שפתי כהן על התורה, בראשית מו:לא

1ויאמר יוסף אל אחיו ואל בית אביו אעלה. לא אמר לאביו אלא לאחיו כי לאביו מאחר ששטרו עמו לא יעכב עליו אבל לכם אולי יעכב, לכך צריך אני להקדים אליו לומר אחי ובית אבי ולא אמר לו על אביו. והאנשים רועה צאן, לא תחשוב שהם רועים לאחרים כי אנשי מקנה וכו' כדי שיקבל אתכם בסבר פנים יפות, כשיראה שאתם משתדלים בגידול הצאן ורועים אותם שהם עובדים להם, וכן צוה להם ואמר כי יקרא לכם פרעה ואמר מה מעשיהם ואמרתם אנשי מקנה, לא תאמרו על ענין הרעיה אלא על הגידול שהוא העיקרי, ותאמרו לו מנעורינו ועד עתה גם אנחנו גם אבותינו וכו', כי לי לא נאה לומר כן כי יאמרו אתה יצאת מבית אביך קטן ויש לך כמה שנים ששכחת הכל. בעבור תשבו בארץ גושן ולא יעשה אתכם מאנשי מלחמתו ויקח אתכם. כי תועבת מצרים כלומר עבודתם של מצרים שהיא תועבה לנו כל רועה צאן, לפי שהכומרים של מצרים אין למלך עליהם שום נגישה וכל שום תביעה כמו שאמר רק אדמת הכהנים לא היתה וכו'. ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים להראות לפרעה שלא מחולשה תפסו אומנות זו אלא מחיבתם בצאן כדי שיקבלם בעין יפה, ומה שתפסו אומנות זו לפי שאמר להם יעקב אביהם שמעתי כי יש שבר במצרים שהדלות יהיה במצרים והמצריים עובדים לצאן, וכדי שיהיו זרעם מורגלים בה ותהיה עבודת הצאן רחוקה בעיניהם כדי שירחקו אותם ולא יתערבו בהם, קרוב לזה כתב רבינו בחיי ז"ל:

2עוד אפשר לומר כדי שיהיו חביבים בעיניהם על שרועים תועבותיהם ולזה היו ישראל מצויינים. עוד תפסו אומנות זו שאינה צריכה טורח הרבה כדי שיהיו לבם וגופם תלוי לעבודת הש"י, ועוד כדי לקנות בה מדת הרחמנות ויהיה להם הרחמנות בטבע, כי הרועה צאן צריך לנהלם מעט מעט על פי דרכם כמו שנאמר ואני אתנהלה לאטי גו', וכמו שאמר בחיקו ישא עלות ינהל וגו', ולזה היה משה רועה ודוד, שהקב"ה רצה להקנותם מדת הרחמנות תחילה ואח"כ ירעו ישראל, וכה"א ידוע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים, יאמר אם אתה תרחם על צאנך, ופי' ידע כמו וידע אלהים שהוא לשון רחמנות, ואמר אם אתה מרחם על הצאן כדאי אתה שתרעה ישראל, שית לבך לעדרים שהם ישראל. וכן הוא אומר כרועה עדרו ירעה, אם הוא מתנהל כרועה שהוא רועה עדרו לא צאן אחרים אלא עדרו שהוא מרחם עליהם יותר, אם הוא מתנהג כן עדרו של הקב"ה ירעה, ומלת עדרו חוזרת לכאן ולכאן וכן הוא אומר כי מרחמיו ינהגם וגו', וכדי לקנות מדת רחמנות שהיא מדה שניתנה לישראל שנאמר ונתן לך רחמים, ואין קבוץ גליות אלא ברחמים שנאמר וברחמים גדולים אקבצך, ושם הוי"ה באתב"ש עולה ברחמים, לזה החזיקו ברעיית בהמה דקה, ואז"ל כל המרחם על הבריות מביא טובה לעולם שנאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו כלומר שמרחמם ינהגם:

3ועוד כדי שיתרחקו מן הישוב כדי שלא יכנס חמדת העולם הזה בלבם בראותם בני אדם נושאים ונותנים ובונים ונוטעים גנות ופרדסים וקונים עבדים ושפחות ומאכלם תענוגים ושלחנם מלא דשן ומלבושיהם יקרים ונקיים וישנים על מטות שן, כדי שלא יפנה לבם לזה, היו מתרחקים מן הישוב והיו מסיחים דעתם מנשיהם ובניהם כדי שתהיה דעתם שלימה בעבודת הש"י ולא יהיה להם שום עיכוב והיסח הדעת מהעבודה אלא יהיו דבקים בו תמיד כמו שנאמר ובו תדבקון, וכן אמר דוד המלך ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד. ועוד בהתרחקו מן הישוב יתרחק מן העבירות שבין אדם לחבירו כגון גזל וחמס זנות ורכילות ולשון הרע ושבועת שקר ואונאה ורבית ושנאת חנם ושפיכות דמים: