שפתי כהן על התורה, בראשית מז:כג

1הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, ונתתם חמישית לפרעה, על אדמת מצרים לפרעה, רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה. הכל לפרעה כדי להשביע עיניו שיראה שהוא משתדל להעשירו ולמלאת את גנזיו. ואמר להם והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה, כי מן הראוי מאחר שהארץ לפרעה והם עבדיה קנויים לפרעה שיקחו די אוכלם או לפחות יחלקו מחצה על מחצה, ואם היה כך היה מתקבץ תבואה הרבה ויתפתחו עיניו ויבא לחפש אחריו, מה עשה אמר נעשה חלקים שוים חלק לפרעה וחלק שוה לו לזרע השדה וחלק לאכלכם וחלק לאשר בבתיכם הם האורחים שעוברים ושבים מכפר לכפר כי כן דרך העולם לשים לפניהם מאכל וחלק לאכול לטפכם הרי חלקים שוים והכסף שלקח יוסף וגנזו, דע כי החלום אחר הפתרון והוא היה סבה שאמר הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים ולא בשאר ארצות, ושנה ראשונה היה רעבון בכל העולם ובכל ארץ מצרים היה לחם, וכן ג"כ בפתרונו רמז להם שלא יהיה כי אם שתי שנים רעב, שכן אמר לפרעה אחר שאמר שיבאו ז' שנים רעב אמר וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע, כלומר שיהו בשובע שלא יהיה רעב אלא ב' שנים והחמש בשובע, וכן גם כן רמז באומרו אשר תהיינה ולא באית כלומר תהיה אבל לא רצופים כי מי יוכל לסבול ז' שני רעב וזהו ולא תכרת שלא תהיה רצופים שאם כן תכרת הארץ ברעב כי מי יוכל לצבור כל כך בר, בשתי שנים אמר ותלה ארץ מצרים וארץ כנען כ"ש בשבע, וכן גם כן רמז באומרו אשר תהיינה בארץ מצרים, הרעב של ב' שנים היה בכל הארצות ואיך הוא אומר בארץ מצרים הכל הוא לרמוז שיבא להם רעב אבל ב' שנים בכל העולם לשתי סבות, אחת כדי שיבאו יעקב ובניו, ואחת כדי שיבאו כל הארצות תחת יד פרעה וימלוך עליהם משום כבודן של ישראל שלא יאמרו ממלכה שפלה שלטה עליהם, וכיון שירי יעקב כלה הרעב, כי כשברך יעקב לפרעה, ומה בירכו שיעלה נילוס לרגלו וכיון שמת יעקב חזר הרעב כמו שאמר ר' יוחנן אתיא כלכול כלכול נאמר ביעקב וכלכלתי ונאמר אחרי מותו ויכלכל יוסף את אחיו מה להלן בשני רעבון אף כלכול האמור כאן בשני רעבון, וזהו אומרו לחם לפי הטף זה מורה על רעבון. ואם כן נחזור לעניננו פתרונו שאמר שבע גדול בכל ארץ מצרים הוא היה סבה א"כ בשבע אמר בכל ארץ מצרים וברעב אמר וקמו שבע שני רעב ולא אמר בארץ מצרים, וכוון שיהיה, בארץ כנען כדי שיבאו אחיו ובית אביו, אבל פרעה לא ראה אלא בארץ מצרים שכמו שאמר והנה מן היאור עולות שבע פרות מן היאור רמז למצרים כן אמר והנה שבע פרות עולות אחריהן מן היאור ובפתרון אמר וקמו שבע שני רעב לא חמר בארץ מצרים אם כן רעב של ארץ כנען הוא היה סבתו, אם כן ראוי הוא לקחת הכסף של שאר הארצות, כי לזה נאמר וילקט היל"ל ויקח יוסף מהו לשון וילקט אלא שנתן לו הקב"ה חכמה כמה שיעור הכסף שקנו אנשי ארץ מצרים והביאו לפרעה שהוא שלו וזהו לשון וילקט שלקט כסף של מצרים מבין כסף של שאר ארצות.

2גימטריאות אדוני שאל א"ת עבדי"ו לאמ"ר הי"ש. ס"ת תורה ששאלו בדין תורה שאמר אם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו, וזהו היש לכם:

3קשורה. גימ' תורה שכל תורה שלמד יעקב אחר שהלך יוסף למדה לבנימן:

4ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף, רמז כשיגאלם שיהיה הוא בעצמו כמו שאמר אני ולא מלאך:

5ויתן את קולו בבכי, לא אמר וישא קולו ויבך אלא אמר בבכי, רמז להם על גלות אחרון שנאמר בו בבכי יבאו:

6ויפול על צוארי בנימן, אז"ל על ב"ה שהיה בחלקו שעתיד ליחרב, וכן צוארי בנימין בגימ' זה המקדש עם ב' מלות:

7ויבך עליהם. על י' שבטים שעתידין לגלות:

8ואכלו את חלב הארץ. רמז להם שיכלו ממון ארץ מצרים שהיא מהלך מ' יום כמנין חלב, בזכות התורה שנתנה למ' יום ונקראת חלב שנאמר דבש וחלב וגו':

9ויתן להם יוסף עגלות, אחרות, ואותם ששלח פרעה שרפם יהודה, כתיב הכא עגלות וכתיב התם עגלות ישרוף באש:

10ויתן להם צידה. ס"ת למפרע המן, בשרם במן שנאמר צידה שלח להם לשובע:

11נושאים מטוב מצרים. אז"ל זה יין ישן שהוא יפה לזקנים שנאמר וחכך כיין הטוב וגו':

12נשאים מטוב. ר"ת למפרע מן:

13אל תרגזו. אז"ל אל תתעסקו בדבר הלכה, וכן תרגזו גימ' התור"ה:

14ותחי רוח. בגימ' היא רוח הקדש:

15אל תירא מרדה מצרימה, אל תירא ממרדתם של מצריים שעתידין ליגאל וליטול כל הדרם, מרדה למפרע הדרם:

16ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני, ר"ת ירעיב, לא ירעיב ה' נפש צדיק:

17ואנכי אעלך גם עלה ויוסף, רמז לו שגם כן יוסף יעלו עצמותיו:

18בעגלות אשר שלח פרעה, למה הזכירם כי אותם עגלות נשרפו, אלא פרעה ערפה, הזכירו פרשת עגלה ערפה שפירש ממנו שהיה עוסק בה:

19ובני זבולון סרד ואילון ויחלאל וכו', ואילון המשוטים של הספינה שנאמר אלונים מבשן עשו משוטיך:

20ויחלאל שהם מחלים פני אל שהם ספנים ובכל עת הם מחלים ומבקשים פני אל שיוליכם לשלום כמשאז"ל (קדושין פ"ב) הספנים רובם חסידים:

21ובני דן חשי"ם, גימ' נחש, יהי דן נחש:

22ואת יהודה שלח לפניו, ר"ת שילו עד כי יבא שילו שהוא המשיח שהוא מיהודה:

23להורת. לתורה לתקן לו בית ת"ת:

24ויפרו וירבו מאד. פ' שמות אמר מאד מאד ב' פעמים הם ס' רבוא רמז על מה שאז"ל לא נפטר יעקב עד שראה שלשים רבוא מבניו וזהו שסמך מאד ויחי יעקב, שחיה עד שראה ל' רבוא שנאמר וידעת כי רב זרעך, כי רבוא זרעך. וזהו כי בראותו ילדיו, פירוש רבוא ילדיו: