שפתי כהן על התורה, בראשית מד:כא

1ותאמר אל עבדיך הורידוהו אלי ואשימה עיני. במדרש זוהי סימת עין בנמוסים שלנו כתיב שלם ישלם ואם אין לו ונמכר וזה יש לו לשלם. הוקשה להם ז"ל שלא מצאנו שאמר יוסף ואשימה עיני לזה אז"ל ואשימה אינו חוזר על יוסף אלא ליהודה, א"ל סמית עינינו שבאת אלינו פתאום ונסמת עינינו ושכחנו למודנו מחמת אונסנו שאת אומר האיש אשר ימצא הגביע בידו יהיה לי עבד והכתוב אומר שלם ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו, זה יש לו לשלם, מקודם אמרתי לך האיש אשר ימצא הגביע בידו ומת גם אנחנו נהיה לאדוני וכו' מסמיות עינים אמרתי כן לפי שבא פתאום ואמר הרעתם אשר עשיתם, אבל אני שאני ערב ואשימה עיני צריך אני לפתוח עיני ולעיין בדינו, ואפילו שאני פסול לדין, דבר שהוא ברור וכתוב עביד איניש דינא לנפשיה, וזה אמר כתוב בנמוסינו אם בנימוסינו כתוב שיועיל תשלומים, ואם בנמוסיכם שהוא חייב הריגה שכן בן נח נהרג על הגנבה ואתה לא הרגתו אלא שיהיה עבד לתועלת המלכות אני מעולה ממנו, וז"ש ועתה על מה שעשית עתה שלא הרגתו ישב עבדך תחת הנער עבד לאדוני לא אמר עבד לבד אלא עבד לאדוני כלומר לתועלת אני מעולה ממנו, א"כ מפני ב' דברים איני יכול להניחו אחת שנפשו קשורה בנפשו והיה כראותו וגו' והורידו וגו', ואחרת כי עבדך ערב את הנער, ואף כי רש"י ז"ל פירש חסרון דברים כאן עד שיבא עליו כי, הוא פירש וא"ת למה אני נכנס לתגר יותר מאחי הם כלם מבחוץ כו', ועוד יתבאר כי בלשון אלא שהוא אחד מד' לשונות שמשמשין כי, ואמר והיה כראותו כי אין הנער ומת והורידו וכו', למה שהוא נתנו לכלם שכן אמר ויאמר אליהם ישראל וגו' ואת אחיכם קחו וגו' וכתיב ויקחו האנשים את המנחה וגו' ואת בנימן, א"כ הוא מסרו לכלם וכלם הם נתפסים בעון של והורידו עבדיך, אבל אני יש עלי עון אחר מוסף על זה שאני ערב את הנער מעם אבי לאמר מאי לאמר אמירה אחרת היתה שאמרו והצגתיו שערבו ממלאך המות, ולז"א כי עבדך ערב את הנער את דייקא ערב גופו שאמר אם לא הביאותיו אליך וערב נשמתו שאמר והצגתיו, וזו אמר ברמז במלת לאמר, וכדי שלא יאמר הוא ג"כ אביך ידאב עליך ג"כ והרי עון שאמר והורידו עבדיך וכו' במקומו עומד, לז"א לפחות לא אראה ברע אשר ימצא את אבי: