שפתי כהן על התורה, בראשית כח:יא

1ויפגע במקום. שבא המקום וקלטו כד"א כי הנה ה' יוצא ממקומו והוליכו לבית מלונו. כי בא השמש, משל למלך שבא אוהבו אמר כבו הפנסים שאני מבקש לדבר עמו בצנעא. כי בא השמש ר"ת כבה, למה כי בא השמש, מאחר שבא השמש הידוע בא שמשו של עולם, מאחר שבאה האבוקה מה צורך בנר, שכן יעקב נקרא שמש שנאמר והנה השמש והירח וכו':

2ויקח מאבני המקום. כבר ידעת אבני הבנין היכן רומזים והוא לקח מלמעלה אבני גימ' ג"ס, יו"ד ה"י וא"ו ה"י, שהוא עולם במעלות הסולם על דרך הקו למעלה, ולקח מאבני ולא כל אבני שהוא מקום שאינו נתפס אלא קצת. וישם מראשותיו, גימ' תתקס"ג הם התשע מדות וס"ג, ה' שהוא על כל שמהאן עילאין ליודעי חן. וחומרו וישם מראשותיו וכו', לפי שלא נזדווג עדיין, אבל אחר שנשלם נאמר ויאסוף רגליו אל המטה והבן. ועוד יכולין אנו לומר אבני המקום הוא למעלה כמו שאמרנו. ולכך אמר מראשותיו וישכב במקום ההוא, הוא בשכינה, ששם הוא השכינה ושם הוא המטה. במקום גימטריא פקח, ועליו נאמר פקח עיניך וראה, ויעקב עולה קפ"ח שעתיד לקפח ללבן ועשו ואלופיו:

3עוד ויפגע במקום. יעקב עם ארבע אותיותיו עולה מקום, באברהם נאמר וירא את המקום מרחוק, כי הוא רחוק ממנו שמקומו בחסד, ואע"פ שנאמר ויבאו אל המקום לא לן שם ולא נאמר בו פגיעה אבל יעקב שהוא מריה דאתרא נאמר בו פגיעה כאדם שהוא פוגע בחבירו ולזה נאמר וילן שם וכו':