שפתי כהן על התורה, שמות כז:כ

1ואתה תצוה את בני ישראל. מה שלא התחילה כשאר פרשיות וידבר ה' אל משה, אמר בזוהר לפי שאמר ואם אין מחני נא לזה לא נזכר שמו בפרשה זו, כי קללת חכם אפילו על תנאי, אפילו על עצמו, היא באה, לזה אמר ואתה תצוה תצוה ותזהירם שלא יקללו עצמן. ובזוהר פרשת פנחס ז"ל, תלת אינון דגרמין ביש לגרמיהו ואילין אינון מאן דלייט גרמיה כו' ההוא ממונא ושבעים אחרנין די ממנן תחותיה נטלין האי מילא ואמרי אמן וסלקין לה לעילא ודיינין לה ואיהו רדיף אבתריה עד דעבד ואשלים ההיא מילא. לית לן רב ממשה דאמר ואם אין מחני נא מספרך, ואמר לצורך ישראל, ואע"ג דקב"ה עביד רעותיה עם כל דא לא אשתזיב מעונשא, והא אתמר דלא אדכר בפ' משכן ואתמחי מתמן, מנא לן מדוד דאמר אשמרה דרבי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, ההוא ממנא דאתפקד. על דא דנטיל לההיא מילא לאבאשא ליה לבר נש. ובפ' פקודי כתיב בהיכלא ד' אקרי חובא מהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי ארירה, וכמה אלף ורברבן עמיה וכלהו אקרון אוררי יום, כד"א באיוב יקבוהו אוררי יום, והאי רוחא וכל אינון דעמיה כלהו קיימי לנטלא ההיא מילא דלייט בר נש גרמיה ברוגזיה ואילין מתערי להאי חויא דאקרי לויתן נחש עקלתון בגין לאייתאה ולאתערא לווטין על עלמא, הה"ד יקבוהו אוררי יום, ואילין אוררי יום דשלטי על רגעי ושעתי דיומא ונטלין אילין מילין דלייט בר נש גרמיה בין ברוגזא בין באומאה, ובההיא מילא מתערי להאי נחש עקלתון דאקרי לויתן לחבלא עלמא, ועל דא לייט איוב יומיה בצעריה ולא גופיה דכתיב ויקלל את יומו בתחלה ולבתר יקבוהו אוררי יום רחמנא לישזבן מכל מילא בישא ע"כ. וא"ת למה העלים שמו בזאת הפרשה יש לומר לפי שבזאת הפרשה אמר ואתה הקרב אליך את אהרן, וצווי הבגדים והם לכבודו של אהרן שנאמר לכבוד ולתפארת, ובהם נכנס אהרן לכהונה גדולה שנאמר לכהנו לי, ומשם היה ראוי להיותו כהן אלא לפי שהפציר בשליחותו של מקום, ארמ לו הלא אהרן אחיך הלוי היה ראוי הוא להיות לוי ואתה כהן וכו', ומלתא אגב אורחיה כדי שלא יתבייש לא נזכר שמו וכדי לנחמו א"ל ויקחו אליך. בפ' תרומה אמר ויקחו לי וכאן אמר ויקחו אליך, אתה הוא עיקר כולם, וא"ל ואתה הקרב אליך שהכל בא מכחך, וכן אמר לו וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן, א"ל ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן ואת בניו תקריב, כל זה לנחמו על הכהונה שהוסרה ממנו, וכן כהונה גדולה ראשונה שנעשה במשכן היתה על ידו בז' ימי המלואים. עוד אמר לו עתידין ערב רב לעשות להם עגל שילך לפניהם דבר אל בני ישראל שיקחו לך, שאתה תלך לפניהם שכללם ונשמתם אדוקה בך:

2עוד למה לא נזכר שמו, לפי שבכל דור ודור הולך עמהם, כמו שתמצא ברעיא מהימנא והוא ביניהם בנעלם ורועה אותם לכך נעלם שמו. עוד ויקחו אליך לפי שלמדת עליהם זכות והתפללת עליהם יקחו אליך, לא יקחו לי כביכול כי אני אמרתי הניחה לי ואכלם והתפללת עליהם ולא כלו אם כן יקחו אליך. שמן זית זך, ר"ת גי' שדי רמז למטטרו"ן ששמו כשם רבו ומשה רמוז בו, מטטרון שר הפנים ר"ת משה א"כ יקחו אליך להיות שר עליהם, ועל זה רמז לו פ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך לפניך שהוא שר הפנים ולא התפללת עליו, אבל כשאמר בפרשה תשא ושלחתי לפניך מלאך אמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה. עוד אמר יקחו אליך, לקיחת השמן היא לישראל שמהנסים שהיו במקדש הוא כשהיו מדליקין המנורה כל חצר שבירושלים היתה משתמשת לאורה, אם כן ההדלקה אליך, לישראל שהיו בירושלים, כן אמר במדרש תנחומא:

3עוד ואתה תצוה. לפי שאמר פ' ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו חלשה דעתו של משה שהיה חושב מה יביא, אמר לו הקב"ה, ואתה תצוה אין אתה צריך להביא הם יביאו לך לזככם לפי שעתידין להתנדב לעגל, אבל אתה שמן זית זך כתית למאור להעלות נר כבר נשלם גלגולך ונתעלית, לזה ואתה מוטעם לומר שאינו סמוך. עוד ואתה תצוה למה חזר ושנאה פרשת אמור, ועוד כאן אמר ואתה תצוה ושם אמר צו את בני ישראל, ועוד כאן אמר באהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות ושם אמר מחוץ לפרוכת העדות באהל מועד, ועוד כאן אמר יערוך אותו אהרן ובניו, ושם אמר יערוך אותו אהרן ולא אמר ובניו, ועוד כאן אמר לדורותם ושם אמר לדורותיכם, ועוד כאן אמר מאת בני ישראל ושם לא אמר, ועוד אחר שאמר תצוה את בני ישראל מה צורך לומר מאת בני ישראל, ועוד שם אמר על המנורה הטהורה בה' הידיעה וכאן לא הזכיר מנורה אלא להעלות נר תמיד. אלא נאמרה פרשה זו ב"פ אחת על מנורת בית ראשון ואחת על בית שני, ואותה פרשה של אמור עיקר שנאמרה על מנורת בית ראשון, ולכך אמר על המנורה הטהורה שהיא של בית ראשון שהיתה מזהב טהור, ועוד שעשה שלמה עשר מנורות ולא היה מדליקם עד שהיה מדליק של משה, זהו על המנורה אחר שהדליק המנורה, ופירוש על, אחר, יערוך את הנרות, אבל כאן להעלות נר כולם חשובים נר אחד, לפי שלא היתה מנורה של משה, אבל כאן לא הזכיר מנורה אלא נר לפי שכשעלו מן הגולה היו עניים ועשאוה, מחרס, ואח"כ עשאוה בעץ, ולכך אמר תצוה סופך לצוות, ולכך אמר שם וידבר ה' אל משה וכאן לא נזכר שמו לפי שאין כאן שלימות, ולכך אמר כאן אשר על העדות, שהוא כמו של העדות שאינה עדות ממש, אבל שם אמר לפרוכת העדות. ואמר שם מחוץ לפרוכת באהל מועד, אמר מחוץ קודם, לפי שבית ראשון היה כותל בנין מפסיק בין. קודש הקדשים ובין ההיכל והיה נראה כאילו הוא בית אחר, לזה הקדים מחוץ, אבל בבית שני לא היה שם כי אם פרוכת, ולכך אמר באוהל מועד קודם, שהוא נראה כאהל אחד, ושם אמר יערוך אותו אהרן ולא אמר ובניו, לפי שבבית ראשון לא שמשו רק י"ח כהנים, אבל בבית שני ששמשו יותר מש' כהנים אמר ובניו, ולזה לדורותם לנסתר שלא לנוכח, ושם אמר לדורותיכם לנוכח, ואמר חקת עולם לדורותם מאת בני ישראל, כלומר דור אחר דור, למדתי זה מדברי הרמב"ן ז"ל. ומה שהזכיר מנורת בית שני קודם אין מוקדם ומאוחר בתורה, או תורה על דרך תשר"ק נתנה, וכן רמז כתי"ת מנין בית שני שעמד ת"ך קודם מנין בית ראשון שעמד ת"י. שמן זית זך, למה זית ולא דבר אחר לפי שהזית הביא מארה לעולם, כן אמרו במדרש עוד ויקחו אליך שאמר הקב"ה למשה, אתה רואה שכבוד ה' היה על הר סיני כאש אוכלת לעיני כל בית ישראל, ואמרו בפסיקתא ז' מחיצות של אש היו נוססות זו בזו והיו ישראל רואין ולא היו מתיראין ולא מפחדים, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור אינם יכולין לראות, שנתירא אהרן וכל בני ישראל כי קרן וגו' ויראו מגשת, בוא וראה כמה גדול כחה של עבירה, ר' פנחס בשם ר' חנינא אומר אף הסרסור נרגש מן העבירה דכתיב מלכי צבאות ידודון מלאכי צבאות אין כתיב כאן אלא מלכי צבאות מלכיהון דמלכיא, פירוש מיכאל וגבריאל לא היו יכולים להסתכל בפניו, וכיון שחטאו ישראל אפילו פני הגליורין (פירוש הקסטינר) שהם פחותים מן הכל לא היה משה יכול להסתכל בפניהם, שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה, א"כ זהו שאמר הקב"ה ראית כל הכבוד שהם רואים הלואי יקחו אליך ויוכלו להביט בך, אלא סוף שאפילו בך אינם יכולין לראות, ואתה ג"כ נרגש מחמתם, זהו זית זך כתית, הלואי ישאר לך הזכות, אלא שסוף אפילו פני הגליורין אינך יכול לראות, שנאמר כי יגורתי, זהו כתית, ונחמו הקב"ה שלא יגיע לו חסרון, כי החסרון הוא מחמתם של ישראל, אבל מחמתו להעלות נר תמיד, שלא יגע לו שום חסרון אלא להראות להם לישראל כמה עבירה עשה, ולזה נעלם שמו לפי שסופו להיות נרגש מפניהם. עוד ויקחו אליך שמן זית, א"ל הקב"ה אני רוצה לצוות את ישראל שידליקו לפני מנורה, לא יעלה בדעתם שאני צריך להם, יקחו אליך וישאלוך שאתה ראית ב"ה של מעלה והראיתיך הכל, שנאמר ככל אשר אני מראה אותך, ואיני מצוה להם אלא כדי לזכותם, ולזה ו' של ויקחו שהיל"ל שיקחו:

4ובמדרש ויקחו אליך. לא שאני צריך לזה שתאירו לי כמו שהארתי לכם, אלא כדי להעלות אתכם בפני האומות שיהיו אומרים ישראל מאירים למי שמאיר לכל, משל לפקח וסומא שהיו מהלכין בדרך, אמר הפקח לסומא בא ואני סומכך, וכיון שנכנסו לבית אמר הפקח לסומא אמור להדליק לי את הנר והאיר לי שלא תהא מחזיק לי טובה שלויתיך, לכך אמרתי לך שתאיר לי. הפקח זה הקב"ה שנאמר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם, והיה מאיר להם בכל הדרך שנאמר וה' הולך לפניהם יומם, כיון שבאו לעשות משכן אמר למשה ויקחו אליך שמן זית זך ע"כ. יש לדקדק בזה המאמר שאמר כדי לעלות אתכם בפני האומות, כי המנורה היתה במשכן באהל מועד, ובמקדש היתה בהיכל ואפילו ישראל אינם נכנסים שם כ"ש האומות, ועוד שאין המשל דומה לנמשל, שהמשל הוא כדי שלא יחזיקו לו טובה והנמשל הוא כדי להעלותם. ועוד מה היא הכוונה שאמר שלא תהא מחזיק לי טובה, וכי אנו כפויי טובה בטובתו של הקב"ה. אלא הקב"ה מרוב רחמיו על ישראל כאב רחמן, כשעושה עמהם שום טובה אינו רוצה לנכות מזכיותם אלא רוצה שאותם הזכיות ושכר המצות שעושים יהיה עומד להם לעולם, שנאמר נוצר חסד אלפים, שמור להם ולבניהם ולבני בניהם לעולם כדי שיעמוד להם זכותם, שאם יעשו איזה עון גדול שיתחייבו בו ח"ו כליה, אז ינכה מפרי פירות והקרן קיימת להם, כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא, כמ"ש בפסוק כי יען אשר עשית את, הדבר הזה כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך, אינו בעבור העשיה כי העשיה אין קץ לשכרה, אלא עקב אשר שמעת בקולי, על השמיעה ועל שדשת בעקבך, שנאמר וישכם אברהם וילך וגו', לזה אמר לאלפים, וכשעושה הקב"ה שום חסד מרוב אהבתו צוה להם לעשות כנגדו שלא להחזיק לו טובה כביכו"ל, ולזה אמר בעל המאמר לא שאני צריך לזה אלא שתאירו לי כמו שהארתי לכם, וא"ת שרגא בטיהרא מאי מהניא, הוא אור לאין קץ ותכלית ונהורא עמיה שרי מה תועלת בנר שלנו, ולזה הביא משל הפקח שאמר כיון שנכנסו לבית, לא אמר כיון שבא הלילה אלא כיון שבאו לבית שעדיין הוא יום והוא רואה א"ל להדליק לו נר ולמה כדי שלא להחזיק לו טובה. ועל מה ששאלנו איך ידעו האומות, כי המנורה לא היתה בחצר, על זה אמר להעלות בעת עשיית השמן שיש בו יותר פרסום כשיהיו רואים כ"כ טורח שהיו טורחים בו לגרגרו בראש הזית ולוקחים ממנו טיפה ראשונה וחוזרים אותו לריחים וטוחנים, אז ישאלו למה ומשיבים להם להדליק ולהאיר למי שמאיר לכל, לזה אמר להעלות שפירושו להעלות את ישראל בפני האומות, בעת עשיית השמן שיש בו יותר פרסום ולא אמר בעשיית המנורה:

5עוד רמז כתית. לומר שהתורה אינה נקנית אלא בדוחק ובצער ובעיון רב, ואז הוא מוצא בה אור גדול, וזהו למאור להעלות, שעולה ומבין דבר מתוך דבר, אבל בלא עיון וטורח לא, כמו שאמרו ז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין, כי זה שמצאת ובא לך בלא טורח כשתעיין בו תמצא שאין בו טעם, אבל יגעת ומצאת תאמין, וכן אמר שלמה אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין, אבל בלא טורח לא יבין. או על דרך מליצה רבים אומרים מי יראנו טוב שהיא התורה שנאמר טוב לי תורת פיך, ומתאוין לה אבל בלא טורח, זהו נסה עלינו אור פניך שיהיה על דרך נס, זהו נסה, לזה אמר זית, כמו הזית שאחר שכותשין אותו מוציאין ממנו דבר המאיר לעולם כן ת"ח צריך לכתת את עצמו, זהו כתית למאור באור החיים לעלות ולראות באור העליון:

6ובמדרש אמר הקב"ה נרי בידך ונרך בידי. שנאמר נר ה' נשמת אדם ואיזו נרו של הקב"ה זו תורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, מהו כי נר מצוה, אלא כל מי שעושה מצוה כאילו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה את נפשו שנקראה נר, ומהו ותורה אור, הרבה פעמים שאדם מחשב בלבו לעשות מצוה ויצה"ר שבו א"ל מפני מה אתה מחסר נכסיך עד שאתה נותן לאחרים תן לבניך, ויצה"ט אומר לו תן למצוה ראה מה כתיב כי נר מצוה מה הנר הזה כשהוא דולק אפילו אלף אלפי אלפים דולקים ממנו אינו חסר, כן המצוה שנותנה אינו חסר מנכסיו, לכך נאמר ותורה אור. יש לדקדק בזה המאמר, שאחר שאמר נרי בידך שהיא התורה כמ"ש, ומהו נרו של הקב"ה זו תורה ונרך בידי זו הנשמה, שנאמר נר ה' נשמת אדם, מהו שואל מהו כי נר מצוה, מה הוקשה לו, ועוד אומר כל מי שעושה מצוה אחת כאילו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה את את נפשו, חיות הנפש היכן נזכר בפסוק. עוד אומר ומהו ותורה אור, דמשמע שאחר שהודיעו פירוש כי נר מצוה יצאה לו שאלת ומהו ותורה אור, ועוד מה שואל, דבר ידוע הוא שהתורה נמשלה לאור, ועוד אומר בסוף לכך נאמר כי נר מצוה ותורה אור, מה נתחדש לו שאמר לכך. אלא בעל המאמר הוקשה לו שאמר נר ה' נשמת אדם, ומה שהוא נר ה' בערכנו צריך שיהיה אור גדול, והמצוה להעושה נמשלה לנר, לזה שאל מהו כי נר מצוה, אם הוא על נרו של הקב"ה הוא אור גדול אם כן אל איזה נר נמשלה, ועוד הוא מדמה המצוה לנר אם כן היל"ל כי מצוה נר, המצוה דומה לנר, יקדים המדומה שהיא המצוה לדומה שהוא הנר, ולוה אמר תדע למה הקדים הנר, כי הנר הוא מצוי שהוא הכלי שמשימין בו הפתילה, והשמן הוא הנשמה אבל צריך הדלקה, ומה היא הדלקתה עשיית המצוה, ולזה אמר כל העושה מצוה כאילו מדליק נר לפני הקב"ה ומחיה את נפשו שנקראת נר. ושאל ומהו ותורה אור, למה הקדים התורה יאמר ואור תורה, כמ"ש בנר שהקדים הנר כך יאמר ואור תורה, לזה אמר הרבה פעמים וגו', ויצה"ט אומר לו תן למצוה, מה כתיב כי נר מצוה מה הנר וגו', א"כ פירוש ותורה אור כלומר אם יצה"ר אומר מפני מה אתה מחסר נכסיך אתה תשיב לו שלא יש חסרון ותביא לו ראיה מאורו של נר שמדליקין ממנו כמה נרות ואינו חסר, אם כן ותורה פירוש תורהו מאורו של נר, לזה אמר לכך נאמר כי נר מצוה ותורה אור, כלומר עתה הבינהו למה הקדים הנר למצוה, לומר שהנר הוא מצוי וצריך הדלקה, והתורה לאור כי מלבד שהתורה נמשלת לאור הקדימה ואמר ותורה אור, לומר שאם היצר יסיתך ויאמר לך למה אתה מחסר ממונך תורהו אור הנר. ובזה הרווחנו שיאמרו זה עם זה, כי מה שייכות יש לנר עם האור רחוקים הם זה מזה למה נאמר בפסוק אחד יעשה כל אחד פסוק בפני עצמו, כי המצוה היא אחת והתורה יש בה תרי"ג מצות עוד למדנו מאומרו בפסוק אחד מה שאמר בר"מ, שכל העושה מצוה אחת כהוגן כתקנה כאילו עשה כל המצות כי כל המצור אדוקות זו בזו, ולכן תקנו ז"ל בברכת המצות לומר אשר קדשנו במצותיו שהוא על המצות כולם וצונו במצות פלונית, לומר שבמצוה פלונית הם נכללים כל המצות כי הרבה מצות יש בזמן הזה שאינם נוהגים ואנו מצווים לשמרם, שנאמר אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה וגו' והפלא ה' וגו' והאדם אינו שלם עד שיקיים רמ"ח מצות עשה שהם כנגד רמ"ח איבריו של אדם, ושס"ה לא תעשה כנגד שס"ה גידים ויובן עם מה שאמר בר"מ שהעושה מצוה אחת כאילו קיים כל המצות, ובלבד שיעשה אותה כתקנה, ולזה אמר המצות עם התורה בפסוק אחד, כי התורה היא המצות, ומצוה אחת בה כלולים כל שאר המצות, אם כן לזה אמר להעלות נר כאילו הדליק נר למעלה, זה להעלות כמו שאמר בעל המאמר כאילו הדליק נר לפני הקב"ה תמיד, כמו הנר שמדליקין ממנו כמה נרות ואינו מחסר כלום זהו תמיד:

7עוד טעם אחר למה לא התחילה פרשה זו לומר וידבר ה' אל משה כמו שאר פרשיות הוא כמו שאמרו ז"ל ואתה תצוה הדא הוא דכתיב למעשה ידיך תכסוף, ארבעה דברים נתאוה הקב"ה במעשה ידיו, ואין תכסוף אלא תאוה שנאמר כי נכסוף נכספת לבית אביך, ואומר נכספה וגם כלתה נפשי, ואלו הן. הקב"ה סובל את עולמו שנאמר אני עשיתי אני אשא ואני אסבול, ואמר לבני קהת שיסבלוהו. הקב"ה משמר עולמו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואמר לישראל שישמרוהו שנאמר והחונים וגו' קדמה וגו' משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש. הקב"ה מאיר לעולם שנאמר והארץ האירה מכבודו, ואמר לישראל ויקחו אליך, הוי למעשה ידיך תכסוף. בא המדרש הזה לומר שלזה לא התחילה פרשה זו כשאר פרשיות, הוא שלמעשה ידיו יכסוף, על דרך מה שאז"ל על פסוק ברוך שם כבוד וכו', משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר גנאי לה וכו', כן כאן יאמר כביכו"ל גנאי שיכסוף למעשה ידיו, לזה אמר ואתה תצוה, ואמר עוד יקחו אליך לא אמר ויקחו לי, והבן:

8עוד יש לדקדק בפ' זו שאמר ואתה תצוה את בני ישראל לבני מבעי ליה, ויקחו אליך שיקחו אליך מבעי ליה, כי זהו הצווי שיקחו שמן זית א"כ לא יאמר בוא"ו ויקחו שנראה שאינו דבוק עם אתה תצוה אלא הוא ענין אחר, לזה בא המדרש ואמר שמה שאמר ואתה תצוה אינו דבק עם ויקחו אליך אלא הוא ענין בפני עצמו שמצוה את בני ישראל. ר' יודן בשם ר' שמואל בר נחמני למלך שהיה לו אפיקרסין, (פירוש אזור) והיה מצוה את עבדו עליו וא"ל נערו קפלו תן דעתך עליו, א"ל עבדו אדוני המלך מכל אפיקרסין שיש לך לך אי אתה מצוני אלא על זה א"ל מפני שדבוקה בבשרי, כך אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע מע' אומות שיש לך אי אתה מצוני אלא על ישראל בלבד, ואל בני ישראל תדבר, ואל בני ישראל תאמר, אמור לבני ישראל, דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל, ואתה תצוה את בני ישראל, כי תשא את ראש בני ישראל. ומשה ודאי ידע מה שנאמר לו במצרים והוצאתי את עמי בני ישראל, והוצאתי אותם ולקחתי אותם לי לעם ולא עם אחר, אלא כוונת המאמר למשה לחבבן לפני הקב"ה, לזה אמר לו מכל אומות שיש לך אי אתה קורא אותם בשמם אלא ישראל קורא אותם בשם היחס והשררה והמעלה, א"ל מפני שהן דבקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את בני ישראל, אמר לו ר' אבין למלך שהיה לו פורפורין (פירוש מלבוש עליון), והיה מצוה את עבדו עליו ואומר לו נערו קפלו ותן דעתך עליו, אמר לו אדוני המלך מכל מלבושין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה, א"ל מפני שלבשתי אותה בשעה שמלכתי תחילה, כך אמר משה מע' אומות שיש לך אי אתה מצוני אלא על ישראל, אמר לו מפני שהמליכוני עליהם בים ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד, א"ר לזקן שיש לו מעפורת (פי' סודר שמשימים הזקנים בצואריהם כמו שנוהגים במצרים עוד היום), והיה מצוה לתלמידו עליו וגו', א"ל מפני שנתעטפתי בה בשעה שנמניתי זקן כך אמר משה וגו', אמר לו מפני שקבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. הנה שהבין המדרש הזה שואתה תצוה אינו משוך לויקחו אליך אלא הוא דבר בפני עצמו והוא צווי על ישראל, ולמה שלשה משלים אזור מלבוש וסודר, אלא תחלה שהוציאם ממצרים ולקחם לו לעם נמשלו לאזור שמדביקו האדם בבשרו ואין מתהדר בו כי אין בו הדור כמו המלבוש, כן קרב ישראל והדבקים אליו אע"פ שאין בהם הדור שלא קבלו עדיין התורה, ואח"כ באו על הים והמליכוהו להקב"ה כשעשאוהו מלך הן נחשבים עבדים המשרתים אותו, רמה אותם למלבוש העליון שמתהדר בו, וכה"א ישראל אשר בך אתפאר. וכשקבלו התורה דמה אותם לסודר שמונח בצוארו והוא יושב ומלמדם, כשעשאוהו מלך הה נחשבים עבדים עכשיו שקבלו התורה נחשבים כתלמידים והתלמידים קרויים בנים, שנאמר ושננתם לבניך ואז"ל אלו הן התלמידים שקרוים בנים וכה"א בנים אתם לה' אלהיכם:

9עוד ויקחו אליך. ולא הזכיר שמו של משה לומר שאת כל אחד ואחד מישראל הוא מצוה שיצוו זה את זה שכולם ערבים זה את זה, ומהו הצווי שיקחו משל מהזית שכותשין אותו וטוחנים אותו לטובתו להוציא מרירותו ולהוציא ממנו אור לעולם, כן אתה בן אדם אם ראית יסורין באין עליך אינו אלא לטובתך, זהו כתית למאור להעלות, להעלותו: