שפתי כהן על התורה, ויקרא יד:לו

1וצוה הכהן ופנו את הבית. למה קודם ביאת הכהן ימתינו עד שיבא הכהן ויראה אם הוא נגע, קודם גזרת אומרו טמא יפנו, אולי אינו נגע ומראה כל נכסיו לעולם, אלא שאמר לו נראה לי, כמו שאמר בזוהר דאתכסיא אתגליא, ידע הכהן דסטרא אחרא שרא תמן והכהן הוא הקטיגור שלו ומיד כשיראהו יטיל זוהמתו בכל מה שבבית, מחמת שבא הכהן שהוא קטיגורו, זהו ולא יטמא כל אשר בבית, יטמא לעתיד, אבל עתה לא טמא, ואחר כך יבא הכהן וגו' וראה את הנגע והנה הנגע, נגע נגע למה יאמר וראה והנה הנגע בקירות הבית וגו', אלא כשבא הכהן וראה הכהן את הנגע וגו' שראה אותו שד ולא ברח מפניו והלך לו, אלא והנה הנגע בקירת כתיב שהלך ונחבא בקיר ונשקע שם כדי שלא יראהו הכהן ונעשו פניו ירקרקות או אדמדמות מרוב בושתו ומראיהן שפל שנתבייש, ולזה לא יתגרו בו ולא יחלצו לא אבנים ולא יקציע אלא ויצא הכהן והסגיר את הבית, אולי כשיצא הכהן ילך כדי שלא יראהו, והסגירו ז' ימים, לפי שנטמא הבית מחמתו, ושב הכהן ביום הז' וגו' וראה והנה פשה הנגע שלא נתבייש ולא הוריקו פניו, אלא אדרבא פשה הנגע וצוה הכהן וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע והשליכו אתהן, יוציאוהו בעל כרחו, ולזה אמר וחלצו את האבנים, כד"א וחלצה נעלו, לומר שאינם מניחים אותו לחול על אותם האבנים אלא חולצים אותו מהם, כדי שלא יהיה היזק לעולם, ואם ישוב הנגע ופרת בבית אחר חלץ וגו' ובא הכהן והנה פשה, לא אמר והנה פרח כמו שאמר ואם ישוב הנגע ופרח, לפי שאינו מתבייש מאנשי הבית אלא אדרבא הוא שמח, זהו לשון פרח, אבל כשבא הכהן לא אמר והנה פרח, כי מ"מ הוא מתבייש ממנו שהוא קטיגורו ואין מראה לו פנים אבל העיז פניו והראה לו שמקטרג, שכן דרכו, לזה ונתץ את הבית. וכתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ו מהלכות טהרת טומאת המצורע ז"ל, הצרעת הוא שם האמור בשותפות כולל ענינים הרבה שאין דומים זה לזה, שהרי לובן עור האדם קרוי צרעת, ונפילת קצת הראש או הזקן קרוי צרעת, ושינוי עין הבגדים או הבתים קרוי צרעת, וזה השינוי האמור בבגדים או בתים קראתו תורת צרעת בשותפות השם, אינו ממנהגו של עולם אצא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר בלשון הרע משתנות קירות ביתו ואם חזר בו יטהר הבית, אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית משתנין כלו העור שבביתו שיושב ושוכב עליהם, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנים הבגדים שעליו, אם חזר בו יטהרו ואם עמד ברשעו עד שישרפו משתנה עורו ויצטרע ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים שהוא בליצנות ולשון הרע, ועל ענין זה מזהיר בתורה ואומר השמר בנגע הצרעת זכור אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך, הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה שהיא גדולה ממנו בשנים וגדלתו על ברכיה וסכנה בעצמה להצילו מן הים והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשוויתו לשאר נביאים והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה עניו מאד, ואע"פ כן מיד נענשה בצרעת, ק"ו לבני אדם הרשעים הטפשים שמרבים לדבר גדולות ונפלאות, לפיכך ראוי למי שרוצה לכוון אורחותיו להתרחק מישיבתם ומלדבר עמהם כדי שלא יתפס אדם ברשתות רשעים וסכלותם, וזהו דרך ישיבת הלצים הרשעים, בתחילה מרבים בדברי הבאי כענין שנאמר וקול כסיל ברוב דברים, ומתוך כך באים לספר בגנות הצדיקים, כענין שנאמר תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק, ומתוך כך יהיה להם הרגל לדבר בנביאים ולתת דופי בדבריהם, כענין שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו, ומתוך כך באים לדבר באלהים וכופרים בעיקר כענין שנאמר ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה' אלהיהם, והרי הוא אומר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ, מי גרם להם לשית בשמים פיהם לשונם שהלכה תחילה בארץ, זו הוא שיחת הרשעים שגורם להם ישיבת קרנות וישיבת כנסיות של עמי הארץ וישיבת בתי משתאות עם שותי שכר, אבל שיחת כשירי ישראל אינה אלא בדברי תורה וחכמה, ולפיכך הקב"ה עוזר על ידם ומזכה אותם בה שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו ע"כ:

2והחמירה תורה בנגעי בתים והאריכה בהם להזהיר לאדם שלא יבנה ביתו בגזל שסופו ליהרס, וכן הוא אומר הוי בונה ביתו בגזל, וכן כשיבנהו יזכר עליו שם שמים תחילה, כדי שיתקדש ותחול בו הקדושה, כדי שלא יבא לעשות באותו בית שום דבר טומאה מאחר שקדמה הקדושה היא תסייעהו, כי אם ח"ו חלה טומאה באותו בית צריך כח גדול להוציאו, ולזה נזכר כ"ח פעמים בית בנגעי בתים, ועל זה הזהירה תורה ולא תביא תועבה אל ביתך שאם תביא צריך כח גדול וקדושה גדולה להוציאה, ואם לא הוציאה נאמר עליו והיית חרם כמוה ח"ו דמתלטיא כל מה דבביתא והבא אל הבית והאוכל בבית והשוכב בבית כ"ש הדר בבית, ולזה כתבה תורה נגעי בתים אחר כל הנגעים לומר שהוא כנגד הכל וממנו מתחילים ובאים, שאם ח"ו עבר עבירה באותו בית אותה עבירה קנתה דירה באותו בית, ואבני אותו הבית ועציו הם צועקים עליו לומר שהביא להם שכן רע, שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ וגו', ואין לאותם אבנים נחת רוח עד שיוציאם שנאמר וחלצו את האבנים כד"א חלץ מהם, ואם יחזור פעם אחרת ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו, על זה ארז"ל מי מעיד בו אבניו וקורות ביתו מעידים עליו, ואם לא נזהר סוף שנוגע אל עצמו ואל בשרו, למה שהוא מטמא כל אשר בבית, והטומאה החמורה היא הצרעת עד שמוציאתו מן הבית שנאמר מחוץ למחנה מושבו, ולזה השוויתה התורה טהרת הבית לטהרת המצורע, ולזה הצריכה תורה מזוזה לכל פתחי הבית, ועל זה ארז"ל כל בית שאין נשמעים בו ד"ת בלילה אש שורפתו, כל זה לקדש דירתו כמו שהגוף שהוא דירת הנשמה צריך קדוש כן הבית שהוא דירת הגוף צריך קדוש, ועל זה נאמר והתקדשתם זה דירת הנשמה, והייתם קדושים זה דירת הגוף. עוד יש רמז בבית המנוגע שתמצא בו שלשה ענינים הסגר וחלוץ ונתיצה, כאן נרמז ג' גלגולים, כארז"ל שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, הסגר שאם חזר בו חוזר לביתו, אין ביתו אלא אשתו כלומר שחוזר לדירתו, ואם לא חזר בו סופו שיחלץ ממנה ופקודתו יקח אחר, וילך לבקש לו מנוח לבנות לו בנין אחר, זהו ולקחו אבנים אחרות, ועפר אחר יקח, זהו ומעפר אחר יצמחו, ואם בא בשני ולא נתקן עליו נאמר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, וצריך להחזירו לגלגול האחרון, זהו סוד ואחרון על עפר יקום, ולזה כיון בג' דברים אלו שאמר בבית, ארץ, אחוזתכם. וזהו כי תבאו אל ארץ כנען, אומר לנשמות הבאות לעוה"ז לקנות סחורה שהם המצות, כמו שארז"ל מקדמתו ומלפפתו לעוה"ב, היינו סחורה לשון סחור סחור, פי' מעטרו ואומר לנשמות שאם הגופים אינם ראויים להם שייסר אותן מפניהן, זהו ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, ובא אשר לו הבית שהיא הנשמה והגיד לכהן שהוא הקב"ה, כנגע נראה לי בבית. כנגע ולא נגע לפי שאין לך ריקן שבישראל שאין בו מצות, לזה אמר כנגע לומר שרובו עבירות, וצוה הכהן ופנו את הבית והסגיר וגו' שהוא גלגול ראשון כחז"ל כדאמרן: