יחיד לומר שלא נברא העולם אלא לצוות לזה, כמו שאמרו ז"ל על פסוק כי זה כל האדם, וכן אמר בן עזאי לא נברא העולם אלא לשמשני, כי ברא לו נחתום כדי שימצא פת אפוי, וכן שאר בעלי מלאכות כלם לא נבראו אלא כדי שימצא בעל תורה כל מה שצריך מצרכי העולם ולא יבטל מת"ת בעשייתן, כמו שאמר ז"ל כמה טרח אדם הראשון עד שמצא פת לאכול וכמה טרח עד שמצא בגד ללבוש:

4עוד אמר בלשון יחיד לומר מאחר שנעשו נפש אחת ונעשו כלם כאחד שנאמר ויתן שם ישראל ראויים לקבל התורה שהיא תורה אחת, מאחד, ה' אחד, וכן אנכי במ"ק עם האותיות גימ' אחד, לעם אחד, ע"י משה במ"ק עם המלה אחד. ואמר קודם וידבר אלהים ואחר כך אמר אנכי בשם הרחמים, לפי שקודם בא עליהם בדין מהטעם שאמרנו כדי שייראו מלפניו שנאמר והאלהים עשה שייראו מלפניו, או כדי לערבב את השטן גם כדי שלא יקבלוה העכו"ם, וכששמעו לא יכלו לקבל ומתו שכן אמר דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, לא אמר ה' ולצורך היה מכמה טעמים שאמרנו. ועוד להודיעם שאין תחיית המתים אלא למקבלי התורה, כמו שאמר כי טל אורות טלך כדלעיל, ולזה אמר אנכי בא"ת ב"ש טל מת, כלומר בטל שעתיד להחיות בו המתים אח"כ ברחמים, ולא קשו קראי שכאן אמר וידבר אלהים ובמשנה תורה אמר את הדברים האלה דבר ה' ולא אמר דבר אלהים, אלהיך ע"ה והמלה גי' המחיה, גימ' חס, שחס עליהם והחיים, וכן ר"ת של וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר, גימ' חס:

5אנכי גימ' אחד מיוחד. וכן אחד במספר מרובע פ"א כמנין אנכי, כיצד ח' פעמים ח' הם ס"ד, ד' פעמים ד' הם י"ו, צרף ס"ד עם י"ו הם פ', והאל"ף הם פ"א. ודע כי סוף מספר האחדים הוא ט', כי היו"ד היא בערך האל"ף באי"ק בכ"ר, ואנכי במ"ק ט' וכל מספרו ט' פעמים ט' הם ט'. כיצד ט', תוסיף ט' על ט' הם י"ח במ"ק ט', תוסיף עוד ט' על י"ח הם ז"ך במ"ק ט', תוסיף על ז"ך ט' הם ל"ו במ"ק ט', תוסיף על ל"ו ט' הם מ"ה במ"ק ט', תוסיף על מ"ה ט' הם ד"ן במ"ק ט', תוסיף על ד"ן ט' הם ס"ג במ"ק ט', תוסיף על ס"ג ט' הם ע"ב במ"ק ט', תוסיף על ע"ב ט' הם פ"א במ"ק ט', הרי ממספר גדול עד מספר קטן הכל עולה למספר ט', ואם תדקדק באלו הט' מספרים תמצאם מכוונים על דרך הספירות ממעלה למטה, פ"א הוא רמז לחכמה עד קוצה שכן פ"ה אל"ף גימ' קוץ:

6וכתב רבינו בחיי ז"ל. אנכי זו מצות הלב, ואינו ספור כי אם מצות עשה שיודה האדם ויאמין בלבו אמונה שלימה כי יש בורא אחד קדמון ואין עוד מלבדו, וכן מלת אנכי תורה על נמצא, והאחד בראש תורה על היחוד והקדמות, ושאר האותיות כולם עשרות שהם מחלק האחד, וא"כ כל התיבה כלה מעידה על האחדות, ועוד מלת אנכי תעיד על אחד, וכן אחד עולה פ"א במספר מרובע ע"כ. וכן אנכי ה' אלהיך יש בהם י"ג אותיות כמנין אחד. עוד אנכי גימ' כסא, על הים המליכוהו שאמרו ה' ימלוך, ובמעמד הר סיני הושיבוהו על כסא כביכול כרב שיושב ומלמד ומקבלים תלמידיו מצותיו, ואמר אלהיך עד עכשו היה אלוה כל העולם מעתה אלהי ישראל, וכה"א ובך בחר ה' להיות לך לאלהים וגו', וכן אלהיך גימ' ה"ס א', שעל ידך מתחבר אל"ף עם הס, והבן:

7וכתב רבינו בחיי ז"ל. הזכיר ב' שמות ה' אלהיך, מדת הרחמים ומדת הדין, שהמצוה הזאת קראוה רבותינו ז"ל קבלת עול מלכות שמים, והמדות האלה הם מדות המלך כנגד העם, כי המלך יצטרך להעמיד הארץ במשפט, שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ, ויצטרך ג"כ שיתנהג עמהם בחסד שנאמר חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו ע"כ. ואמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים על תנאי זה הוצאתיך שתקבלו אלהותי, שכן אמר הקב"ה לכן אמור לבני ישראל אני ה' וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וגו', ואמר מבית עבדים לפי שהיו תחת יד השרים שהם עבדים לו, א"כ היו עבדים לעבדים, ולזה אנו מברכים בכל יום שלא עשני עכו"ם שלא עשני עבד שהם כלם עבדים מאחר שאדוניהם עבד, שהם מקבלים ממערכת הכוכבים שהם עבדים למה שלמעלה מהם שהם המלאכים, וכן ג"כ שלא עשאני אשה בערך המלאכים הממונים על הכוכבים והם מקבלים מזולתם כמו האשה שמקבלת מבעלה, לזה אנו מברכים שלא עשאני אשה, שלא שם לנו חלק לקבל מהם. וכתב רבינו בחיי ז"ל מבית עבדים שהאדונים שלכם היו עבדים שהרי המצריים הם בני חם, או שהיו עבדים שם וכאילו אמר מבית עבדות. ואפשר לפרש עוד מבית עבדים מבית המזלות שהם עבדים לי, וקרא את המזלות עבדים לפי שהם שרים למה שלמטה מהם שהם ממונים עליהם ועבדים למה שלמעלה מהם, וירמוז כי היו ישראל ראוים לשהות עוד במצרים לפי משפט הכוכבים והמזלות לולא ה' שהיה לנו שהשפיל הכח ההוא והוציאם בדרך נס, וזהו ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים, לא אמר ממצרים מכור הברזל כי המשיל כח של מצרים שהם למעלה לכור הברזל שהיו ישראל ראויים שיותכו בו כברזל המותך בתוך הכור, ואמר כי הקב"ה הוציאם תחלה מתוך הכור ואח"כ ממצרים, עוד אנכי לפי שישראל שהיו שומעים שהיו באים מד' רוחות העולם לא היו יודעים מי הוא המדבר והיו תמהים שמא ח"ו ב' רשויות יש, לזה אמר להם למה אתם תמהים רצונכם לדעת מי הוא המדבר, אנכי:

8ובמדרש לפי שנראה ב"ה על הים כמו גבור עושה מלחמה, ונראה להם בסיני כסופר מלמד תורה, ובימי דניאל כזקן מלא רחמים, לזה אמר להם לא בשביל שאתם רואים אותי בדמיונות הרבה אלא אני הוא שבים אני הוא שבסיני אנכי ה' אלהיך וגו', דבר אחר אנכי ה' אמר רבי חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זועפות, פנים מסבירות, פנים בינוניות, פנים שוחקות. פנים זועפות למקרא, לפי שאדם המלמד בנו צריך ללמדו באימה, פנים בינוניות למשנה, פנים מסבירות לגמרא, פנים שוחקות לאגדה, אמר להם הקב"ה אע"פ שאתם רואים כל הדמיונות אנכי ה' אלהיך וגו' הכ"ל הו"א אח"ד עם הכולל גימ' אנכ"י, וד' פנים כנגד ד' אותיות, פנים זועפות כנגד היו"ד שהיא כמוסה אין נראה לה תוך, כמו מי שפניו זועפות אינו יכול להביט בו, פנים בינוניות היא הה"א ראשונה שהיא בתוך התיבה, פנים מסבירות הוא נגד הוא"ו שהיו"ד היא כמוסה וזו נתארכה להסביר פנים. פנים שוחקות היא ה"א אחרונה שאין לה מעכב אחריה כן השוחק אין פיו בלום וחסום אלא פתוח, דיקא שאמר פנים ולא בפנים, והבן: