שפתי כהן על התורה, ויקרא יט:יט

1את חקתי תשמרו בהמתך וגו' ארז"ל חקתי חקים שחקקתי כבר, לומר שלא יתחכם להוסיף ולעשות בריות מחודשים מה שלא עשה הקב"ה וכאילו מראה שלא יספיק מה שברא הקב"ה והוא רוצה לעשות בריות מחודשים ויבא מזה ח"ו כפירה לומר שהוא עשה מה שלא עשה הקב"ה, לזה אמר חקותי חוקים שחקקתי שהם חקות שמים וארץ אין להוסיף עליהם, כי חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם, שאם ישנו יחרב העולם, וכולם נעשו במספר במשקל, חקתי ת"ק חי, שמי ששומר חוקים של כלאים כאילו כביכול נותן חיים לעולם שהוא מהלך ת"ק שנה. ואמר הבהמה ואח"כ השדה ואח"כ המלבוש, לומר שבהרבעת הבהמה ימנע ממנו פועל הבהמה, הוא שאמר במשנה תורה לא תחרוש בשור וגו', שימנע ממנו החרישה שלא יהיה כח בשור לחרוש, ורוב תבואות בכח שור, וימנע מהשדה הזריעה זהו שדך לא תזרע, וגם עושה מניעה בגופו שהוא מלבוש הנשמה, ולזה אמר במשנה תורה לא תלבש שעטנז שלא יתלבש באותם כחות הטומאה, כי כלאים פירש בזוהר שהוא לשון מניעה כמו ויכלא הגשם, לא תכלא רחמיך, ומעמיד נשמתי בבית הכלא תחת שר בית הסהר, כי אין האיסור בבהמתו אבל בהמת אחרים מותר, כי כבר ארז"ל בהמת אחרים מנין ת"ל את חקותי תשמורו, אלא הכוונה היא לומר שהוא מחריב עולמו שהיא נפש הבהמית ונפש הצומחת, והמלבוש שהוא הגוף, כי כלאים מאה ואחת בגימ', כאילו הותיר אחת על מאה, ואמר רבי עקיבא קו"ף זה הקב"ה, וכן כלאים במ"ק י"א, יאמר כאילו הותיר אחד על י' מאמרות שנברא העולם בהם:

2ובזהר ת"ח כד ברא קב"ה עלמא אתקין כל מלה ומלה כל חד וחד בסטרוי ומני עלייהו חילין עילאין ולית לך אפילו עשבא זעירא בארעא דלית לה חילא עילאה דממנא עליה לעילא וכל מה דעבדין כל חד וחד עביד בתוקפיה דההוא חילא עילאה עליה לעילא וכלהו נמוסין גזירין מדינא על דינא נטלין ועל דינא קיימין, לית מאן דנפיק מן קיומיה לבר וכלהו ממנן מן יומא דאתברי עלמא מתפקדן שלטונין על כל מלה ומלה וכלהו נטלין על נמוסא אחרא עילאה דנטלין כל חד וחד כמא דכתיב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה, כיון דנטלין ההוא חוק כלהו אקרו חקות, וההוא אתיהיב להון מן שמיה כדין אקרון חקות שמים, ומנא לן דמן שמים קא אתיין דכתיב כי חוק לישראל הוא, ועל דא כתיב את חקתי תשמרו בגין דכל חד וחד ממנא על מלה ידיעא בעלמא בההוא חוק. בגין כך אסיר למיחלף זינין ולאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו ואכחיש פמליא של מעלה ואכחשי פומבי דמלכא, כלאים, מהו כלאים כמא דיהיב אחרא בבית מטרא, כד"א אל בית הכלא, בגין דלא למעבד מידי. ד"א כלאים מניעותא דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דילהון, ובגין כך ובגד כלאים לא יעלה עליך. ת"ח כתיב ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והא אתמר דשני פקודוי דמלכא ואחלף עץ החיים דביה אשתלים כולא ואתדבק באתר אחרא ע"כ. ומפני שהנולדים בעולם ראשונה היו כלאים שהם קין והבל, קין מסטרא דמסאבותא והבל מסטרא דדכיו, על כן נאסר לנו הכלאים שאין לחברם כי אין חבורם עולה יפה, כי קרבן קין היה מזרע פשתן כמ"ש בזוהר ז"ל קרבנא דקין פשתן הוה, ומנאן ידיע מסופי תיבות קרבן קו"ף רי"ש בי"ת נו"ן, ס"ת פשתן, קרבנא דהבל הוה צמר לאו דא כדא ולאו דא כדא, רזא דכולא קין כלאים הוה ערבוביא דלא אצטריך סטרא אחרא דלאו זינא דאדם וחוה וקרבניה מההוא סטרא קא אתי, הבל מזינא דאדם וחוה, ובמעהא דחוה אתחברו אלין תרין סטרין ובגין דאתחברו כחדא לא אתיא מנייהו תועלתא לעלמא ואתאבידו, ומאן דאחזי גרמיה בעובדא דחבורא דא אתער עליה אינון סטרין כחדא ויכיל לאתזקא ושארי עליה רוח אחרא דלא אצטריך, ועל דא כתיב ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ובאבנט בד וגו'. ואמאי אקרי בד יחידאי דלא בעי לחברא להאי פשתים באחרא. כתיב דרשה צמר ופשתים מהו דרשה דבעיא ודריש על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא כו', תו דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא למאן דמחבר לון כחדא, ובגין דא ובגד כלאים לא יעלה עליך לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך ע"כ. ולזה אמרו הגאונים ז"ל שלא יהא הטלית אלא מצמר רחלים שהוא קרבן הבל הצדיק, צמר בא"ת ב"ש הי"ג, גימ' חי, רמז על חיותו, פשתן בא"ת ב"ש ובא"ט גימ' ח"י, לומר שכל אחד לבדו יש לו חיות ובהתחברות יהיה לו קטרוג כמו שאמר יעלה עליך, עליך ממש לקטרג, עוד רמז לי"ג חוליות שבציצית וה' קשרים הם ח"י, עוד רמז לח"י ברכן, רמז שלא יתפלל ח"י אלא בטלית דאית ביה י"ג חוליין וה' קשרים, וח"י שנרמז בפשתן רמז על חיותו של קין בארקא, ולפי שכל א' יש לו מקום מיוחד קי"ן בארקא, וכן קין קו"ף יו"ד נו"ן עם ה' אותיות גימ' ארקה, והבל בתבל, שמתובלת בתורה, וכן תבל, תורה, בראשית, לעיני כל ישראל, וקיימא בהבל תורה, לזה צותה תורה שלא לחברם יחד שכל אחד יהיה בתחומו במקומו, ופירוש לא יעלה עליך שלא יעלה מארקה ובחבורו יבא לך היזק ממנה, ויעלה עליך כמו שהיה שנאמר ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו:

3ופירוש מלת שעטנז כתב הריקאנטי ז"ל מצאתי לחכמי הקבלה שפירשו שיש שטן אחד ממונה על מי שלובש שעטנז ויכול להזיקו, ואותיות שעטנז שטן עז, ועל כן אותיות שעטנ"ז ג"ץ בס"ת יש עליהן תגין, כדי להורות שהמתעסק בתורה נצול מהמקטרג ההוא שהוא מלאך המות ותנן עליו, זהו לשון תגין ועושה לו עטרה לשון תג, זהו שעטנ"ז ג"ץ, שט"ן ע"ז "צורר "גדול לאדם, יורד ומתעה, עולה ומשטין, נוטל רשות ונוטל נשמה. ויש מפרשים כי שעטנז רומז לב' מדות שיש למעלה מן המקטרגים על ישראל והקב"ה מפרידם זה מזה שלא יתחברו לעולם להזכיר עונותיהם של ישראל, והלובש שעטנז מחבר הכחות הללו לעכב תפלתן של ישראל, ואמרו כי הלובש שעטנז בתפלתו סנדלפון המלאך הקושר כתרים להקב"ה מתפלתן של ישראל אינו מקבל תפלתו עם שאר תפלות ע"כ. ואפשר שזהו פירוש לא יעלה עליך, שאינו מעלה אותה תפלה, ופירוש עליך בעבורך, או פירוש לא, יעלה עליך זה השטן עז יעלה לקטרג עליך כמ"ש. עוד ירמוז ח"י שבפשתן, לפי שקבל עליו ארבע מיתות בית דין, שנדוק כמו סקילה, ונופץ ששורקים אותו במשרקות של ברזל של פיפיות, היא הרג, ושורין אותו במי המשרה היא חנק, ונותנין האונין לתוך התנור כדי שיהבילו, פירוש שיתלבן, היינו שריפה, ולזה הוכשר לבגדי כהונה ולבגדי כהן גדול ביום הכפורים:

4עוד נאמר שמה שאמר שדך לא תזרע כלאים, בא להזהיר לאדם כשיזדווג עם אשתו שלא יכוון באשה אחרת, ואין שדה אלא אשה שנאמר כי בשדה מצאה, וכן שדה גימט' אשה עם האותיות, וכן ארז"ל לא ישמש אדם עם אשתו ויתן דעתו על אחרת אפילו שתיהן נשיו. וכרמך לא תזרע כלאים רמז על הבנים, כי כרם הם ישראל שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל, ונמשלו לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע, לומר מה גפן אינה מקבלת הרכבה ממין אחר וכו', א"כ רמז לו שלא יזרע בכרם שהם ישראל ולא יהיה סבה לערב בכרם ה' צבאות הרכבה ממין אחר, ואם עשה הוא מלביש אותם הנשמות גופים שאינם ראויים להם והם עשוקים על ידך, זהו ובגד כלאים לא יעלה עליך.. וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וגו' לפי שאמר לעיל שדך לא תזרע כלאים (לא תזרע כרמך כלאים), שהם היו במדבר ולא היה להם לא שדות ולא כרמים, ולא אמר כי תבאו אל הארץ לא תזרע, אלא הכוונה שלא יעשה שום ערבוביא בזרעו לזה אמר וכי תבאו אל הארץ אין אתם צריכים שמור על דבר זה אלא במדבר ששם חלקו של סמאל מקום נחש שרף ועקרב מקום תהו יליל ישימון, והוא משטין עליכם וכוונתו להחטיאכם, אבל כי תבאו אל הארץ שהיא בחלקו של הקב"ה שאין לשטן שם שום חלק ועיני ה' אלהיך בה, הנטיעות שלכם כולם הם עץ מאכל, שיהיו כולם בעלי תורה, לפי שאוירה מחכים, ואין תורה כתורת ארץ ישראל שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב וכו', והתורה היא טהורה ואינה חונה אלא בגוף זך, כי לזה התורה נארגת על ז"ך אותיות לומר שצריכה גוף זך נקי וקדוש, ולזה אמר וכי תבאו בוא"ו לומר שהוא מחובר לעיל:

5וכן אמר במדרש רבי תנחומא שזה הפסוק מדבר בתינוק ז"ל, ונטעתם וערלתם מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל, שאינו יכול לא להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים, שאביו מקדישו לתורה, הלולים שהוא מהלל להקב"ה שזכהו לבן וזכהו להוליכו לבית הספר, ועוד שיתחיל ללמדו תורה צוה לנו וגו' ופסוק שמע ישראל שהוא יחודו של מקום, א"כ קודש הלולים ודאי שני הלולים, הלול לאב שזכהו, והלול לבן שאומר שמע וגו', ובשנה החמישית תאכלו את פריו שהוא מתחיל לקרות בתורה, מכאן ואילך להוסיף לכם תבואתו, מכאן שנו חז"ל בן חמש למקרא בן עשר למשנה וכו':