שפתי כהן על התורה, שמות כ:י

1לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וגרך. הזכיר משה ששה הם בנך ובתך עבדך אמתך ובהמתך וגרך, כנגד ז' עליונות מלמעלה, למה כי חסד הוא בן החכמה כי החכמה נקרא אבא, ואמר ובתך נגד הגבורה שהדין הוא כנוי לנקבה הרי ב' זרועות נקראים אח ואחות, עבדך ואמתך לפי שהם למטה מהזרועות שהם הנצחים נקראים עבד ואמה ונקראו עבדים בערך מה שלמעלה מהם, ובהמתך נגד היסוד, בהמה בה מה והבן, וגרך היא כ"י ונקראת באר גימ' גר, וגר צדק עד שם עולה ולא יותר וגר שם, ונקראת ג"ר מלשון מגור, ועל זה אמר גורו לכם מפני חרב כי היא חרב נוקמת נקם ברית הם ששה חוץ מאתה, ולזה פסיק בין אתה ובין בנך, לומר כי ג' עליונות אין להרהר בהם כי כל אחד מהג' נקראת אתה, וזה כי ששת ימים לרמוז על ששת אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב, כמו האצטרובל כשמעריכין אותו על שעה ידועה חוזר עד הגיעו עד אותה שעה מתפרק הכל, כן הקב"ה שם קץ והעריכו בתכונתו ובאופניו ובגלגליו על ששת ימים שהם ששת אלפים נקראים ששת ימי המעשה, לפי שעושין פעולתם שנתמנו עליה עד ששה ואחר השבת יחזור הכל לשביעית שהוא עולם הבא שהוא מלך העולם, וכן ועבדו לעולם עד היובל לשם יובל. וכן אמר בעבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא, כי כבר השלימו הששה פעולתם והונח לשביעית, זהו וינח ביום השביעי, כמו ותנח בגדו, ולזה לא אמר וינח ביום השבת אלא ביום השביעי הוא שביעי של עולם והבן. וזהו אמרם עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, כי כלי העיכול שבתו ובטלו, וזהו וחד חריב, ועליו רמז הכתוב יום אחד יודע לה' לא יום ולא לילה, אז"ל זה יום שביעי לעולם שלא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר, ועל אותו יום נאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, שיבטלו הפועלים ויהיה ה' לבדו, ויהיו נשמות בלא גוף, כי הפעולות היום, לצורך הגוף, ומאחר שאין פועלים איו גוף, לזה אמר וחד חריב, כי הגוף אין לו קיום בלתי פעולה והפעולה שבתה ביום שכולו שבת, דוק אמרם בטל ששובתים כל הפועלים כולם בלי כלי הגוף והגלגלים והפועלים העליונים כי כולם קשורים ביחד ובשביתת העליונים ישבתו ויתבטלו התחתונים, כי אין להם חיות אלא בשכלי הגוף עושים פעולתם כי האצטומכא תשבת ולא תעכל המזון ימות הגוף, וכן שאר האיברים, ועל זה רמז וחד חריב לא אמר וחד שבת כי בהשבתתם יחרב ויבטל הגוף כמ"ש. על כן ברך ה' את יום. השבת הואיל והונח הכל לשביעי כמו שאמרתי על כן ברך את יום השבת הגשמי לזכר של יום השביעי שהוא שבת הגדול, ובזכרון זה השבת יזכור שבת הגדול, ולזה אמר זכור א"ת, שבו תשלום הכל מאל"ף עד תי"ו. ואמר על כן ברך ה' את יום השבת, ברכו בטעם המאכל ובריח כמו המעשה ההוא דאנטונינוס עם רבינו הקדוש, ויקדשה"ו גימ' נפ"ש ע"ה, זו נפש יתירה שחלה על כל מי שהוא מזרע ישראל ומקבל עליו השבת בחיבה. ומה שאמר במשנה תורה וזכרת כי עבד היית במצרים ולא אמר כי ששת ימים כמ"ש כאן, לפי שמשה במצרים נתן להם השבת כמו שאמרו ז"ל על ישמח משה במתנת חלקו, לזה אמר במשנה תורה וזכרת כי עבד היית במצרים בעבודה קשה והיית נח ביום שבת מעול הגלות, א"כ ראוי שתקיים השבת ותנוח בו וזהו על כן צוך לעשות את יום השבת, וג"כ אמר במשנה תורה שדהו לפי שמשה אמרם בשנת הארבעים בכניסתם לארץ, ויש להם שדות וכרמים זרזם משה שלא לזמור שדות של חבריהם. ומה שאמר כאן זכור ובמשנה תורה שמור שכאן הוא דבורו של הקב"ה שאין לפניו עולה ולא שכחה, אבל במשנה תורה הם מפי משה והוא בשר ודם ושכחן, ואין ראוי לומר זכור לכך אמר שמור: