שפתי כהן על התורה, שמות לח:כא

1אלה פקודי המשכן משכן העדות. מה שהתחיל באלה ואמר המשכן משכן ב"פ, יובן באותו מאמר שמביא הזוהר פ' פנחס דחד חכים שאל תלת בעיין וחד מנהון דאמרין דיתבני מקדש אחרא והא לא הוו למבני אלא תרין זמנין בית ראשון ובית שני בית שלישי ובית רביעי לא תשכח באורייתא וכתיב גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון כו' והרשע לא רצה לשמוע נעשה גל של עצמות, וא"ר אבא מלה דא דשאל ההוא רשע אנא שאילנא לאליהו, אמר דבמתיבתא אסתדרו קמי קב"ה דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני לון ביתא קדישא ולנחתא ליה מגו שמי רקיעין ולנטעא לון לישראל נציבו קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך באן אתר מכון לשבתך פעלת ה' ההוא דפעלת אנת ה' ולא אחרא, מכון לשבתך פעלת דא בית ראשון מקדש ה' כוננו ידין דא בית שני, ותרווייהו אומנותא דקב"ה אינון. ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קב"ה לבנייהו בארעא ואוליפו עובדיהון וביתא אתבני על ידא דבר נש ובג"כ לא אתקיים, ושלמה הוה ידע דעובדא דבר נש לא אתקיים ועל דא אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ביה קיומא. ביומי דעזרא גרם חטאה ואצטריכו אינון למבני, ולא הוה ביה קיומא, ועד כאן בניינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא דכתיב בונה ירושלים ה' הוא ולא אחרת, ובנינא דא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל ע"כ. לזה אמר אלה כלומר בשביל אלה שאמרו אלה אלהיך ישראל, פקודי כמו וביום פקדי ונתמשכן ב"פ ע"י אדם שנעשה בנין משכן שאין לו עמידה והוא כמו פקדון שאינו קבוע, א"כ אלה פקודי שנפקד עליהם עון אלה לזה היה כמו משכון, משכן העד"ת גימ' עם ב' מלות נשים ע"ז, כלומר בית שני שנתמשכן היה בעון שנשאו נשים עוע"ז. עוד משכן משכן שנתמשכן הבית ונתמשכנו הם גם כן כי היו בני חורין ממה"מ ובעון אלה נתמשכנו, אלה פסל את הראשונים שהיו עתידין ליבנות ולא אתבניאו בעון אלה:

2עוד בזוהר אלה פקודי המשכן, ת"ח בההיא שעתא דעבידתא דמשכנא אתעביד הוה סטרא אחרא אזיל ושט ולא יכיל לאסטאה, ולא הוה אשכח עילא על מהימנותא דאומנין עד דקב"ה כפיף ליה לקמיה דמשה דאיהו עביד אומנותא דמהימנותא בעל כרחיה וסליק ממהימנותא דילהון לגבי כולא ורזא דא דכתיב אלה פקודי המשכן, אלה כד"א גם אלה תשכחנה, וכתיב אשר פקד על פי משה דתמן אתמנו ואתפקיד עד דאתעביד חושבנא דבי משכנא קמי משה וישראל כלהו ע"כ, א"כ אלה פקודי המשכן לפי זה הוא, אלה שהוא סטרא אחרא פקודי אתמני ואתפקד עד דאתעביד חושבנא, עשה פירוש פקודי לשון מנוי:

3עוד בזוהר באתרא אחרא דאיתא חושבנא לית תמן ברכתא ועל דא אצטריך לצלותא דמשה דישרי עליה ברכאן דכתיב ויברך אותם משה, פתח ואמר קום לך צרפתה הנה צויתי שם אשה לכלכלך וכו', מה כתיב ותאמר חי ה' אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח והא הכא מדידו הוה בההוא קמחא דהא הוה בר ממלא כף מלא כף הוא מדידו דיליה ואתחזי דלא שריין ביה ברכאן הואיל וקאים במדה וכתיב כד הקמח לא כלתה כדבר ה' אשר דבר ביד אליהו, וכי אם ההוא קמחא דקיימא במדידו דהוה מלא כף לא פסק מיניה ברכאן בגין מלה דאליהו דכתיב כד הקמח לא תכלה וכתיב כד הקמח לא כלתה, משכן העדות אע"ג דקיימא בחושבנא הואיל ואתפקד על ידא דמשה כ"ש וכ"ש דשריין ביה ברכאן. ועל דא כתיב אלה פקודי המשכן אשר פקד על פי משה, אע"ג דאית ביה חושבנא דאתמר פקודי הואיל ואתפקד על פי משה לברכאן קאי, על פי משה אתתקן ואתפקד בכולא, בגין דאתמר למשה פקד פקדתי אתכם שתי פקידות פקידה אחת דאיהו קול דאפיק לההוא דבור ועביד ליה פקידה לאפקא מן גלותא והשתא פקידה אחרא לאמשכא קדושה וברכאן מעילא לתתא ע"כ:

4ודע והבן שהמשכן נסע ונסתלק ז' סלוקין, אמר נעשה במדבר במשכן שעשה משה מאהל יריעות, אחר כך באו לגלגל י"ד שנה והוקם שם שלש מאות ושבעים שנה חסר אחד כן מצאתי כתוב, אחר ג' סלוקין באו לנוב, אח"כ באו לגבעון הרי חמש סלוקין והוקם בנוב ובגבעון נ"ז שנה, אח"כ באו לירושלים ונבנה ב"פ, א' ע"י שלמה ואחד ע"י עזרא, הרי ז' סלוקין. כנגדו ז' סלוקין שמסתלקת הנשמה כשיורדת לבא לזה העולם לשכון בגוף החומרי. וזה נגלה לי בחלום ליל שבת שופטים שנת השנ"ז ליצירה, ראיתי בחלומי נשאלה שאלה בישיבה, הנשמה היא רוחנית בתכלית הדקות והיא חלק אלוה ממעל איך אפשר שתזדווג בגוף נגוף בעל חומר וצורה, ומה שייכות יש לה שתעמוד שם בו זמן קצוב ולמה, והשיב המשיב שזהו סוד ואלה המלכים אשר מלכו וגו', שיש ז' מדרגות זו למטה מזו וכל אשר יש לה עביות יותר ממה שלמעלה ממנה מסתלקת הנשמה ויורדת לשכון באותה מדרגה עד שתקבל העביות של אותה מדרגה, אח"כ אמר וימת בלע וימלוך תחתיו, המיתה היא הירידה שיורדת מאותה מדרגה ומולכת במדרגה שלמטה ממנה, ואחר שנתלבשה וקבלה העביות של אותה מדרגה יורדת למטה ממנה, והירידה שיורדת שהיא נקראת מיתה כמ"ש היא נקראת סוד הגלגול כאז"ל, והמלוכה שמולכת נקראת סוד העבור, וכן יורדת מבלע ליובב ומיובב לחושם ומחושם להדד וכן עד מדרגה אחרונה שהיא הדר, שאחר שקבלה העביות של שבעה מדרגות יכולה לקבל החומריות של הגוף שהוא הדר שיכולה לדור שם על ידי בחירה ורצון ע"י רחמים ודין שהם נקראים יצה"ט ויצה"ר, זהו קיץ וחורף יום ולילה, זהו בת מטרד שהיא טרודה שם, בת מי זהב ע"י רחמים ודין על ידי זכר ונקבה, ועל אלו ז' מדרגות נאמר וז' עדנין יחלפון עלוהי ויושבת בזה הגוף עד עדנים שהם שבעים שנה, וכל עשר שנים עולה במעלה, עשר שנים ראשונים שהן סוף העביות והעכירות עיר פרא אדם יולד, ועשר שנים יתחייב במצות, ועשר שלישיים יהיה במדרגת אדם, ועשר רביעיים בן מ' לבינה ועולם ומזכך חומרו עד הדרגה שביעית, וכל זה הוא עד שתקנה פרצוף ותהיה לעצמה, ואחר שקנתה פרצוף עולה על דרך ז' המדרגות דרך מסעיה ועולה ופושטת פרצוף אחד ומתלבשת בפרצוף אחר יותר זך, וכן עד מדרגה ז' שיכולה לעמוד לפני בוראו, זהו מה שראיתי, ולא נאמר למה אלו השמות יובב חושם הדד גו'. וכן גם כן במשכן היה ז' סלוקין כמ"ש, והראשון יותר זך שהיה מיריעות והיה ע"י בצלאל והיה בן י"ב שנה, אח"כ נבנה בנין ואהל ואח"כ נעשה כולו בנין בכותל ותקרה ונבנה מאליו שנאמר אבן שלמה מסע נבנה, אח"כ נעשה ע"י עזרא שנבנה בתכלית העביות, שנבנה בצער גדול שנאמר ואנחנו עושים במלאכה חצים מחזיקים ברמחים וחצים וגו' מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, ולזה היה ע"י עזרה עזר ה', וחסרו ה' דברים וכתבו עליהם שטנה לבטל הבנין, רמז למדרגה אחרונה שבנסיעת הנשמה שהיא בתכלית העביות והחומר:

5ובמדרש תנחומא פירש הז' עדנין בענין אחר ז"ל, באותה שעה מתחלפין עליו ז' עולמות, עולם ראשון דומה למלך שהכל שואלים בשלומו ומחבקים ומנשקים אותו כשהוא בן שנה עולם ב' דומה לחזיר שהוא שוגה באשפות כך הולד שוגה בצואה. כשהוא בן שנתים עולם ג' דומה לגדי שהוא מרקד לכאן ולכאן במרעה כך התינוק מתענג לפני אביו ואמו מרקד לכאן ולכאן והכל שמחים בו. כשהוא בן ה' שנים עולם רביעי דומה לסוס, כשם שהסוס רץ ומשתבח כך הנער משתבח בבחרותו ובעלומיו. כשיגיע לפרקו כשהוא בן י"ח עולם ה' דומה לחמור שנותנים עליו אוכף כך בני אדם נותנים עליו אוכפו אשה ומוליד בנים ובנות וחוזר והולך לכאן ולכאן להביא מזון לפרנס בניו ובנותיו ונותנים עליו משא והוא מעומס מבנים ובנות. כשהוא בן מ' שנה עולם ששי הוא דומה לכלב שהוא מרקד לכאן ולכאן נוטל מזה ונותן לזה ואינו מתבייש. כשהוא בן שבעים עולם ז' דומה לקוף שנשתנה צורתו ודמותו מכל הבריות ע"כ זהו בזקני עמי הארץ שנאמר עליהם וטעם זקנים יקח, אבל זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם וחכמתם מתוספת בהם, שנאמר עוד ינובון בשיבה וגו', ועולים במעלת הסולם עד למעלת המלאכים והשרפים שהן יותר מהמלאכים שנאסר ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה וכתיב שרפים עומדים וגו':

6ודע והבן שהאומנים היו ארבעה וכל אחד עשה כפי מדרגתו, כל איש חכם לב העושים במלאכה עשו בבחינת העשייה, ואהליאב עשה בבחינת היצירה, ובצלאל בבחינת הבריאה, ומשה בבחינת האצילות כפי הכוונה, כמו שכתבתי בפרשת ויקהל, וכן וכל חכם לב עשו בבחינת הגוף, ואהליאב בבחינת הנפש, ובצלאל בבחינת הרוח, ומשה בבחינת הנשמה, עליהם אמר הנביא כל הנקרא בשמי, זה משה שקרא שם על כל דבר ודבר וחתמו בשם ה, שלזה יש י"ח פסוקים כאשר צוה ה' את משה, שנתן חיות לכל דבר ודבר בה' שהוא ממית ומחיה לכל, שנאמר ואתה מחיה את כולם, ולכבודי בראתיו זה בצלאל שלא נברא אלא לעשות המשכן ועשאו בבחינת הבריאה, יצרתיו זה אהליאב שעשאו בבחינת היצירה, אף עשיתיו זה כל איש חכם לב שעשאו בבחינת העשיה, עשיה גימ' שכינה, וכן ובצלאל בן אורי בן חור "עשה "את "כל "אשר "צוה "ה' "את "משה ר"ת בגימ' הבריאה יתרי שהיא הנשמה, אהליאב בן אחיסמך גימ' רמה עם ה' מלות, צרף עמו ה"ס שהוא היה למטה דן שהוא אמצע הכנוי עולה בגימ' יציר, ושאר כל חכם לב היו בבחינת העשיה שהיא שכינה כמו שאמרתי, לזה נקראו חכם לב כי לב הוא השכינה שנאמר ויתעצב אל לבו, זאת אשיב אל לבי, צור לבבי, והיא נקראת צור, הנני עומד לפניך על הצור, א"כ מכאן מבואר שהיה המשכן כנגד כל העולמות כולם, לזה אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ר"ת בגי' אבי"ע ע"ה, לזה אמר בתוכם ולא אמר בתוכו, הזהירם שיעשוהו ויזהרו בעשייתו בארבע בחינות שהם אצילות בריאה יצירה עשיה, ר"ת אבי"ע. ואתו אהליאב, פירש מה היתה מלאכתו ואמר חרש וחשב ורוקם, לפי שהיה בבחינת היצירה והציור, אבל בצלאל לא פירש מלאכתו לפי שהיתה דקה מן הדקה שהיא בחינת הבריאה שהיא בחינת הרוח, וכן בריאה גימ' רוח, ואע"פ שכל אחד עשה בחינתו כפי קבלת נשמתו עכ"ז בעשיית אותה בחינה היה לו בה כללות הג' בחינות של אבי"ע אלא שלא היה גובר וגומר אלא אותה בחינה כפי קבלת נשמתו, כי נשמתו של משה רבינו ע"ה היתה מן האצילות א"כ ודאי שבחינת האצילות גוברת וגומרת, וכן בצלאל היתה מן הבריאה גומרת, וכן אהליאב היתה מן היצירה בחינת היצירה גוברת, עכ"ז היה עם כל אחד ואחד הג' בחינות, לזה אמר כאן שלשה דברים חרש וחושב ורוקם מלבד בחינתו שהן ארבעה, לזה אמר ד' דברים שאמר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש, ומשה על הכל שהיה בכונתו נותן חיות ונשמה באותו דבר כמו שאמרנו, וכן בזוהר ז"ל ע"י דבצלאל איהו עביד אומנותא ומשה אתקין כולא לבתר, משה ובצלאל כחדא הוו משה לעילא בצלאל תחותיה סיומא דגופא כגופא ע"כ: