שפתי כהן על התורה, שמות כו:א

1ואת המשכן תעשה. לא אמר ועשית משכן, לפי שכבר קדם הצווי שאמר ועשו לי מקדש, ואמר המשכן בה' הידיעה כמ"ש שיעשה הוא הרוחני והם יעשו הגשמי, לזה אמר ואת המשכן הידוע תעשה אתה ולא אחר, ולזה אמר עשר ולא אמר עשרה כי עשר היינו שער, הראה להם השער שיכנסו בו תחלה. יריעת, אותיות רעיתי, פרנסתי, כמו האלהים הרועה אותי והבן. ולזה התחיל בצווי היריעות כי דרך העולם כשבונים בית בונים תחלה הכותלים ואחר כך עושים התקרה, כן בכאן היל"ל תעשה הקרשים, שהם הכותלים ואחר כך היריעות שהם מאהילים מלמעלה, אלא לרמוז למ"ש שקודם יכנסו מהשער ולזה התחיל מן היריעות של תכלת וארגמן, כי המשכן היו לו ד' כסויים, ויש אומרים ג' כסויים, אחד של תכלת וארגמן, וכסוי אחד של יריעות עזים, ואחד של עורות אילים מאדמים, ואחד של עורות תחשים, שנאמר ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה, ויש אומרים מכסה ומכסה, ויש אומרים אחד היה חציו של עורות אילים וחציו של תחשים וכלם כונתם אחד, כי האומר ד' היו נגד ד' אותיות השם, והאומרים ג' נגד שם יה"ו. והתחיל בתכלת כי הוא תכלית הכל והכל כלולים בה, ולזה היא מארבעה מינים, שש תכלת וארגמן ותולעת שני, וכל חוט כפול לששה, הרי ד' מינים כשהם שזורים יחד הם כ"ד, וחוט של זהב עם כל אחד ואחד שנאמר וירקעו את פחי הזהב וגו' לתת בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני, הרי כ"ח חוטים הכל ברמז, הם ד' ושזורם כ"ח, וכל היריעות ד' באמה רוחב וכ"ח אורך, והם עשר, כי השם הוא ד' אותיות והם עשר אותיות כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ומלוי המלוי יו"ד וא"ו דל"ת, ה"א אל"ף, וא"ו אל"ף וא"ו, ה"א אל"ף, הם כ"ח אותיות. ולזה היו ד' מינים תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, התכלת רמז לה' אחרונה, וארגמן רמז לוא"ו, ארגמן אגר מן, שנתן להם לישראל בשכר שהלכו אחריו במדבר מן, זהו ארגמן, והמן הוא מן השמים והבן. ותולעת רמז לה' ראשונה, כי שני בא"ת ב"ש גימ' אמי, תולעת שני כאילו אמר תולעת אמי, ושש היה לבן רמז על היו"ד זהו מעשה חושב כי הכל במחשבה ובכונה. ומכסה של יריעות עזים היו שלשים באמה באורך ורוחב ארבע באמה, על שם אדני כזה, אל"ף למ"ד פ"א, דל"ת למ"ד ת"ו, נו"ן וא"ו נו"ן, יו"ד וא"ו דל"ת, אם כן שם אדנות באורך עולה ל"ד אותיות, הרי אורך שלשים באמה ורוחב ד'. וזה לשון הזוהר פרשת פקודי (דף רלג) ז"ל שמונה ועשרים באמה איהי אורכא כ"ח אמה ופותיה ארבע, אשתכח חד דאיהו ל"ב, ואינון ל"ב שבילין לקבל ל"ב שבילין דנפקין מלעילא וכל אינון ל"ב שבילין כלילן בשבע ברזא דשמא קדישא. ואי תימא הא כתיב מדה אחת לכל היריעות, ודאי מדה אחת איהי אע"ג דאתפשט אמה בתר אמה ודא בתר דא וכולא ברזא דבוצינא דלעילא קא אתיא למהוי עילא ותתא משחתא חדא, ודא איהו משחתא דאיהי בקדושה יתיר בגין דאית משחתא אחרא דאיהי לגו דהא במשחתא אחורא דחפיא על דא וסלקא בחושבנא ד"ל ולגו כחושבנא ל"ב, ודא איהי רזא דחפיא דא על דא ל"ב לגו ד"ל, (איהו קיימא לגו ד"ל), איהו קיימא לבר בגין דהא משחתא קדמאה דאיהי קדישא בגוונין קדישין דאינון שש משזר ותכלת וגו', אילין גוונין קדישין וכל חושבן דיליה סלקא לחושבן ל"ב, ומשחתא תנינא דאיהו לבר לחפיא על דא איהי סלקא לחושבן ד"ל ודא איהי רזא דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ע"כ:

2וכתב הר' מנחם ריקנאטי ז"ל. ואת המשכן תעשה עשר יריעות רומזים לעשר ספירות, ואורך היריעה כ"ח אמות ורחבה ד' ובין הכל ל"ב רמז לל"ב נתיבות חכמה, והיו ה' נגד ה', כי ה' אחרונות שואבים מן ה' ראשונות והיה חבורם ע"י לולאות וקרסים דוגמת משפיע ומקבל, ובחבורם היה המשכן אחד, והיו הלולאות נ' נגד נ' שערי בינה ע"כ. ולז"א המשכן הידוע שהוא משכן העליון, כי כוונת הבריאה היתה לדור, בתחתונים ויהיה המשכן עשוי ע"י הקב"ה, אבל אחר שקלקל אדם צריך שיהיה התקון על ידי אדם, המשכן, מה שכן, מ"ה שהוא אדם בגימ', שכן ע"י השכין שכינה בתחתונים, ומה שהתחיל בו' שאמר ואת המשכן, אמרו בזוהר רבי חייא פתח עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה האי קרא אוקמוה כד ברא קודשא בריך הוא עלמא אתעטף בההוא אור קדמאה וברא ביה שמיא, ות"ח אור וחשך כחדא הוו אור מסטרא דימינא וחשך מסטרא דשמאלא מה עבד קב"ה שתף לון כחדא וברא מנהון שמים, מאי שמים אש ומים וכד אתכללו כחדא מתח לון כיריעה ועביד מנהון את וא"ו ודא אקרי יריעה ויריעות, דהא את דא אתפשט מניה נהירו ואתעבידו יריעות ה"ה דכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות, ושבע רקיעין אינון מתיחן גניזין בגניזו עילאה וחד רקיעא דקיימא עלייהו, והאי רקיע איהו גניז ונהיג לכלהו ונטיל לון במטלניהון כל חד וחד כד קא חזי ליה ומהאי רקיע ולהלאה לית מאן דישגח ואית ליה לבר נש למסתם פומיה ודלא למללא, עשר יריעות אינון דאינון עשר רקיעין ומאן אינון רקיעין דמשכנא דאינון עשר, וקיימן למנדע לחכימי לבא מאן דינדע אסתכל בחכמתא סגיא וברזין דעלמא ואסתכל לעילא בההוא אתר דכל חד וחד אדבק ביה, בר תרין אינון דקיימין בימינא ובשמאלא ואינון גניזין בהדי שכינתא:

3ולהבין זה המאמר צריך שתדע שהמשכן היה ארכו שלשים, שהיו עשרים קרש וכל קרש היה אמה וחצי, ורחבו עשרה שנאמר והיו שמנה קרשים הם י"ב אמות ב' אמות לכסות עובי הכותלים נשארו י והיריעות הם עשר, חמש חוברות אשה אל אחותה וחמש חוברות וגו', וכשתפרוש אותם אורכם על רוחב המשכן יהיה נראה מהם ה' אל קדש שנקרא אהל מועד שרחבו כ' אמה, וב' וחצי על קודש הקדשים יבא רחבם עשר אמות ועשר אמות על אחורי המשכן, אם כן המאהיל על המשכן היה ז' וחצי, ולזה אמר וז' רקיעים אינון מתיחן וחד רקיע דקיימא עליה היא יריעה שמינית היה חציה לגו חציה לאחורי המשכן, זהו אומרו והאי רקיע איהו נהיר לכלהו ונטל לון במטלניהון כל חד וחד כדקא חזי ליה, שהוא מחבר הז' והג' שהיא הבינה שעליה התחיל המאמר, ואמר דכד ברא קב"ה עלמא אתעטף בההוא אור קדמאה שהיא החכמה וברא שמים, כי אלהים דבראשית רומז אליה ואור וחושך הם חסד ופחד, שתף לון כחדא וברא חמים, שהוא ת"ת גניז טמיר ונהיר לכלהו. כמו שאמר מתח לון כיריעה ועביד מנהון את ו', הה"ד ואת המשכן תעשה, והאי רקיע שהוא הבינה גניז וטמיר ונהיר לכלהו כל חד כדקא חזי ליה מהאי רקיע ולהלאה ולית מאן דידע וגו', ואמר מאן דינדע בהו אסתכל בחוכמתא סגיא ואסתכל לעילא בההוא אתר דכל חד וחד אדבק ביה, הם ה' יריעות חוברות שהן נראין בקדש שהוא אוהל מועד בר תרין אינון דקיימין הם ב' יריעות שהם מכסין על קדש הקדשים, ועליהם אמר ואינון גניזין בהדי שכינתא שהיא הבינה, והם חסד ופחד אלו ז' רקיעין, ומהשמנה לא היה נראה כי אם חציה, כמ"ש כהגלות נגלות חציו נגלה וחציו כמוס, זהו מהאי רקיע ולהלאה לית מאן דידע, ואית ליה לבר נש למסתם פומיה וגו', והבן: