שפתי כהן על התורה, בראשית יב:יג

1אמרי נא אחותי את כו'. יש לשאול א"א איך הביא אשתו בבחינת הנסיון וגם כן שרה אמנו שהיה אברהם טפל לה בנבואה איך רצתה לבא לידי כך. אלא אמר לה אברהם כל מקום שבאנו פרסמנו אלהותו ית' ויצא לנו מוניטין ובארץ מצרים הם כלם מכשפים ויאמרו שכל מה שעשינו הכל בכישוף ולא יאמינו לי מה שאומר להם על ענין קבלת אלהותו יתברך, אמר הנה נא ידעתי בא בידיעתי במראה הנבואה כי אשה יפת מראה את, כלומר שע"י היופי שלך יתפרסם אלהותו יתברך, אם כן אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך, לא ח"ו שא"א היה מבקש טוב העולם הזה כי לא אמר ואחיה בעבורך אלא וחיתה נפשי על טובת הנפש היה מבקש, ואם יתאמת להם שכל מה שעשינו היה ע"י כשוף הפסדנו כל מה שעשינו, אלא אמרי נא אחותי את למען ייטב לי טוב לי וטוב לך, ולכך ב' יודי"ן שהיא טובת העוה"ז שהוא חיות הגוף וטובת העוה"ב שהיא חיות הנפש, א"כ הנה נא ידעתי במראה הנבואה שע"י היופי יתפרסם אלהותו, ועכ"ז לא רצה לסמוך על הנס שלא לנכות מזכיותיו, והחביאה בתיבה ובא המוכס ופתח התיבה על כרחו של אברהם אבינו כדאיתא במדרש, ז"ל כיון דמטא למכסא אמרין ליה הב מכסא אמר יהיבנא אמרי מאנין את טעין אמר יהיבנא מכסא דמאנין אמרי מטכסין את טעין (פירוש משי) וכו' מרגלאן את טעין אמר יהיבנא מכסא דמרגלאן אמרי א"א אלא דפתחית וחמית לן מה בגוה, כיון שפתחה הבהיקה כל ארץ מצרים מאורה ר' עזריה ור' יונתן בר חגי משום ר' יצחק אמרי איקונין של חוה נמסרו לראשי דורות, להלן הוא אומר והנערה יפה עד מאד מגעת עד איקונין של חוה ברם הכא כי יפה הוא מאד, מאד מאיקונין של חוה. ולזה אמר לה הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה ששום אשה לא הגיעה ליופי זה וע"י יופי זה יתפרסם אלהותו ית' והבהיק אורה על כל ארץ מצרים זה היה סבה כדי שלא יתעוללו בה המוכסים תחלה אלא מיד ותוקח האשה בית פרעה כי נתפרסם יופיה לכל ואמרו זו אינה כדאית אלא למלך, ולכך כשקרא פרעה לאברהם ואמר לו מה זאת עשית לי וכו' לא שמע לו שום טענה, וגם כן אברהם לא דבר שום דבר כמו שאמר לאבימלך רק אין יראת וכו' והרגוני, לפי שדבר ידוע הוא כי מצד היופי שהיה בה בפרט במצרים שהיו מכוערים כל מי שרואה אותה הורג עצמו עליה לכך לא שמע לו שום טענה אלא אמר לו הנה אשתך קח ולך מהרה כדי שלא יהיה לו בזוי שיאמר אשה כזאת באת לידו והניחה והלך לו הוא ואשתו לעיני כל מצרים ולא רדפו אחריו ולא הרגוהו אעפ"י ששלח עמו פרעה אנשים עכ"ז היו נהרגים עליה אלף בני אדם בודאי, אלא הכירו הכל וידעו חבתו של א"א אצל הקב"ה והאמינו בו ונתפרסמה אלהותו יתברך, ולא די ששלחו אלא גם שטר כתובה שנתן לה והיה כתוב בה שארץ גושן לה במתנה והיא היתה במושב בני המלכים וכדאיתא בפרקי ר' אליעזר לא לקחו ממנה, ולז"א יוסף לאביו שיביא שטר מתנה עמו ז"ש וישבת בארץ גושן וכו' ואמר לפרעה אבי ואחי באו אלי והנם בארץ גושן שהראה לו שטר המתנה, והנה ג"כ אמר ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גושן. ולא די אלא שנתן לו בתו שפחה כדי שתהיה אימתו מוטלת על הבריות, ולזה אמר וישלחו אותו ואת אשתו את לרבות הגר בתו וא"ו דואת לרבות שטר המתנה, וגם כן נתן בלבו הקב"ה לתת לו בתו כדי שידעו הכל שלא קרב אליה ולזה אמר לו הנה אשתך קח ולך, כלומר אשתך היא מותרת לך, ועתה" הנה אשתך" קח" ולך" ס"ת בגימ' חן, שנתן לו הקב"ה חן בעיני הכל. והוצרך לומר הנה אשתך לומר שהיא מותרת שאע"פ שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ואברהם היה עתיד להיות כהן על דברתי מלכי צדק. ואפשר עוד לומר שענין מלכי צדק היה קודם ירידתו למצרים ואין מוקדם ומאוחר בתורה:

2ובזוהר אמרו ומה אברהם דאיהו דחיל חטאה רחימו דקב"ה אמר הכי על אתתיה בגין דייטבון ליה אלא אברהם אע"ג דהוה דחיל חטאה לא סמיך על זכותא דיליה, ולא, בעא קב"ה לאפקא זכותיה אלא זכותא דאתתיה דירווח בגינה ממונא דשאר עמים עכו"ם דהא ממונא דאתתא זכי לה בר נש הה"ד בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת מאן דזכי באשה משכלת זכי בכולא וכן אמרו בגמרא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, ואומר מצפון זהב יאתה מהאשה שלקחה מהצלע שהוא צפון והיא צפונה בבית זהב יאתה ואברהם הוה אזיל בגינה למיכל שללא דשאר עמין עכו"ם וסמיך על זכותה דילה דלא יכלין לאענשה ליה ולחייבא בה ובגיני כך לא אמר איהו אחותי הוא ולא עוד אלא דחמא חד מלאכא דאזיל קמיה דאברהם ואמר ליה לא תדחל מינה קב"ה שדר לי לאפקא לה ולאפקא ממונא דשאר עמין עכו"ם ולנטרא לה מכלא וכדין לא דחיל אברהם מאתתיה אלא מיניה דלא חמא עמיה מלאכא אלא עמה אמר היא מתנטרא ואנא לא נטירנא ובגיני כך אמר אמרי נא אחותי וייטב לי ייטיבו לי מב"ל דכתיב והיה כי יראו כו' אלא ייטיב לי דא דאזיל קמך וייטב לי בהאי עלמא קב"ה בממונא וחיתה נפשי בההוא עלמא בגללך דלא תסטי מן ארחא דקשוט דאי זכי אנא בגינך בממונא בהאי עלמא ותסטי את מארחא הא מיתה זמינא בההוא עלמא ותחי נפשי בההוא עלמא בגללך, ובגין דההוא מלאכא אזיל קמה לנטרא לה מה כתיב וינגע ה' את פרעה על דבר שרי דהות אמרה למלאכא מחי והוא מחי ועל דא לא דחיל אברהם מינה דאיהי מתנטרא ומה דדחיל אגרמיה דחיל דלא חמא עמיה נטורא ע"כ. ובזה תבין למה לא אמר למען ייטב לי ותחיה נפשי בגללך לפי שהם ב' דברים, ומה שאמר דאי אנת תסטי הא מיתא זמינא לפי שהיא חצי גופו ובחר שלא תתפתה כי היא באה לתיקון קלקול אם כל חי:

3עוד י"ל שא"א היה מצטער שהיה למוד בהכנסת אורחים ובמצרים יש שובע גדול ואין הכנסת אורחים נחשבת מרבוי השובע ואברהם אבינו לא קנה הנפשות וגיירם אלא ע"י לגימא שנאמר ויטע אש"ל אכילה שתיה לויה, ולזה אמר ויהי הוא לשון צער. ויאמר אל שרה אשתו אמר לה אני הייתי מגייר אנשים ואת מגיירת נשים ע"י הלגימא במצרים ואם לא יש לגימא במה יתפרסם אלהותו יתברך, הנה נא ידעתי עתה נתחדש לי במראה הנבואה, וזהו לשון הנה נא כי אשה יפת וכו' שעל ידי היופי שעליך יתפרסם כמו שאמרנו: