שפתי כהן על התורה, שמות כא:א

1ואלה גימ' מ"ב, ואחריו המשפטים, רמז על מה שאמרו ז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין וכו', לזה ואלה גימ' מ"ב, רמז על העולם שנברא בשם מ"ב ואינו עומד אלא במשפט, זהו ואלה המשפטים. עוד ואלה במלואו כזה וא"ו אל"ף למ"ד ה"א גימ' ד"ר, שהקב"ה דר בין השופטים כששופטים באמת שנאמר אלהים נצב בעדת אל וגו', ואם לאו יורדים לגיהנם זהו רד"ו, כמו שאמרו ז"ל יחשוב הדיין כאילו גיהנם פתוחה לו מלמטה, ואם תמנה ה"א אחרונה בלא מלוי עולה ר"ג, שהוא ק"ץ אח"ד, לומר שאם אינו מיחד שהולך לקץ הימים, ואם הוא מיחד הקב"ה שהוא הוא"ו הולך לקץ הימין, זהו שאז"ל אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים, והבן. ואז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, לזה בא הוא"ו של ואלה לומר שמבטל הקץ בכוונת היחוד:

2עוד ואלה המשפטים. למה לא התחילה פרשה זו בוידבר כשאר פרשיות, אלא ממה שפירש הרמב"ן ז"ל תבין שאינה פרשה בפני עצמה, ז"ל רצה להקדים להם המשפטים, כי כאשר היה בעשרת הדברות הא' בידיעת ה' והב' באסור ע"א, חזר וצוה את משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, שתזהירם עתה עוד שיתנו לבן למה שראו ויזהרו במצות האלו שצויתים, כי אתם ראיתם כנגד דבור א', לא תעשון אתי כנגד דבור לא יהיה לך להשלים ענין ע"א, ואלה המשפטים כנגד לא תחמוד, כי אם לא ידע האדם משפט הבית או השדה ושאר הממון יחשוב שהוא שלו ויחמדה ויקחה לעצמו, לפיכך אמר תשים משפטים ישרים ינהיגו אותם ביניהם ולא יחמדו מה שאינו שלהם מן הדין, וכן אמר במד"ר כל התורה תלויה במשפט לכן נתן הקב"ה דינים אחר י' הדברות, וכן יפרש באלה המשפטים המשפט בע"א ובכבוד האב והרציחה והניאוף הנזכרים בעשרת הדברות ע"כ. א"כ מדבריו תבין שההתחלה היא ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל וגו', ובמלת משפטים כלל לא תחמוד שהוא כולל הרבה לאוין שהוא כנגד כל התורה כמ"ש לעיל, וגם חזר בזו הפרשה לפרט כל עשרת הדברות בפרט, שאמר מכה איש ומת, וכי יזיד איש, נגד לא תרצח, וגונב איש ומכרו נגד לא תגנוב, בגניבת נפשות הכתוב מדבר, ומקלל אביו כנגד כבד את אביך, זובח לאלהים יחרם נגד אנכי ה' אלהיך, לא תשא שמע שוא כנגד לא תשא, ששת ימים תעשה מעשיך וגו' כנגד זכור את יום השבת, לא תנאף כלול בואם לבנו ייעדנה, אם אחרת יקח לו שארה וגו', כדי שלא יבא לידי זנות, אל תשת וגו' להיות עד חמס כנגד לא תענה, לא תשתחוה לאלהיהם נגד לא יהיה לך אלהים אחרים, וכלל בכלל ומכה אביו ואמו ד' שומרים שצריך אדם שישמר מהביא על עצמו חובה, ובכלל וגונב איש ומכרו גניבת ממון וד' אבות נזיקין, שהגנב כוונתו להזיק. א"כ י' דברות אמרן הקב"ה שנאמר וידבר אלהים, ואמר הקב"ה למשה שיחזור ויפרוט להם כל העשרה ויכלול עמהם המשפטים והדינים כאומרו ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם, ואמר אח"כ ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' שהם י' דברות, ואת כל המשפטים, פירש"י ז"ל ז' מצות שנצטוו בני נח ושבת ודינים שנצטוו במרה שנאמר שם שם לו חוק ומשפט, חק שהוא חק פרה אדומה, ומשפט שהם שבע מצות ושבת. נשמר רש"י ז"ל שלא אמר את כל המשפטים על אלה הדינים של ואלה המשפטים:

3ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, לא אמרו נשמע, כי דברי ה' אינם צריכים שמיעה, כבר שמענום, ועל מ"ש לו כה תאמר אל בני ישראל שיחזור ויאמר להם כל העשרה בכלל שאר הדינים, ואמר ויכתוב משה את כל דברי ה' וגו', ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם, ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, כי ודאי דברי ב"ו שצריכין שמיעה והבנה לא כמו דברי הקב"ה שהם נכנסים ברמ"ח איבריו של אדם והם נשמעים ומובנים מאליהם, אבל דברי בשר ודם צריכים הבנה. ונסמכו פרשת דינים לפרשת מזבח לומר שהם חשובים לפני המקום ככל הקרבנות שמקריבין ע"ג המזבח, וכן אז"ל על פסוק וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב, וכי אפשר לומר כן אלא כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה אחת מעה"כ כאילו עוסק בתורה כל היום וכאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנאמר בו ויהי ערב ויהי בקר, וכ"כ רש"י ז"ל במקומו. הרי שהן חביבין לפני הקב"ה יותר מן הקרבנות, וכן אמרו ז"ל באבות על ג' דברים העולם קיים על הדין וכו', א"כ לזה נסמכה לפרשת מזבח, לומר שבזכות הקרבנות שהיו מקריבין על גבי המזבח העולם עומד, והדיינים ג"כ הם מעמידים העולם, וכן אז"ל בעיר הנדחת בפסוק כליל לה', כל העושה דין ברשעים מביא רחמים לעולם:

4עוד ואלה המשפטים. משל לבן מלך שהיו מאכילין אותו על פי רופא והיה הרופא מאכילו כך שיעור מן הלחם מן פת בג המלך כך שיעור מן הלפתן וכך מן היין מיין משתיו, אח"כ היה מאכילו מיני מרקחת מעולים ומיני סמים כדי שיתעכל כל המזון ולא יזיק לו המאכל, כן הקב"ה נתן התורה לישראל שהיא משולה ללחם שנאמר לכו לחמו בלחמי, והיא משולה ליין שנאמר ושתו ביין מסכתי, וכה"א דבש וחלב תחת לשונך, אח"כ נתן להם הדינים שהם כמו הסמנים המסעידים והמרפאים, וכה"א רפאות תהי לשרך, זהו אשר תשים זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות. ומ"ש לפניהם בלשון רבים ואח"כ כי תקנה בלשון יחיד, לומר שהדינים הם על ב' פנים, הא' דינים שבין אדם לחבירו, ואחד הדינים שהם לצורך הנהגתו במאכלו בשתיתו ובתשמישו, כגון תשמיש המטה, והנהגתו עם אשתו בימי נדותה ובימי לבונה, ושאר דברים שבצנעה כגון ישיבתו בבית הכסא, וגם באיסור מאכלים:

5עוד אמר לפניהם לרמוז על מה שאמרו ז"ל אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד יחידו של עולם ב"ה. עוד לפניהם לפני ה', כמ"ש במדרש תהלים אלהים נצב בעדת אל, הוא שאמר הכתוב כי המשפט לאלהים הוא, וכן ביהושפט אומר כי לא לאדם תשפוטו, שלא יאמרו הדיינים לעצמנו אנו יושבים, א"ל הקב"ה הוו יודעים כי אני יושב עמכם שנאמר אלהים נצב בעדת אל, אני ה' אוהב משפט וגו', א"כ לפניהם לפני ה' יושבים:

6עוד לפניהם גימ' איי"ם עליה"ם, שהדיין שאינו דן דין אמת לאמתו מחריב העולם, כמ"ש באבות חרב בא לעולם על ענוי הדין ועל עוות הדין. עוד לפניהם שהקב"ה הראה למשה דור דור ומנהיגיו, א"כ לפניהם לפני כבר הם מששת ימי בראשית, לזה לא אמר אשר תלמדם, כי מלומדים הם מלפני, כדגרסינן במגילה פרק הקורא אמר רבי יוחנן מאי דכתיב ועליהם ככל הדברים מלמד שהראה הקב"ה למשה דקדוקי התורה ודקדוקי סופרים, ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, אם כן אין צריך שתלמדם אלא תשים לבד:

7ובמדרש אמר רבי יהושע בן לוי משל לבן מלך שהיה מהלך בשוק פגע באוהבו של מלך ומילא ידו אבנים טובות ומרגליות, אמר המלך פתחו לי בתי תסווראות שלי שלא יאמר בני אלולא אוהבי זה לא היה לי ליתן לו אבנים טובות ומרגליות. כך אמר הקב"ה שלא יהיו ישראל אומרים אילולא שבא יתרו ולמדנו את הדינים לא היה לו ליתן לנו את התורה אלא הריני נותן להם את התורה שכולה דינים ע"כ. וא"ת והרי נתן להם דינים במרה קודם שבא יתרו, א"כ איך יאמרו אלולא אוהבו של מלך לא היה לו ליתן. ויש לומר שאותם הדינים שנתן להם במרה היו שבע מצות בני נח וכבר היו מורגלים בהם מנח, ונתן להם השבת שג"כ היו מורגלים בו ממצרים, ונתן להם חק פרה ששטן ועכו"ם מונין בהם את לישראל, וכשבא יתרו אפשר שעשה להם סדר הנהגה ונתן למשה עצה על סדר הנהגתם, וכן א"ל משה כשרצה להלוך והיית לנו לעינים, לזה אמר ואלה המשפטים לא של יתרו:

8ובמדרש ואלה המשפטים. לפי ששמע משה מיתרו שא"ל ואתה תחזה מכל העם, ד' מדות, ולא מצא אלא אחת שנאמר ויבחר משה אנשי חיל וגו' מכל ישראל, א"ל הקב"ה נתתי לך המשפט ולאחרים מנית ואינם יודעים, לך אתה ולמדם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים וגו'. עוד נוכל לומר לפי זה המדרש, שאמר ואלה המשפטים לפי דרכם שאין בהם כל הד' מדות, שאם היה בהם הד' מדות הייתי מרשה לך שתלמדם דברים אחרים וסודות רבים, אבל לפי ערכם אלה המשפטים שתלמדם. והתחיל כי תקנה כדי שידעו ערכם שהם קנויים ליצרם, הואיל ואין בהם הד' מדות שהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, וכנגדם נתן להם משפטים. כנגד אנשי חיל אמר ומכה איש ומת מות יומת, וכי יריבון וגו' מעם מזבחי תקחנו למות, מכה אביו ואמו מות יומת, וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת, ומקלל אביו ואמו מות יומת, וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת וגו'. לאלו צריך חיל וכח להמיתם. ד' אבות נזיקים כנגד יראי אלהים, שאם אין בו יראה יאמר שורו הזיק או בורו הזיק, ע"י בורו, ע"י אשו, ע"י בהמתו שאין בהם דעת, למה ישלם, כנגד זה יראי אלהים. וכנגד אנשי אמת ארבעה שומרים, שהם שומר חנם והשואל ונושא שכר והשוכר שיש בכל אחד חיוב שבועה, שומר חנם נשבע שלא פשע, ושואל נשבע שמתה מחמת מלאכה, נושא שכר והשוכר נשבעים שנאנסה ולא שלחו בה יד, ונפטרים בשבועה נגדו אנשי אמת שישבעו באמת שונאי בצע אם כסף תלוה וגו' לא תשימון עליו נשך, ג"כ אם חבול תחבול שלא ישתמש בעבוטו של עני, מלאתך ודמעך לא תאחר, ושש שנים תזרע והשביעית תשמטנה, ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות, שלש רגלים תחוג לי שמי שהולך אמר הבצע עובר על כל אלו לזה ואלה המשפטים מה שצריכים להם ולא אחרים, ע"כ: