שפתי כהן על התורה, שמות לח:כד

1ויהי זהב התנופה. אחר שנעשה בו המשכן ובית המקדש לזה אמר העשוי למלאכה זו מלאכת המשכן, בכל מלאכת הקדש זה בית המקדש, אחר כן היה לו לזהב הויה ורוממות ועלוי, זהו ויהי זהב התנופה תרגום תנופה ארמותא. ובזוהר אמר כל זהב העשוי שנעשה בו העגל שנאמר אשר עשה אהרן למלאכת הקודש בא זהב של מלאכת הקודש וכפרה עליו. עוד כל הזהב העשוי הנעשה מאליו, לפי שא"א ע"י בני אדם להלביש על העץ כמו על הקרשים ועל המשכן ועל המזבח אלא על ידי מסמרים וברזל לא נזכר לא במשכן ולא במקדש, כי בארון אז"ל שעשה ג' ארונות כו', אמר וירקעו את פחי הזהב וגו', אבל בשאר צפויים לא נאמר כיצד ציפו, לזה אמר העשוי שנעשה מאליו, וכן אמר בזוהר ז"ל ת"ח בשעתא דכולהו אומנין שרו למעבד אומנותא ההוא עובדא ממש דשראן איהי אשלימא מגרמה אינון שראן ואיהי אשלימא עבידתא, וכד אתבני בי מקדשא כל עבידתא דאתעביד איהי מגרמא אתעבידא אומנין שראן ועבידתא אתחזיאה לון למעבד ואתרשימא קמייהו ואשתלמת איהי מגרמה והא אוקמוה דכתיב והבית בהבנותו וגו' כאשר יבנוה לא כתיב אלא בהבנותו דאיהו אשתלים מגרמה ע"כ. הרי בפירוש שהמשכן וביה"מ נעשו מאליהן, אמר העשוי למלאכה שהוא המשכן, בכל מלאכת הקדש זה ביה"מ:

2עוד אמר בזוהר שהקב"ה נסתכל בזהב שנעשה למשכן וכפר להם על הזהב שהביאו לעגל, ויהיה פירוש הפסוק כן כל הזהב העשוי למלאכה שהיא מלאכת העגל בכל מלאכת הקודש כשנעשה ממנו מלאכת הקודש, ויהי זהב התנופה כתרגומו ארמותא, לזה נתרומם ונתעלה זה הזהב על זהב העגל ונתכפר להם:

3עוד כל הזהב. לפי שהזהב לא נתפרש בפרשת ויקהל כמה זהב הביאו שאמר שם כל נדיב לב וגו' הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה', ולא פירש כמה הביאו וכאן לא פירש במה הוציאו אותו כמו שפירש הכסף שאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים ופירש במה הוציאוהו שאמר ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקודש וגו', ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים, לזה אמר כל הזהב כל זהב העולם לא היה מספיק למלאכה אחת כמו הכפורת שהיה עוביה טפח ואמה וחצי רחבה ואמתים וחצי ארכה, זהו למלאכה, כ"ש בכל מלאכת הקודש שהם שאר מלאכות כגון הארון והקרשים והמזבח ושאר הכלים כל מלאכת הקודש הכל היה מזהב, כי הזהב שהביאו היה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל לבד והשאר מאין בא, לזה אמר ויהי שהיה לו הויה וברכה וגדולה ורוממות כי לזה נברא, ולזה יש רביע על זהב התנופה להורות שנתעלה ונתברך, ואינו דבק עם תשע ועשרים ככר, ולפי שהמביא זהב מרים ידו לומר שהביא דבר חשוב מה שאין כן במביא כסף או נחושת, לזה קצר בזהב והאריך בכסף ובנחושת, לומר שהן חביבין לפני הקב"ה יותר מן המביא זהב, ובאו השקלים והככרים של הכסף בכיון שהככרים הם מאה והשקלים הם אלף ות"ש חמשה ושבעים, שבע מאות חמשה ושבעים גימ' תשע"ה, והאלף בזה הוא עשר הרי מאה ועשר שהם סוד היחוד באי"ק, מה שאין כן בזהב שהעני מיחד ה' תמיד, וכן עני במ"ק אחד. עוד בזוהר כל הזהב העשוי, מעת שנתנו ישראל הזהב לא נחשב להם שנתנו זהב אלא כאלו נתנו כלי עשוי, ז"ל, כל הזהב העשוי מההיא שעתא דיהבו ליה ישראל והוה עשוי ואתקן מקדמת דנא: