שפתי כהן על התורה, בראשית כה:ז

1ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים. יש לשאול למה אמר שני חיי אברהם מאה שנה וכו', ועוד למה הקדים ימי לשני יאמר שני ימי, ועוד למה הם שני, ועוד שהימים לא נזכר כמה חי כמו שאמר בשנים אם כן ימי למה לי, ועוד חיי ואח"כ אמר חי היינו חיי היינו חי תרתי למה לי, מלבד שנה שנה בכל כלל וכלל, ואמר קודם ק' ואחר כך ע' ואח"כ ה', ולמה אמר בק' ובע' שנה בלשון יחיד ובה' אמר שנים בלשון רבים. ולמה הקדים המאה היה לו להקדים החמש כפי סדר ההולדה והחי קודם חי ה' ואח"כ ע' ואח"כ ק', ועוד שאמר זקן ושבע, יצחק חי ק"פ חי יותר ממנו ולא נאמר בו שבע ולמה נאמר שבע באברהם ולא באחר, הרי בדורות ראשונים היו חייהם ארוכים ולא נאמר באחד מהם זקן ושבע, ואם לפי שהיו רשעים ואינם כדאי להאמר עליהן לשון זה הרי מתושלח שהיה צדיק והאריך ימים יותר מכולם ולא נאמר עליו שבע, וכן למך וכן שם בן נח שהאריך ימים עד יעקב אבינו ולמדו תורה ולא אמר שבע. אלא יובן זה במאמר שאמר עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון, כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לעתיד לבא ומראה להם הקב"ה עד שהן בעוה"ז מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא כדי שביעה והם ישנים, משל למלך שעשה סעודה לאורחין והראה להם מה שהם אוכלים ושותים ושבעה נפשם וישנו, כך הקב"ה מראה לצדיקים עד שהם בעוה"ז מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לעתיד ושבעה נפשם, מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי, כד דמך רבי אבהו אחזו ליה תלת עשר נהרי אפרסמונא אמר אלין דמאן א"ל דידך אמר לון כל אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי ע"כ, והטעם שמראה להם הקב"ה עד שהן בעוה"ז מתן שכרן כדי שלא יצטער על פרידת הגוף לזה מראין לו מתן שכרו ויראה הפרש שיש בין העוה"ז והעוה"ב ויתאוה למיתה ויפרד מן הגוף מתוך שמחה כדי שישאר הגוף שמח, לזה אמרו ז"ל מת מתוך שחוק סימן יפה לו ויתעדן הגוף, וזהו המשל שאמר ושבעה נפשם וישנו כמו שאכל שבע וישן, שהשינה היא מנוח לגוף שנאמר ישנתי אז ינוח לי, ואמרו במדרש מה בין מיתת נערים למיתת זקנים רבי יהודה ורבי אבהו ר"י אמר הנר הזה בשעה שהוא כבה מאליו יפה לו ויפה לפתילה ובזמן שאינו כבה מאליו רע לו ורע לפתילה, ר' אבהו אמר התאנה הזאת בשעה שהיא נלקטת בעונתה יפה לה ויפה לתאנה ובשעה שהיא נלקטת שלא בעונתה רע לה ורע לתאנה ע"כ. יש לשאול במאי פליגי ולמה המשיל רבי יהודה לנר ור' אבהו לתאנה. אלא רבי יהודה המשיל לנר שכבה מאליו יפה לה לנשמה ויפה לגוף שנמשל לפתילה שהשלהבת נאחזת בה ואם ימות מיתה פתאומית אפי' יהיה זקן רע לו לנשמה ורע לפתילה שהוא הגוף, כי הנער כשמת מיתת כל אדם מיתת זקנים נקראת, שמתיאש מן העולם בראותו מתנוונה והולך, ואם מת מיתה פתאומית אפי' יהיה זקן נקראת מיתת נערים, מאחר שלא נתיאש מן העולם שהיה חושב שיחיה יותר כמו הנער מאחר שלא חלה. ור' אבהו סובר מאחר שמת זקן כמו התאנה שנלקטה בעונתה אע"פ שמת מיתה פתאומית עכ"ז יפה לו ודאי מאחר שהוא זקן ונתלבן הרי רואה בעצמו שהוא מתקרב למיתה ואז ודאי מתיאש הוא מן העולם, א"כ מכאן נראה למה אמר באברהם זקן ושבע ומה שהביא המשל הוא לפי שמתן שכרן א"א בעודו בגוף להשיג מהותו כי הוא שכלי ורוחני ובעודו בגוף א"א להשיג אלא דבר גופני, לזה הביא משל למלך שעשה סעודה וכו' שאע"פ שהוא בגוף מתעדן בראיה ושבעה נפשם א"כ טעם הדבר הוא כדי שלא יתרעם על המיתה, וזהו שאמר המאמר מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט, פי' מה טעם מראין לו שכרו כדי שיאמר עתה אחר שראיתי מתן שכרי שכבתי ואשקוט, ולזה הביא הפסוק ואני אמרתי לריק, וכי מה טעם שרבי אבהו יאמר כן שיגע לריק אילו לא הראו לו שכרו לא היה מאמין שהקב"ה נותן שכר לצדיקים והוא אחד מי"ג עיקרים שהקב"ה מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים, אלא רבי אבהו כוונתו על הגוף, אמר אני אמרתי לריק יגעתי חשבתי שהגוף א"א להשיג מהות עדון שהנשמה מתעדנת, אבל עתה שהמשילו לו נהרי דאפרסמונא הוא לעדן הגוף כמו שנהר אפרסמון כשהוא מושך והולך נותן ריח ומריחין כל המתקרבין אליו כן ג"כ הגוף נהנה בהנאה רוחנית קרוב להנאת הנשמה אבל אינה יכולה לעמוד בו כמו שהנהר מושך והולך ואינו עומד, לזה אמר ואני אמרתי לריק יגעתי אכן משפטי את ה' שהוא דין המיתה, את ה' ברחמים, ופעולתו את אלהי בדין הוא חייב ליתנה לי. ועל זה רמזו ז"ל שאמרו יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הזה מכל חיי העוה"ב, הוא על אותה שעה, כי איך אפשר ששעה של חיי העוה"ז תהיה יפה מכל חיי עוה"ב אלא חיי עוה"ב בנפש לבד ואותה שעה היא בגוף ובנפש, ועל זה רמזו יש קונה עולמו בשעה אחת וזהו שאמרו (ברכות י"ז) כי הוו מפטרי רבנן מבי ר' אמי הוו אמרי ליה עולמך תראה בחייך, ומאמרם ז"ל מכל חיי העוה"ז תדע כמה הוא ערך אותה שעה, א"כ לזה אמר אלה ימי שני חיי אברהם אשר חי, שנתוסף לו חיים על חייו בשעת מיתתו שהראו לו מתן שכרו, וכן חיי אברהם אשר חי ר"ת גי' ח"י, לומר שכמה מיני חיות בא לו, חיים לגוף, חיים לנפש ששוכנת עמו, ולזה אמר המאמר ושבעה נפשם, וחיים לנשמה ג' מיני חיים, ולכך ג' פעמים, חיי, אשר חי, ובר"ת חי, ונרמז חיים לרוח במלת חיי בלשון רבים, ומה שהקדים ימי ואמר ימי שני לומר לך שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים ואינו מחסר להם אפי' יום אחד, כמו שאז"ל אמר דוד אמות יום ששי א"ל הקב"ה כי טוב יום בחצריך מאלף וכו', וכ"ה אומר יודע ה' ימי תמימים שמתמים ימיהם, ולפי שאז"ל שיצחק חי ק"פ שנה ואברהם חסרו לו ה' שנים מפני עבירות שעבר עשו ואמר הקב"ה אני הבטחתיו ואתה תבא אל אבותיך בשלום והוא רואה בן בנו יוצא לתרבות רעה ועובר ה' עבירות מוטב שיפטר בשלום ולזה אמר שני חיי אברהם, ולא נחסר מחייו אפי' יום אחד, ופירוש של אותו מאמר הוא קודם שנולד צפה הקב"ה שעתיד לצאת מבן בנו עשו ולעבור ה' עבירות לזה לא נגזר לו חיים אלא קע"ה שנה ולא חסר מהנגזר אפי' שעה אחת, ולזה אמר חמש שנים שאותם חמש שנים האחרונות הם חשובים כנגד כל השנים שעברו, ולזה אמר שנים, ולכך הזכירם באחרונה, א"כ לא נחסר מחייו. ומה שהקדים מאה שנה הוא כנגד נסיון העשירי שנולד לו בן שהיה בן מאה שנה אחר היאוש ועמד בנסיונו, א"כ אלו הם החיים הגמורים שעבודת הבורא הם שזוכים בה לחיים הנצחיים, וכשהיה בן ע' שנה נאמר לו לך לך, כן ראיתי בסדר עולם. א"כ לא היה אדם בעולם שנתנסה בי' נסיונות ועמד בהם, על כן השביע נפשו וגופו לכך נאמר עליו ושבע, שלא היו הנסיונות עליו לטורח ולמשא אלא היה שמח בהם כמו שהוא שבע מאכילתו, א"כ ואלה ימי אלה בא"ת ב"ש גי' תי"ק, שהיה גופו של א"א תיק לנשמה עליונה, א"כ ואלה ימי, בתיק זה זכה לימים עליונים לימים שאין להם לילה, ותיק בא"ת ב"ש אדם שנתקן, א"כ ואלה מוסיף על הראשונים, ואלה ימי שני חיי, ר"ת וישח היינו וישח אדם וישפל איש, וישח יש י"ד, רמז על דוד שנתקן בו אדם גם כן והבן זה מאד:

2גימטריאות מאה שנה ועשרים שנה. ר"ת משוש, כל זמן שרה היתה משוש לכל הארץ:

3בקצה שדהו. הקצה אותו מדעתו שלא היתה חשובה בעיניו:

4עפרון. בגימטריא עפר נאה:

5ועשה חסד עם. ס"ת למפרע מדה, שכן מדתו של אברהם היא חסד:

6לשתות. לשתת כתיב, כי היו המים שותתים ויורדים אז ידעה שכלו לשתות:

7ועבדים. ועבדם כתיב שעבד אחד היה והוא אליעזר בן נמרוד:

8ושפחות. שפחת כתיב אחת היא והיא הגר בת פרעה:

9וישבעני. וישב עני, בלא אשה שלא רצה לקחת מבנות כנען:

10לשוח. אז"ל תקן תפלת מנחה, וכן הנעלם לשוח מ"ד י"ן א"ו י"ת גי' התפלה עם המלה:

11בצעיף ותתכס. לפי שכסתה פניה זכו בניה לענני כבוד, וכן צעיף גימטריא אלו ענני כבוד:

12בשיבה. גימטריא אברהם אבינו, שהוא שאל הזקנה, וכשהאדם מלבין זקנו עושה תשובה ומכין עצמו לעולם שכלו טוב, וזו הוא שיבה טובה בגימ' ז"ך, שזכך עצמו:

13אשור ועל פני כל אחיו נפל, רמז על סנחריב מלך אשור שנפל על כל האומות ובלבלם: