שפתי כהן על התורה, שמות כב:כד
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 22:24
Open in the reader →1אם כסף תלוה את עמי. יאמר אם יש כסף, כלומר אם נברא הכסף, הוא ללוות את עמי, כי מצות הלואה למי שדחוקה לו השעה היא גדולה יותר מן הצדקה, לפי שזה נתבזה וזה לא נתבזה. ומצאתי סמך לדברי מלבד עולת הבוקר, מלב"ד ר"ת מלוה לעני בשעת דוחקו, כאילו הקריב עולת הבוקר, ואם תעשה כך את עמי במחיצתי, ואמר את העני עמך, לומר שאתה יודע בו שהוא עני אבל שאר בני אדם אין יודעים בו שלא נתפרסם שהוא עני, כי מה שאמר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו זהו שנתפרסם שאינו רוצה להתפרנס מן הצדקה, אבל זה לא נתפרסם והוא בחזקת עשיר, לזה מצוה להלוותו, אם כסף תלוה קרי ביה תלוה בחיר"ק. אם אתה מלוה לאחרים אני מלוה לך, כי לי הכסף ולי הזהב, את עמי העניים הם קרויים עמי, והם כליו של הקב"ה כמו שאמר ז"ל דרך מלך ב"ו להשתמש בכלים שלמים, אבל הקב"ה משתמש בכלים שבורים נאמר ואל זה אביט אל עני ונכה רוח, את העני עמך, אם הוא עני הוא עמך, אבל עמי שהבאתיו בשער הנסיון והמבחן אינו אלא עשיר שאין לו נכסיו להיותו טרוד בעסקיהם והוא טרוד ביחוד הקב"ה, שכן עני במ"ק אח"ד, ולא עוד אלא שסופו להיות עשיר ולחזור לו הכסף, שכן ענ"י במספר אחוריי כס"ף, וראה מה עשה כס"ף לקח אותיות שלפניו ושלאחריו כזה, יכ"ל נס"ע עפ"ץ, להורות שהוא כלה ונוסע ומתעפץ, כמו מתעפש, יכ"ל נס"ע עפ"ץ גימ' פ"ת, לומר שלא נברא הכסף אלא לפת וללפת הפת, כי לא נברא אלא לעשות בו סחורה כי יאה עניותא לישראל, וכן אמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס, וכן הוא אומר וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך, ואפילו במלך אמר וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, לכך יש פסיק בין כסף ובין תלוה, לומר שלא היה מן הראוי הכסף להבראות בעולם כדי שלא יתגאו זה על זה בו, אלא כדי לזכות בו העשירים, כמו ששאל קיסר את רבי יהושע אמר אם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנס אותם, אמר לו כדי לזכות בהם את דעאל ליליא אילנא דמותא שליט בעלמא ואילנא דחיי שליט לעילא, וכיון דאילנא דמותא שליט בעלמא בלחודוי כל בני נשא טעמין טעמא דמותא מ"ט בגין דהא אילנא גרים ובעי בר נש לאקדומי ולמפקד בידיה פקדונא דנפשיה כפקדונא דבר נש דיהיב פקדונא לא רשאי לאתאחדא ביה הואיל ובפקדונא אתמסר לגביה ואי יסרב ביה ודאי נבדוק אבתריה דלאו איהו מזרעא קדישא ולא מבני מהימנותא, כך ההוא אילנא בני נשא אקדימו ויהבון ליה פקדונא דנפשייהו וכל נשמתין דבני עלמא נטיל וכלהו טעמי טעם דנפשייהו וכל נשמתין דבני עלמא נטיל וכלהו טעמי טעם מותא, בגין דהאי אילנא דמותא הוא ובגין דכל אינון נפשתא אע"ג דכלהו אתחייבו לגביה כיון דכלהו אתמסרו ליה בפקדונא אתיב כל פקדונין למריהון, ות"ח לא כדאי הוא אילנא דמותא לאתיב פקדונא לגבי בר נש אלא בשעתא דאילנא דחיי אתער בעלמא אימתי אתער ההוא אילנא דחיי בשעתא דסליק צפרא וכדין כיון דהאי אתער בעלמא כל בני עלמא חיין ושביק ואהדר ההוא אילנא, דמותא כל פקדונין דאתפקדו לגביה ואזיל ליה מ"ט חיין בגין ההוא אילנא דחיים גרים ע"כ. ועל דרך זה יאמר אם חבול תחבול, כלומר שלא תפקיד נשמתו ולא אמר בידך אפקיד רוחי ומסרב אילנא דמותא לאהדרא ליה בגין דאתיהיב לגביה יתיר מההוא פקדונא, אומרת התורה לההוא אילנא אם חבול תחבול כלומר אם לקחת נשמתו במשכון שיש לך עליו הרבה שהיה מן הראוי שתמשכננה כמה פעמים מחוב שיש לך עליו, לזה כפל ואמר חבול תחבול, עד בא השמש שהוא אילנא דחיי תשיבנו לו, מ"ט בגין דאיהו גרים חיין לכל עלמא, השמ"ש גימ' ש"ם הרחמי"ם עם שני המלות, שהוא אילנא דחיי: