שפתי כהן על התורה, ויקרא יט:יד

1לא תקלל חרש. בא להזהיר האדם שלא יקלל לשום אדם שלא יענש על ידו ותחזור הקללה לו, שנאמר קללת חנם לא תבא קרי, וכתיב לו תבא, שלא תבא למתקלל ותבא למקלל, ואם תבא למתקלל כמו שארז"ל קללת חנם לו תבא, אפי' על חנם היא באה עכ"ז הוא נענש, כמו שכתב בעל צרור המור על פסוק עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה ז"ל, ומאותה קללה מתה רחל, ולפי שהיתה קללת חנם לו תבא חזרה ליעקב, ולכך נתקצרו ימיו ל"ג שנה מחיי אביו כמנין יחיה ע"כ, ולזה לא בא לו ספק ולומר תחיה אולי נקבה גנבתם, אלא בא לפיו יחיה כדי להענישו. ולפני עור לא תתן מכשול, הוא השטן שנקרא אבן נגף מכשול. כי מיד כשפותח פיו לקלל מיד מקבלה השטן ומשטין בה, ועל זה הזהירו חז"ל שלא יפתח אדם פיו לשטן, וכן אמר בזוהר ז"ל דלית לך מלה ומלה דסלקא מפומיה דבר נש דלא אית ליה קלא וההוא קלא סלקא לעילא כו' ע"כ. ומה שנקרא השטן עור, הוא הפך סגי נהור, לפי שהוא כולו מלא עינים. ואם שום אדה יקללך לא תשמע לו ועשה עצמך כחרש אשר לא שומע וכן אמר דוד ואני כחרש לא אשמע וגו' וכתיב ואהי כאיש אשר לא שומע וגו', כי ודאי ה' אמר לו לקלל, ואין לו לבעוט אלא יסבול ויצדיק עליו את הדין, שאילו לא היה ראוי לא היה סבה לזה לקללו, ואולי הוא שליח לקלל, ויסבול חרפתו ויעשה עצמו כאילו אינו אדה, ויאמר זה מקלל לאדם אני איני אדם כמ"ש דוד ואנכי תולעת ולא איש, ומשה ואהרן אמרו ונחנו מה, וארז"ל אין העולם קיים אלא במי שבולם עצמו בשעת מריבה, שנאמר תולה ארץ על בלימה, וזו היא ממעלת הענוה, ויעביר על מדותיו, וארז"ל כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר נושא עון ועובר על פשע, למי נושא עון. למי שעובר על פשע, א"כ יש לך שכר גדול בשתיקתך. בגמרא פ' יום הכפורים, אמר רב הונא בשם ר' אלכסנדרי כל השומע קללתו ושותק נקרא חסיד, ודוד שמע קללתו ושתק לכך נקרא חסיד, ואם תשיבהו אחת ישיב לך שתים ויענש על ידך, וארז"ל כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה, ואמרו שחכם אחד צוה לבנו ואמר לו סבול דבר אחד כדי שלא תשמע דברים הרבה. וכבר הפליגו ז"ל במדת הענוה, במאד מאד הוי שפל רוח בפני כל אדם שתקות אנוש רמה, וילמד ממעשה הלל הזקן, כדאיתא בגמרא במסכת שבת פרק במה מדליקין, כ"ש שאלו ודאי הם יסורין וצריך לקבלן באהבה, כי ה' אמר לו לקלל כמ"ש ולא יבעוט ולזה אמר ויראת מאלהיך, שלא תבעיט בדינך, ואם הצדקת עליך את הדין וקבלת אותה באהבה, אני ה' נאמן לשלם שכר:

2ועוד לא תקלל חרש שלא יקלל עצמו בחיי צער או בדוחק, חר"ש נוטריקון חיים רעים שלך, וכן אמר בזוהר פרשת פקודי (דף רס"ו) ז"ל היכלא רביעא היכלא דאקרי חובא ודא איהו טיט היון לקבל שמא אחרא דאקרי אבן מכשול איהו יקרי חובא דתמן קיימין כל חובי דעלמא וכו', ואמר בסוף ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי אריריא וכמה אלף ורבבן עמיה וכלהו אקרון אוררי יום כדאמרינן יקבוהו אוררי יום, והאי רוחא וכל אינון דעמיה כלהו קיימי לנטלא ההיא מלה דלייט בר נש גרמיה ברוגזיה ואלין מתערין להאי חויא דאקרי נחש עקלתון, בגין לאייתאה ולאתערא לווטין על עלמא הה"ד יקבוהו אוררי יום העתידים עורר וגו', ואלין אוררי יום שלטי בכל רגעי ושעתי דיומא ונטלי אינון מלין דלייט בר נש גרמיה בין ברוגזא בין באומאה ובההיא מלה מתערי להאי נחש עקלתון דאקרי לויתן לחבלא לעלמא, ועל דא לייט איוב יומיה בצעריה ולא גופיה, דכתיב ויקלל. את יומו בתחלה ולבתר יקבוהו אוררי יום, רחמנא לשיזבן מכל מלה בישא. ובפרשת פנחס (דף רמ"ו) ז"ל תלת אינון דגרמין ביש לגרמיהו תרי בהאי עלמא וחד בעלמא דאתי, ואלין אינון מאן דלייט גרמיה, דתנינן חד ממנא אתפקד קמיה דבר נש ובשעתא דלייט גרמים ההוא בר נש האי ממנא ושבעין אחרנין דממנן תחותיה נטלי ההיא מלה ואמרי אמן וסלקי ליה לעילא ודיינין ליה, ואיהו רדיף אבתריה עד דעביד ואשלים ליה ההיא מלה, מאן לן רב ממשה דאמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת ואמר לצורך, אע"ג דהקב"ה עביד רעותיה עם כל דא לא אשתזיב מעונשיה, והא אתמר דלא אדכר בפרשת משכן ואתמחי מתמן, והא אוקמוה מאן לן רב מדוד מלכא דאמר אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי, מאי בעוד רשע לנגדי ההוא ממנא דאתפקד על דא נטיל לההיא מלה לאבאשא ליה לבר נש ע"כ. זהו ויראת מאלהיך אני ה', רחמן ואיני חפץ בקללת האדם אלא בברכתו שיאמר ה' חפץ למען צדקו, לצדק בריותיו:

3וכתב רבינו בחיי ז"ל, לא תקלל חרש כדי ללמוד קל וחומר אם החרש שאינו שומע הזהירה תורה עליו אין צריך לומר מי שישמע ומתקצף ומתבייש, וכל זה כדי שיהיה האדם גדור בדבורו ולא ירגיל עצמי ונפשו בתנינה רעה, ואין האיסור מצד חבירו השומע אלא מצד עצמו, ואם הוא גדול אצל החרש כ"ש אצל השומע ולכך הזהירה תורה חרש והוא בנין אב לכל השאר ע"כ: