שפתי כהן על התורה, שמות לה:ג

1לא תבערו אש וגו'. כתב הרב רבינו בחיי ז"ל, אמר תחילה כל העושה בו מלאכה יומת כלומר מלאכת המשכן, ועל זה לא אמר כל מלאכה כמשפט התורה והכתובים בענין השבת, ונראה לי ג"כ מאומרו יומת ולא אמר מות יומת שהוא בסקילה אלא יומת שהיא מיתה בידי שמים, לפי שזה כוונתו לשמים הוא יודע הלבבות, כן כתב הרב ז"ל. לא תבערו אש, כאלו אמר לא תעשו כל מלאכה, שכלל כל המלאכות הם ע"י האש שהאש סבתם, כי אפילו החרישה לא נעשית המחרישה אלא ע"י האש, ולכך תקנו חז"ל לברך על האש במוצאי שבת לפי שהאש ע"י נעשו כל המלאכות והכוונה שהמלאכות ע"י האש לומר שאם לא נזהר לעשותה כראוי בנאמנות שלימה בלי שום זיוף האש תאכלנו, ועליו אמר הנביא מהאש יצאו ואש תאכלם, מהאש יצאו המלאכות והאש תאכלם, למי שלא יעשה אותם כראוי או יעשה בהם שום זיוף, ולמי שהוא שכיר יום ועושה מלאכתו בעצלנות, ואפי' הלמוד הוא מהאש שנא' אש דת, ואומר הלא כה דברי כאש:

2עוד לא תבערו אש. שלא יגרמו להבעיר אשה של גיהנם ע"י מעשיהם, כי אשה של גיהנם ביום שבת חינה נבערת והיא כבויה וע"י הרשעים היא נבערת, ועל זה אמר הנביא ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות (ישעי' ס"ו), כי כל התולעים אינם חיים יותר מי"ב חדש כי כל בריה שאין בה עצם אינה חיה י"ב חודש, אבל תולעתם של רשעים לא תמות, כפי כוונתם שרצו להחיות גופם ולהמית נפשם. א"כ גופם שנעשה תולעת לא תמות, ועליהם נאמר (משלי א') ויאכלו מפרי דרכם וממועצותיהם ישבעו, ואשם לא תכבה, כי שאר אשות ביום שבת הם נכבים, אבל אשם לא תכבה, שהם הבעירוה בהתלהבות היצר, לזה אמר בכל מושבותיכם שהוא עוה"ב ששם מושב הנשמות בקבע ובעוה"ז הוא עראי, ויום השבת הוא עולם שכולו שבת:

3עוד לא תבערו אש. אזהרה שלא יכעוס האדם, שהכעס מדליק המרה השחורה שבאדם, זהו מושבותיכם ביו"ם השב"ת גי' מרה שחורה ע"ה, אפי' ע"ד שראוי לכעוס עליו כדי לאיים על ב"ב, זהו מושבותיכם, מה שבתוככם שהיא המרה: