שפתי כהן על התורה, שמות כה:יח

1ועשית שנים כרובים. רמז לב' מדות שהעולם מתנהג בהם שהם חסד ופחד דין ורחמים, והם שני פועלים, וכנגדם באדם שהוא עולם קטן לב ומוח, וכדי שלא תבין שהם ב' רשויות ח"ו אמר מקשה, כלומר לא יקשה עליך כי אחד הם, כי מקשה במ"ק אחד, ולזה אמר שנים ולא אמר שני כי שנים במ"ק אחד, כל זה להורות על האחדות, ולזה היה מקשה שאין עמו דבר אחר להורות על האחדות. וכתב הרב רבינו בחיי ז"ל, ומה שהזכיר בצווי ועשית שנים כרובים ולא אמר שני, לשון השויה, כמו שני לוחות, ב' כבשים, שני שעירים, לכך הוצרך לומר שנים לומר שחלוקים הם בענינם, זה זכר וזה נקבה, וכן דרשו רז"ל במסכת יומא (דף נ"ד) אמר רב קטינא בשעה שישראל היו עולין לרגל היו מגלגלין להם הפרוכת ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום ומראין להם הכרובים שהם מעורים זה בזה. וכן כרובים גימ' מראה כבוד שמראים כבודן וחבתן של ישראל, וכן כתיב כמער איש ולויות, אמר רבא בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו. והיה אפשר לומר שהיו הכרובים האחד בצורת אדם גדול ושני בצורת ילד קטן, כענין שראה יחזקאל פני האחד פני כרוב והשני פני אדם, ודרשו ז"ל היינו כרוב היינו אדם אלא אפי רברבי ואפי זוטרי, וכל זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו שהיא אהבה חזקה, וכל זה כדי שנדע ונשכיל שדבקותו יתברך עמנו דבקות גדול וחזק בלי שום אמצעי ולפי שדבקותו יתברך עם האומות עכו"ם ע"י אמצעי, כשרצה להודיענו בתורה שדבקותו עמנו בלי שום אמצעי, וא"א להודיענו אלא ע"י משל זה בהכרח. ועוד טעם אחר כדי שנתעורר בתפלותינו ובכל שאר העבודות שלא נשים אמצעי בין הקב"ה ובינינו. ומן הטעם הזה הונחו לפני לפנים במקום השכינה, כי הוא התל שהכל פונים בו לתפלה, ואם תשכיל בדעת הרמב"ם ז"ל בענין הכרובים, תמצא שהם כנגד הכרובים שראה יחזקאל הנביא ע"ה, והם חיות הקדש, ואע"פ שראה ד' חיות, הם חיה אחת, ומזה אמר יחזקאל היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, אחר שאמר שהם ד' חיות החזירם אחר כן לחיה אחת, והאריך הוא ז"ל בענין אחר כן על דרך הקבלה, ב' כרובים כנגד הקול והאש אשר בהר סיני, והיו שניהם זהב כי הכל מקבל מחסד ודין, והיו מקשה להורות על האחדות, והיו זכר ונקבה להורות על המשפיע ומושפע, והיו אחד מקצה מזה ואחד מקצה מזה כי כן הא' ראש הבנין וא' סופן, והיו פורשי כנפים למעלה, כדי לקבל מלמעלה ע"כ, עיין במקומו. ואמר פורשי כנפים, ולא אמר פורשי כנפיהם, להורות שהם מקבלים ומשפיעים:

2ויש מי שפירש שהכרובים הם דמות ב' תינוקות, תרגום תינוק רביא, הוא לומר שהקב"ה מלמד תינוקות שנאמר וכל בניך למודי ה'. אמרו בזוהר שמה שאמר וכל בניך הם אותם שמתים קטנים לומדים שם ומלמדים זכות על אבותיהם, וכן אמרו ז"ל אל הכפורת יהיו פני הכרובים, כתלמיד הנותן עינו למטה מפני אימת רבו. להודיע שעיקר התורה הוא למוד התינוקות, שנאמר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, ואם אין גדיים אין תיישים, לזה נרמז כאן קודם עשיית המשכן להורות על מה שאמרו ז"ל אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש, ולזה היו על הכפורת והלוחות למטה מהכפורת, לומר שעיקר למוד התורה הוא למוד התינוקות שעליו עולם עומד בהבל פיהם הבל שאין בו חטא, זהו פורשי כנפים למעלה, שמלמדים זכות על כל ישראל בהבל פיהם שעולה למעלה, הכרבים גימ' זרע, עזר, ר"ל זרע ישראל הם עזר לישראל בהבל פיהם, הבל ה' לב, פיהם גימ' קהל, ר"ל לב של הקהל הוא הבל פיהם של תינוקות, זהו ולשון רכה שהם התינוקות שלשונם רכה שקורין לרי"ש לי"ש, תשב"ר גר"ם, נוטריקון תינוקות של בית רבן גזרות רעות מבטלין, תינוקות גימטר' תתבקע, שמבקעת כמה רקיעים ועולה בהבל פיהם ובוקעת וקובעת מקום לקהל לתפלתם, זהו על הכפורת יהיו פני הכרובים, ר"ת היפה. יהיו פני הכרבים, גימ' תמ"ח. שהם מוחים חמת המלך, מתח מותחים הרחמים, חתם חותמים אותם לחיים: