שפתי כהן על התורה, שמות ל:יב

1כי תשא את ראש וגו'. אחר שאמר כפרתו של אהרן אמר ג"כ כפרתן של ישראל, ואמר כי תשא לומר שאין להם נשיאות ראש על מה שעברו על מצותי ועשו העגל, שכל העובד ע"א כאלו עבר על כל המצות, זהו כל העובר, העבר כתיב, שעברו עבירה גדולה שעברו על כל המצות, זהו העובר על הפקודים תרגום מצוה פקודא:

2ובזוהר כל העובר על הפקודים. שכל מקום שיש מנין שלטא ביה סטרא אחרא ואי נטלי מנהון פורקנא לא שלטי עליה, וביומוי דדוד בגין דלא נטיל הוה בהון מותנא. א"כ יהיה פירוש כל העובר שבנתינת הכופר עבר מעליו סטרא אחרא ומעביר מעליו מותנא אע"פ שיש שם מנין, ע"כ:

3ונתנו איש כפר נפשו. פרך נפשו, שיעננה שיענה נפש הבהמית שהיא הנפש המתאוה. לה', שישעבדנה לעבודת ה', כדי שיבא לפקוד אותה ולא ירבה בה פגם, זהו ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. ונתנו נקראת מסופה לראשה ונתנו, ומראש לסוף ונתנו, לומר שהצדקה שכרה צדקה שכר מצוה שיעשה מצוה, וכה"א רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה. או יאמר שימציא לו הקב"ה בני אדם ראוים לצדקה, צדקה מאתים חסר אחת וכשתסיר אחד ממאתים ישאר מתים, לזה הצדקה נותנת חיים זהו רודף צדקה ימצא חיים, לומר שימציאהו ה' אחד להשלים מאתים שעולה במ"ק כמו חיים במ"ק. עוד ימצא חיים צדקה, שימצא מי שיתן לבניו צדקה, גלגל הוא שחוזר בעולם, או ימצא חיים צדקה שמספיק מן החיים העליונים לצדק על דרך ה' ספירות. עוד ימצא חיים צדקה שיתן לו חיים ויתן לו לעשות צדקה, וכשיהיו חייו מרובים יהיו ג"כ צדקותיו מרובים, וכל שמרבה בצדקה משפיעין לו לעשות צדקה, ולזה תמצא כל צווין של צדקה כפול, נתן תתן, פתח תפתח, הענק תעניק, ולזה ונתנו ויתנו ב"פ:

4ונתנו איש. מי שהוא איש שגובר על יצרו כמו ר' חנינא בן דוסא שהלך לקנות נדוניא לבתו ומצא גבאי צדקה גובין להשיא יתומה וגבר על יצרו ונתן כל מה שהיה בידו ליתומה ונשבע ליצרו שלא יפתהו ואמר העבודה הרי הם נתונים ליתומה:

5כפר גימ' שלו ברחמים, שכפר נפש אין לו ערך, וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אלא מרוב רחמיו אמר זה יתנו, לפי שנתקשה כשאמר כפר נפש, א"ל הקב"ה איני שואל כי אם זה ולא שקל שלה כי אם חצי. ועוד תראה שהכל ברחמים, שהשקלים הם מכסף וכסף במלואו כזה כ"ף סמ"ך פ"א גימ' ברחמים ע"ה, ולזה אנו מקדימין השקלים לקריאת העגל, כי העגל הוא מצפון זהב יאתה שהוא הצפוני והאדם שיש לו זהב ומצפינו בבית גנזיו ואינו עושה ממנו צדקה אלא מתגאה בו ועשיר יענה עזות, עליו נאמר מצפון תפתח הרעה, עושר שמור, אם העושר הוא שמור ואינו מפזרו אלא אדרבא מוסיף עליו וכל מה שמוסיף מטמינו ומצפינו ומשמרו יותר, יש לך לדעת שהוא לבעליו, שאינו שלו ויש לו בעלים אחרים, והוא לרעתו של זה, לפי ששמרו ולא עשה ממנו צדקה לא השליטו הקב"ה עליו אלא יזרע ואחר יאכל כ"ז לרעתו שאין לך רעה גדולה מזו, וכן אמר קהלת יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם, אמר תחת השמש לומר שלא יחשוב כי מערכת הגלגלים והכוכבים גרמה לו, אלא זאת הרעה של הכילות היא רבה עליו, כמ"ש בא לטמא פותחין לו, ואמר תדע כי לא המערכת גרמה לו, איש אשר יתן לו האלהים, לא אמר אלהים שהיה נראה שמכח המערכת נתנה אלא האלהים הידוע, עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו, ואמר איש אשר נתן לו כל זה עושר ונכסים וכבוד, ודאי במתנה ובעין יפה נתנה לו, א"כ איך אפשר לומר שלא ישליטנו לאכל כי איש נכרי יאכלנו, זה אינו אלא חולי רע הוא שקנה לו, כי הבחירה בידו אינה מה', אם כן מצפון מאותו שמצפין ממונו ואינו מפזרו תפתח הרעה, אותה שאמר עליה קהלת יש רעה וגו' וזהו תחת השמש, אבל מי שהוא עושה צדקה הוא עולה למעלה מן הגלגלים שנאמר צדקה תרומם, וכה"א מרומים ישכון, מה טעם לחמו נתן, אפילו הלחם שאין לו יותר נתן, וכה"א הלא פרוס לרעב לחמך, אפילו שאין לך אלא לחם אחד פרסהו חציו לך וחציו לו, מימיו נאמנים, שנתנם לך באמונה בלי שום פניה, לא לגאוה ולא להתראות אלא בעין יפה, זהו מרומים ישכון. וכן אמרו במדרש כי תשא, א"ל הקב"ה למשה במה תרום קרנם של ישראל בצדקה, שנא' צדקה תרומם גוי, ואין גוי אלא ישראל שנאמר ומי כעמך כישראל גוי אחד:

6וכתב רבינו בחיי ז"ל, שאמר ולא יהיה בהם נגף ב"פ, ראשון לשון מנין, והשני לשון השגחה, מלשון בעת פקודתם יאבדו, ושעור הכתוב כן, ונתנו איש כפר נפשו במנות אותם, כדי שלא יהיה בהם נגף בהשגיחו אותם, ע"כ:

7ומה שאמר כי תשא ולא אמר לשון צווי, גם אומר ראש בני ישראל ולא אמר בני ישראל, זה יובן מהמדרש ז"ל, אמר הקב"ה למשה לך מנה את ישראל, אמר משה כתיב והיה זרעך כעפר הארץ וכתיב והיה מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לך מנה את ישראל, א"ל הקב"ה לא כמו שאתה סבור אלא אם בקשת לעמוד על מניינם טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מניינם, ר' מראובן מאתים אלף, ש' משמעון שלש מאות אלף, ל' מלוי שלשים אלף, וכן השאר, א"כ לפי מדרש זה יהיה פירוש הפסוק כן, כי תשא כשתרצה לעמוד על מניינם דרך כלל, את ראש בני ישראל דרך פרט, ונתנו איש כפר נפשו בפקוד אותם, לשון השגחה, כלו' שישגיחו עליהם לראות כמה הם, והשגחה זו היא ע"י השקלים. ועם זה יובן למה אמר ב"פ בפקוד אותם, וכבר אמרנו שפירוש פקידה השגחה הקב"ה משגיח על ישראל שלא לחול עליהם נגף. אמר בזוהר כשהיו מונין ישראל היו מברכין אותם קודם ואח"כ מונים ואח"כ מברכין נמצאו ישראל מתברכין ב"פ, לזה אמר ב"פ בפקוד אותם לשון השגחה, ולזה לא היה שקל שלה אלא חצי כדי שלא יבא המשטין על המנין:

8עוד היה מחצית השקל, לפי שאדם משותף מחומר ושכל, לזה בפ' מחצית השקל אמר מחצית השקל בשקל הקדש, זה כנגד השכל, ולזה לא נתן בו שעור, עשרים גרה השקל מחצית השקל, כנגד החומר, תרומה לה':

9עוד חצי שקל. כדי שיחשוב האדם שהוא חצי ואינו שלם כי מה שלמות יש לו לאדם מאחר שהוא מורכב מד' יסודות, וכנגד השני יסודות שהם נתפסים שהם מים ועפר הוא חצי שקל, אבל האש והרוח אינו נשקל. השק"ל עם ארבע אותיות והמלה גימ' מי"ם עפ"ר:

10במדרש תנחומא על פסוק והשבע לעשיר אינו מניח לו לישון, בעשירי תורה הכתוב מדבר, כיצד אדם גדול ועשיר ולימד תלמידים הרבה והרביץ תורה ברבים והשביעם מן התורה, אע"פ שהוא מת אין התלמידים מניחים לו לישון, וכן אמר רשב"ל אמר ר"ע ת"ח אין תלמידיו מניחים לו לישון בקבר שנאמר דובב שפתי ישנים, וכן משה לימד תורה לישראל והדריכם במצות ונתן להם סדרי פרשיות שקורין בהם בכל שבת ובכל חודש ובכל מועד, והם מזכירים אותו בכל פרשה ופרשה, פרשת שקלים, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע משאני מת איני נזכר, א"ל הקב"ה חייך כשם שאתה עומד עכשיו ונותן להם פרשת שקלים ואתה זוקף את ראשן, כך בכל שנה ושנה שקורין אותה לפני כאילו אתה עומד שם באותה שעה וזוקף את ראשן, מנין ממה שקראו בענין וידבר ה' אל משה לאמר שא את ראש בני ישראל, כאילו אמר אתה תשא ראש בני ישראל, לא אמר ישראל אלא בני ישראל, לבני בניהם עד עולם אתה נושא ראשם, ראש בני ישראל ר"ת רבי, אתה רבי ורב וראש עליהם לעולם. ואמר לישון ולא אמר לישן שנראה שזה הוא צער שאין מניחים אותו שיהיה לו נחת רוח, כי השינה היא נותנת נחת רוח לגוף, לזה אמר לישון שיהיה מתיישן והולך אלא בכל יום מתחדש, וזהו לשון לישון: