שפתי כהן על התורה, שמות כז:א

1ועשית את המזבח. הוא מזבח העולה שהוא בחוץ לזה היה צפוי נחושת, ויש לשאול מאחר שאמר הכלים של פנים שהם הארון והכפורת וכרובים, ואח"כ אמר הכלים שהם חוץ לפרוכת שהם המנורה והשלחן, יאמר ג"כ מזבח הזהב שהיה ג"כ בפנים בין המנורה והשלחן, וזה המזבח נזכר בפרשת תצוה אחר המשכן וכל כליו ואחר בגדי כהונה ואחר הקרבנות, שאחר שאמר וזה אשר תעשה על המזבח אמר ועשית מזבח מקטר קטורת, והיה ראוי להקדימו בצווי, כי כן בעבודה מערכה שנייה של קטורת קודמת לסדור שני גזרי עצים והקטורת קודמת לאיברים, ובפרשת ויקהל בעשייה הקדים מזבח הקטורת למזבח העולה. אלא מה שהקדים מזבח העולה הוא לפי שע"י הקרבנות הם מתקרבים המדות ועל ידיהם מתקרבים ישראל לאביהם שבשמים ומתכפרים ומתלבנים מטומאתם, ולזה היתה כוונת עשיית המשכן והמקדש, א"כ ראוי היה להקדימו קודם כל הכלים, אלא לפי שאינו מכפר אם לא יהיה בית או משכן, ולפי שבקטורת היו מתחילין ובה היו משלימין, שנאמר ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, שהוא מקטיר פרס שחרית ופרס ערבית, ולפי שהיא חביבה יותר מכל הקרבנות שנאמר שמן וקטורת ישמח לב, כי הקרבנות מרצים ואינם משמחים, אבל הקטורת היא משמחת, לזה אחרה לומר שהיא שקולה כנגד הכל ואחרון אחרון חביב:

2והרמב"ן ז"ל כתב מזבח מקטר קטורת הוא מן הכלים הפנימיים וראוי להזכירו עם השלחן והמנורה, כאשר הזכיר בסדר ויקהל, ומה שהזכירו כאן אחר המשכן וכליו והקרבנות, לפי שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי ושכנתי בתוך בני ישראל, אמר כי יתחייב עוד להם לעשות מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד ה' וזהו שנמסר למשה שהקטורת עוצרת המגפה, כי הקטורת זו מה"מ שנאמר ישימו קטורה באפך, מן וחרה אפי, והוא מה שאמר בקטורת זרה ועל פני כל העם אכבד, שידעו בכבודי כי לא ישא לפשעיהם ויזהרו בכבודי, ע"כ:

3במזבח העולה אז"ל במדרש, מזב"ח מחילה זכות ברכה חיים, ובמזבח הקטרת אז"ל מזב"ח מכפר מזיח מברך מחבב, מכפר עונות, מזיח גזרות. הרי במזבח הקטורת אמר מחבב שהטיל חבה בין ישראל לאביהם שבשמים, ודע שהג' כלים שהם ארון שלחן מנורה, ר"ת אש"ם, שהיה העולם באשם מחטא אדם, והם אותיות אמ"ש שאמר בספר יצירה שהם ג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטות אויר מים אש, אל"ף מ"ם שי"ן גימ' תקן א', פירוש אדם תקן, נתק העון שהיה ע"י אדם ונתקן ע"י אדם, מזבח במספר אחוריי גימ' בי חן ר"ל שע"י הקרבנות שמקריבים על המזבח מוצאים חן בעיני ה', מזבח גימ' ז"ן, שבזכות הקרבנות היו ישראל נזונים, ועתה שאין לנו קרבנות תקנו חז"ל ג תפלות י"ט ברכות בכל תפלה הרי ז"ן:

4ובמדרש לא היה העולם ראוי להשתמש בזהב, א"ר יהושע בן לוי ולמה נברא בשביל כבוד המשכן ובשביל כבוד המקדש, שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, כד"א ההר הטוב הזה והלבנון, שבעה זהבים היו בבית המקדש, זהב טוב זהב טהור זהב שחוט זהב סגור זהב מזוקק זהב פרווים זהב מופז. זהב טוב כמשמעו, זהב טהור היו מכניסיך אותו לכור ואינו חסר כלום, זהב שחוט שהיה נמשך כחוט והיו סכין בו כשעוה שהיא נתונה על גבי פנקס, זהב סגור שהיה סוגר כל זהבים שהיו בעולם, זהב מזוקק שהיו טחין בו את הכותלים. והכוונה היא לומר כי היו צריכין זהבים משונים, כי הזהב של הכפורת ושל הכרובים ושל הטבעות היה צריך שיהיה קשה שלא יתעקם ויהיה מקשה, וכן מנורה שנאמר בה מקשה, פירוש מקשה קשה כמו חמץ ונקשה שפירושו קשה, ואם היה זהב הטבעות רך כשהיו מכניסים הבדים היו מתעקמים, וכן קערותיו וקשותיו ומנקיותיו שהיו סובלין הלחם שהיה עליהם היו צריכין קשוי שלא יתעקמו מכובד הלחם, והיה טהור שכן נאמר בכפורת ובמנורה ג"כ זהב טהור, וכן במזבח הקטורת. אמנם זהב הצפוי של הארון והבדים והקרשים והבריחים היה צריך שיהיה רך כדי שימתח ויחפה, זה היה זהב, מזוקק. והזהב של היריעות ושל החושן ושל בגדי כהונה, שנאמר בהם וירקעו את פחי הזהב היה צריך יותר רכוך שהיה נטוה עם ו' חוטים, זה זהב שחוט. וזהב סגור זה זהב המסגרת וזהב הזרים, כי המסגרת היתה סביב השלחן, וכן זרים של ארון ושל שלחן ושל מזבח היו צריכין שיהיה זהבם מזוקק מוזהב בזהר מראה, ויהיה להם יתרון על זהב השלחן ועל זהב המזבח, שהם רמז לכתר. זהב פרווים וזהב מופז היה לשלמה שעשה בו ציורים, שנאמר ויצף שלמה את הבית זהב סגור ויעבר ברתוקות זהב, ולזה שבעה פעמים זהב טהור: