שפתי כהן על התורה, שמות כא:כו

1וכי יכה איש את עין עבדו וגו'. חזר למה שאמר שמחריבי ביהמ"ק אין להם תשובה, ובא עתה לומר מה שאמר עין תחת עין, הם סימו עינו של עולם שהוא בית המקדש כן יסמא עינם, שיחרב בית התורפה שלהם, מק"ו ומה עבד כנעני שנתקלל בעבדות לעולם שנאמר עבד עבדים יהיה לאחיו ואומר לעולם בהם תעבודו, ואומר והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה כאחוזת קרקעות, עכ"ז אם הכהו על עינו ושחתה או הפיל שנו יוצא לחירות, לפי שציערו, מחריבי ביהמ"ק שציערו ישראל בכמה מיני צער וסגופים ואינם קנויים להם והם בניו של מקום כלום יש להם תשובה. ולדעת הרב רבינו בחיי ז"ל הטעם שעבד כנעני יוצא בשן ועין לפי שלא נשתעבדו אלא בשן ועין שנאמר וירא חם את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ, ראה בעינו והגיד בפיו ונתקלל על זה ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, וכיון שלקו האיברים החוטאים נפטר הגוף מעונש עבדות ע"כ. ומה שהיה בשן ולא בפה כי ויגד לשני אחיו בפה היא ההגדה א"כ למה בשן, אלא באגדה יש שסרסו. וזו המלה הוא מאותיות השינים שהם זסשר"ץ א"כ לא היתה תנועה בפה אלא בשנים, לזה יוצא משן מאחר שלקה בו. וכן סמך פרשה שאחריה ואמר וכי יגוף שור את איש סקול יסקל השור, לא אמר השור יסקל אלא סקול יסקל, לפי שמי שנתחייב סקילה היו משליכין אותו מגובה ב' קומות אם מת דיו בזה ואם לאו העד יורד ומשליך אבן גדולה על לבו, אם מת דיו ואם לאו העד השני ג"כ משליך עליו אבן ואם לא מת כל ישראל רוגמים אותו שנאמר רגום ירגמוהו וכו', רגום קודם על יד העדים ואח"כ ירגמוהו, זה באדם, אבל בשור שהמית אדם סקול יסקל לא רגום, אלא יסקל שהכל סוקלים. ואם שור נגח הוא השור יסקל וגם בעליו יומת. ומה אם בהמה שאין לה דעת החמירה תורה להמיתה בסקילה והבעל אינו נפטר מחריבים שהרגו מישראל כמה וכמה עאכ"ו שחייבין כמה מיני סקילה, וכן סמך וכי יפתח איש בור ולא יכסנו על שהיה סבה אע"פ שלא עשה בידים חייבתו תורה, על העושה בידים על אחת כמה וכמה. וכן סמך וכי יגנוב איש שור או שה וגו' חמשה בקר ישלם תחת השור וד' צאן תחת השה, אם על טביחת בהמה או מכירה משלם ד' וה' על הריגת כמה בני אדם עאכ"ו, וכן כי יבער ושלח את בעירו אמר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, מחריבים שלקחו ממון ישראל בחזקה שצריכים לשלם ממיטב תחת הנחשת זהב ותחת האבנים כסף, וכן כי תצא אש שלם ישלם המבעיר, ומה אם על שלח שמר אשו חייבתו תורה מחריבים שהציתו אש בבית ה' כלום יש להם תשובה, א"כ כויה תחת כויה, כנגד ז' דברים שאמר, עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה, כנגד אלו הז' דברים אמר ז' פרשיות, וכי יכה איש את עין עבדו, וכי יגח שור את איש, וכי יפתח איש בור, וכי יגוף, וכי יגנוב איש, כי יבעיר איש, כי תצא אש, לומר שמאלו הז' דברים יקחו את ק"ו ולא יהיה להם תשובה ולא תקומה, כנגד ז' דברים שעשו לישראל ולהקב"ה, חוץ מנפש תחת נפש. ובמדרש רבי ישמעאל אומר עבד כנעני אין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון רבו שנאמר והתנחלתם אותם, לפי דרכנו למדנו שעבד כנעני כשדה אחוזה לעולם, אבל אם היה רבו רודהו והפיל שנו או סימא עינו או אחד מכ"ד ראשי איברים הרי זה קונה עצמו ביסורין והרי דברים ק"ו ומה אם מידי ב"ו אדם קונה עצמו ביסורין ק"ו מידי שמים, וכה"א יסור יסרני יה ולמות לא נתנני. וכן בברכות פרקא קמא כתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו ק"ו משן ועין ומה שן ועין שהוא אחד מאיבריו של אדם עבד יוצא בהן לחירות יסורין שממרקין כל גופו של אדם עאכ"ו. והיינו דאמר ר' שמעון נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית האמור מלח במלח ממתיק הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל גופו של אדם:

2ובמדרש למה בשור חייבה תורה ה' ובשה ד' אמר רבי מאיר בוא וראה כמה חביבה מלאכה לפני מי שאמר והיה העולם שור שיש לו מלאכה ישלם ה' שה שאין לו מלאכה ישלם ד', ר' יוחנן בן זכאי אומר חס הקב"ה על כבודן של בריות שור שהולך ברגליו ישלם חמשה שה שטוענו על כתפו ישלם ד', כוונת ר' מאיר לומר שלא תהו בראה וכשטבחו בטל העולם ממלאכת החרישה אע"פ שיש שורים ברבוי השורים תרבה התבואה שנאמר ורוב תבואות בכח שור, לא אמר בכח שורים אלא שור, לומר שכשיש שור אחד יתר התבואה יותר, כשייגע האחד ולא יהיה לו כח יקח האחר, לזה אמר בכח שור לומר שאפילו שיחרוש באחד אם לא יהיה לו כח לא תרבה התבואה, ולזה אמר לפני מי שאמר והיה העולם ולא אמר לפני הקב"ה, לומר שביטל העולם ממלאכה ובפרט שביטל לבעל הבית, שחביבה לפני הקב"ה מלאכת בעה"ב כדי שלא ירד מנכסיו, יותר מעבודתו ית', שהרי בפועלים העושים מלאכה אצל בעל הבית והגיע זמן ק"ש בטלים לפרק ראשון ועוסקין במלאכתם וקורין, והגיע זמן תפלה אם עושין בשכר מלבד האכילה מתפללים תפלה קצרה שהיא הביננו, ואם הם בראש הזית והתאנה לא ירדו, וכן אם אכלו פתן אין מברכין אלא ברכה ראשונה ומברכין אחריו ב' ברכות ראשונה כתקנה וכולל שלישית בברכת הארץ, כל זה לפי שחביב לפני הקב"ה ממון ישראל. ומכאן תדע עונשו של גזלן שהקב"ה חס על ממון הבריות, שהרי הנהנה מן ההקדש מוסיף חומש על הקרן להקדש והאוכל ממון ישראל עליו נאמר כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם וגו', בא ר' יוחנן בן זכאי ואמר טעמו של רבי מאיר שייך לטביחה שבטלו ממלאכת העולם אבל למכירה לא שייך זה הטעם כי הקונה אינו מבטלו וחורש בו, לזה אמר שהטעם הוא שהקב"ה חס על כבודן של בריות: