שפתי כהן על התורה, שמות כ:יב

1כבד את אביך ואת אמך. אחר שצוה בכבודו של מקום שלא יעבדו זולתו, צוה בכבוד אב הגשמי שיכבדהו, וכשהולך בדרכי השם מכבד אביו שאומר אשרי פלוני שיצא מחלציו ויהיה לו כבוד גדול, ואם אינו הולך בדרכי השם מביא קלון וקללה לאביו ואומרים אוי לו שיצא זה מחלציו שנאמר בה' בגדו למה כי בנים זרים ילדו, ואמרו חז"ל כמאן קרינן לרשיעא בר צדיקא רשע בן רשע כהאי תנא שנאמר זרע מרעים בנים משחיתים, לאבותיהם שקורין לו רשע:

2עוד כבד את אביך. לרבות האבות אברהם יצחק ויעקב. כמעשה דר' אליעזר בן הורקנוס שאמר עליו רבי יוחנן בן זכאי אשריכם אברהם יצחק ויעקב שיצא ר' אליעזר מחלציכם, וא"ל הורקנוס אמרו אשרי לי שיצא זה מחלצי:

3עוד כבד את אביך האמתי, זה הקב"ה כמו שאמר על פסוק ישמח אביך זה הקב"ה ואמך דא כ"י, ותגל יולדתך זו אמך הגשמית, ואביך הגשמי לא נזכר לפי שבן כסיל תוגת אמו אמו ולא אביו. עוד כבד את אביך שבשמים שהוא נקרא אב שנאמר כי אתה אבינו:

4ובזוהר כבד את אביך דא הקב"ה, ואמך דא כנסת ישראל, את אביך את דייקא לאכללא שכינתא, רבי יהודא פתח כבד את אביך סתם ואת אמך סתם דהא כולא הוה במנינא, את לרבות כל מה דלעילא ותתא. פירש"י שרבי אלעזר אמר אביך דא קב"ה אמך דא כ"י את לאכללא שכינתא, והוקשה לו לרבי יהודה כשאמר אמך דא כנסת ישראל שכינתא היא במנינא שכ"י היא שכינה, אלא את לרבות כל מה דלעילא ותתא, שכל מדה ומדה היא אב והיא אם משפעת ומקבלת עד מטה שהוא אב הגשמי והאם הגשמית, וזהו אומרו את לרבות כל מה דלעילא ותתא ע"כ:

5אביך א' בי"ך בי"ך גימ' יחיד, א' יחיד, כאילו אמר אחד יחיד, אמך עם האותיות והמלה ה"ס והבן. אביך במספר קטן ו', אמך במספר קטן ז', היינו עם זו יצרתי וגו', ז"ו גימ' אחד, כי כשעושה כבוד לאביו עושה כבוד להקב"ה שהוא שותף עמהם, כמו שאמרו פרק קמא דקדושין שלשה שותפין יש באדם אביו ואמו והקב"ה בזמן שמכבד אדם אביו ואמו אמר הקב"ה מעלה אני עליכם כאלו דרתי ביניכם וכבדתוני ובזמן שאדם מצער אביו ואמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאילו דרתי ביניהם צערוני:

6וכתב רבינו בחיי ז"ל כבד את אביך, עד עתה הזהיר בכבוד האב הראשון העליון, ורצה עתה לחתום הלוח הראשון בכבוד אב האחרון התחתון, ואמר כשם שהזהרתיך בכבודי כן אני מצוך בכבוד אביך ואמך שהם שותפים עמי ביצירתך. וכשם שהזהיר באב הראשון שיודה בו ובמציאותו שהוא אלהיו, כן יתחייב שיודה במולידיו שהם אביו ואמו, וכשם שאמר לא יהיה לך שלא יכפור בו, כן יתחייב שלא יכפור באביו לומר על אדם אחר שהוא אביו, ויתחייב עוד שלא ישבע בשם אביו לשוא ולשקר ולא יעבור אותו מפני ירושת ממון אי ירושת כבוד ומעלה, וכתב עוד ז"ל על מה שקבע הכתוב שכר הכבוד אריכות ימים בשם רבינו סעדיה גאון ז"ל, מפני שלפעמים עתידין שיחיו האבות עם הבנים זמן רב ארוך והאבות הם על הבנים למשא כבד והכבד יכבד על הבנים, לכך קבע עליהם המצוה הזאת למען יאריכון ימיך, כלומר עליך לכבדם ותחיה עמהם, ואם אולי תצטער על חייהם דע שעל ימיך אתה מצטער, ע"כ:

7ובספר הזוהר ז"ל. כבד את אביך לקבל לא תחמוד אשת רעך, ואמר רבי יצחק כבד את אביך אביך ממש דהא מאן דחמיד אתתא ואוליד בר ההוא בר אוקיר לאחרא דלא אבוי דכתיב כבד את אביך. לא תרצח ואחריו לא תנאף, דע שברית מילה עם המלה עולה תרצח, שמי שנואף עם אשת איש אסרה על בעלה ואין לך רוצח גדול מזה, שאחר שהוא גוף אחד הפרידו ועשה אותו חצי גוף, ואם ח"ו הוציא שכבת זרע לבטלה שחט בניו, לזה אמר לא תרצח וקרי ביה לא תירצח, על דאטפת אטפוך מדה כנגד מדה, כמו שאמרו ז"ל מסכת מו"ק פרק אלו מגלחין על פסוק ואשר לא צדה ז"ל, במה הכתוב מדבר בשני בני אדם שהרגו את הנפש אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינם בפונדק אחד זה שהרג בשוגג יורד מן הסולם וזה שהרג במזיד עומד תחת הסולם ונופל עליו היורד והורגו, ונמצא זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה, וכן לא תנאף קרי ביה לא תינאף, כמו שכתבו קצת מקובלים שמי שבועל כותית נדה סוף שהוא בא בכותית זונה, ומי שהוא נבעל סוף שהוא בא בארנבת שפעמים זכר ופעמים נקבה, אם כן קרי ביה תינאף, תנאף תי"ו נו"ן אל"ף פ"ה גימ' תש חי, שמתיש כביכול כח חי העולמים שהוא יסוד שמשם הוא הברית ועושה בו ביאה אסורה חוץ מאשתו מתיש כביכול כחו, ומהנה לאף, כמו שאמרו חכמינו ז"ל לא תנאף לא תהנה לאף, תנאף תן אף, שנותן כח לאף לשלוט עליו בעולם. וכן אז"ל כל מקום שאת מוצא זנות אנדרולומוסיא באה לעולם והורגת טובים ורעים. אם כן בסבת הזנות נהרגו הטובים, לזה לא תרצח נגד לא תנאף. ואמר לא תנאף סתם בין פנויה בין אשת איש כמ"ש הזוהר פ' תזריע ז"ל, ויברך אותם אלהים כחתן דמברך לכלה ז' ברכות מכאן אוליפנא חתן וכלה כיון דאתברכן בז' ברכות אתדבקן כחדא כדוגמא דלעילא, ועל דא מאן דאתי לאתחברא באנתו אחרא הא פגים זווגא דכ"י, כאלו עביד ב' רשויות לעילא דהא זווגא דכ"י ביה בקוב"ה בלחודוי, בזמנא דאיהו ברחמי ובזמנא דאיהו בדינא, ת"ח מאן דאתחבר באנתו אחרא כאלו משקר ביה בקב"ה ובכ"י, ועל דא קב"ה לא יהיב תשובה ותשובה תליא עד דיסתלק מעלמא הה"ד אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, ואימתי בשעתא דעאל בתשובה, לההוא עלמא יחזיר ליה לקבלא עונשא, רבי אלעזר אמר מאן דמשקר בכ"י לא אתקבל בתשובה עד דיתדן בדינא דגהינם, כ"ש מאן דמשקר בכ"י ובקב"ה וכ"ש אי אטרח ליה לקב"ה למעבד דיוקנא דממזר באנתו אחרא ואכחיש פומבי דמלכא. רבי חייא פתח גוזל אביו ואמו וכו', אביו דא קב"ה אמו דא כ"י, מאי גוזל כמא דאתמר גזלת העני בבתיכם, ומאן איהו מאן דחמיד אתתא אחרא דלאו איהו בת זוגיה. תמן תנינא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה ולכ"י דכתיב גוזל אביו ואמו וגו', וכל הנהנה מן העולם הזה כו' דא איהו מאן דאדבק באנתו למהני מינה ואע"ג דאיהי פנויה ואהני מינה בלא ברכה כאלו גוזל לקב"ה וכ"י מ"ט בגין דזווגא דילהון בשבע ברכות הוא, ומה על פנויה כך מאן דאדבק באנתו אחרא דקאים בזווגא דלעילא בזווגא דז' ברכות עאכ"ו, חבר הוא לאיש משחית דא ירבעם כמא דאוקמוה ואמר אין פשע דא הא פנויה היא אמאי אסור בגין דא גוזל אביו ואמו, ולא עוד אלא דאיהו חבר לאיש משחית דפגים דיקונא ותקונא דלעילא, כ"ש מאן דחמיד לאנתו דחבריה לאדבקא בה דפגים יתיר ועל דא איתפגים לעלמין, איש משחית דפגים לעילא ופגים לתתא ופגים לנפשיה הה"ד משחית נפשו הוא יעשנה ע"כ. הרי חמר שהבא על פנויה כאלו גוזל הקב ה וכ"י, וכן לא תנא"ף נוטריקון לא תהנה נפשך אפילו פנויה. ולא תנאף היא כנגד לא יהיה לך אלהים אחרים שבלוח ראשון כי עבודת ע"ז קראה הנביא זנות, כמו שאמר ותפשקי רגליך לכל עובר ותרבי את תזנותיך ותזני אל בני מצרים וגו' ותזני אל בני אשור לכן זונה שמעי דבר ה'. לא תרצח הוא כנגד אנכי שאם יאמרו לך לא כמו שכתוב אנכי שהוא יחיד מיוחד כי ב' רשויות יש, וזהו לא פירוש שיאמר לא כמו שאתה אומר, שלא יש אלא אל אחד ועבדהו, ואם לאו תהרג, תרצח ותהרג ולא תעבור. לא תגנוב אחרי לא תנאף, כי מי שהוא זנאי מאבד כל ממונו באתנן הזונות וסופו לגנוב שנאמר ורועה זונות יאבד הון, וקרי ביה תיגנב שאם ימצא הגנב ישלם שנים א"כ לעצמך אתה גונב מה שרצה לחסר חבירו מחסרין ממנו, ואם לא יקחו ממנו הקב"ה גובה ממנו שנאמר ישלם שנים לרעהו, ונאמר רעך וריע אביך שהוא הקב"ה. גנב גימ' ה"ן, כלומר לא תחשוב שאתה גונב משל הדיוט אין אתה גונב אלא משל שמים, שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וגו'. והחמירה תורה בגזל הדיוט יותר מקדשי שמים, שבקדשים אם היה במזיד חייב קרבן מעילה. ואם הוא בשוגג חייב חמישיתו יוסף עליו, אבל הדיוט נאמר כל אוכליו יאשמו, כי ממון ישראל חביב על הקב"ה מן ההקדש, וכן מצינו שויתר הקב"ה על עבודתו משום גזל בע"ה בענין ק"ש שאמר במשנה האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך, ובתפלה אם הם בראש הזית ובראש התאנה לא ירדו אע"פ שאין להם כ"כ כונה משום גזל בע"ה, ועוד גנב גימ' ה"ן, הן קרבו ימיך למות, ולמי תניח לאחרים, או אולי לא תספיק להחזיר הגנבה, ואמר לא תגנוב סתם לא ממון ולא נפשות ולא דעת הבריות ולא דעת עליון כמו שעשה קין שאמר השומר אחי אנכי, ואמרו ז"ל לא תגנוב אפילו על מנת למיקט, פירוש לצער חבירו, לא תגנוב כנגד לא תשא שמי שגונב סוף שנשבע לשקר: