שפתי כהן על התורה, ויקרא יט:יב

1ואמר וחללת את שם אלהיך. לא אמר אלהיכם או אלהינו, אלא אלהיך, ולשון זה של אלהיך אמרו משה במשנה תורה אחר שהוא נתעלה במעלה עליונה על ישראל הוא אומר אלהינו, ולישראל שהם במדרגה למטה הימנו אמר אלהיך. עוד אמר בזוהר ז"ל לפי שישראל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, ומשה לא קאמר אלא לאינון דהוו זמינין למיעל לארעא קדישא ולקבלא אנפי שכינתא, ומה דלא אמר אלהינו משום דמשה לא זכה למיעל לארעא, ובגין כך אלהיך ודאי בכל אתר, משום דאינון הוו זמינין למיעל תמן ע"כ. הרי שלא נאמר אלהיך אלא לצורך, א"כ למה אמר כאן אלהיך. אבל עם מה שאמרתי שהשם רמוז באדם בצורה שלו והוא שומרו, והוא הצל שמצל עליו, ולזה רמז ולא תחלל את שם אלהיך, לא תוציא אותו לחול על צורה של חול, והפגם הוא לך לא לצל שמצל עליך, אע"פ שהנשמה שלך היא חלק אלוה, הפגם הוא לך, כי בה אין שום פגע נוגע, כי אני ה' אין נוגע בי שום שינוי, זהו וחללת את שם אלהיך אני ה', וכן אמר במדרש וחללת נעשית אתה חולין על החיה ועל הבהמה, וכן הוא אומר על אלה אבלה הארץ ויאשמו יושבי בה, על כן חרו יושבי ארץ ונשאר אנוש מזער:

2וכתב הרב מנחם רקאנטי ז"ל בדבור לא תגנוב בעשרת הדברות ז"ל, איסור הנגבה רומז למרכבה העליונה כי אין ראוי ליהנות רק מן האצילות הבא אליו, והגונב או הגוזל הרי הוא מכחות הטומאה ומטה צינורות הקדושים לכח הטומאה, ויש מחכמי הקבלה שאומרים שקבלה בידם כי כל גונב או גוזל מחבירו עתיד לתקן מעוותו ולמות מיתא תנינא, זהו מאמרם ז"ל כל הגוזל את חבירו כאילו נוטל נשמתו שנאמר את נפש בעליו יקח ע"כ. ולזה אמר לא תגנבו ולא תכחשו וגו' איש בעמיתו בעם שאתו, והבן. ועל זה רמז ג"כ לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, עד שיבא בקרך ותצטרך להחזירו. ואמר בגמרא זהו עשק זהו גזל ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין, הבן מלת לאוין, כי הלוה צריך לפרוע והבן, זהו פעולת שכיר, שהוא שכיר יום, והוא היה חייב להשלים לכל יום, ולתת לו שכרו שנאמר ביומו תתן שכרו, ואולי באותו עשק שעשקתו או באותו גזל שגזלתו לא יכול להשלים שכרו של אותו יום שהיה עושה בו שום צדקה, ואתה עזבת אותו והלנת פעולתו אתך, אתך היא עד בקר, "בא "קץ "רצון ותחזירהו לו בעל כרחך:

3ובזהר ז"ל ולא תלין פעולת שכיר, לא תלין פעולת שכיר אמאי, אלא מקרא אחרא אשמע דכתיב ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו, לא תבא עליו השמש אזדהר דלא תתכניש בגילוי מעלמא עד לא ימטי זמנך לאתכנשא, כד"א עד אשר לא תחשך השמש, מהכא אוליפנא מלא אחרא מאן דאשלים לנפשא דמסכנא אפי' דמטו יומוהי לאסתלקא מעלמא קב"ה אשלים לנפשיה ויהיב ליה חיין יתיר, ת"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאילו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה, הוא אזער נפשייהו וקב"ה אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא, דהא כל אינון הבלים דנפקן מפומיה כל ההוא יומא כולהו סלקי קמיה דקב"ה וקיימין קמיה, לבתר סלקי נפשיה ונפשיהו דאינשי ביתיה וקיימין באינון הבלי דפומיה וכדון אפילו אתגזר על ההוא בר נש כמא יומין וכמה טבאן כלהו מתעקרן מניה ואסתלקו מניה, ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא והיינו דאמר רבי הבא רחמנא לשזבינן מינייהו ומעלבנייהו, ואוקמוה יכול אפילו עשיר הוא ת"ל ואליו הוא נושא את נפשו דייקא, אפילו מכל בר נש וכ"ש מסכנא, והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא שכיר מסתלק מעבידתיה הוה יהיב ליה אגריה ואמר ליה טול נפשך דאפקד בידאי טול פקדונך. ות"ח לית לך יומא ויומא דלא שלטא ביה יומא עילאה אחרא והאי איהו לא יהיב נפשא דיליה כמאן דפגים לההוא יומא ובגיני כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש דא יומא עילאה ע"כ. א"כ לזה אמר לא תלין שלא יהיה לו נחת רוח בהסתלקו מן העולם, כמו שאמר אזער נפשיה מההוא עלמא, ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא, א"כ לא תלין למה לפי שפעולת שכיר אתך: