שפתי כהן על התורה, ויקרא יט:כג

1ועוד וכי תבאו אל הארץ הוא צווי לנשמות כשיבאו לזה העולם, ונטעתם כל עץ מאכל שיכוונו להוליד בנים הגונים, ואמר שלש שנים יהיה לכם ערלים שיהיה פיהם סתום וסגור ולא יפתח שישכח כל מה שלמד בבטן, כי מרוב חכמה ופקחות יבאו לחטא, כמו דור המבול כשהיה הולד יוצא מבטן אמו היה מדבר כמו שאמר במדרש, ז"ל וילדיהם ירקדון, כאילין שדים כד"א ושעירים ירקדו שם, כשהיתה אחת יולדת ביום היתה אומרת לבנה צא והבא לי צור לחתוך טבורך, וכשהיתה יולדת בלילה היתה אומרת לבנה צא והדלק לי את הנר לחתוך טבורך, עובדא הוה בחדא דילידא בליליא, אמרה לבנה פוק והדלק לי בוצינא דנקטע שורך, נפק ופגע בההוא שידא אמר לו זיל וגלוג לאמך דקרא תרנגולא דאילו לא קרא תרנגולא הויתי מחי יתך וקטלתיך, אמר לה את זיל וגלוג לאמא דאמך דלא קטעת אמי שורי דאילו קטעא אמא שורי הוית מחי יתיך וקטלתיך, הה"ד בתיהם שלום מפחד מן המזיקים ע"כ. ומרוב חכמתם עשו מה שעשו עד שכפרו בהקב"ה ובטובתו שהשפיע להם, לזה שלש שנים יהיה ערלים, ועוד לפי שביציאתו לפתח חטאת רובץ, ואולי למדו איזה דבר עד שישכח כל מה שלמד, ועוד כדי שיטרח וילמוד הוא מעצמו ויחזור וישנה כדי להגדיל שכרו, להוסיף לכם שהוא מוסיף והולך ממשנה לגמרא. להוסיף לכם תבואתו אני ה', ר' עקיבא אימר דברה תורה נגד יצה"ר שלא יאמר אדם הרי ד' שנים אני טורח חנם לכך נאמר להוסיף לכם כל מה שחסר מד' שנים מחזירו לכם ובתוספת, אני ה' הנאמן בהבטחתי:

2עוד להוסיף לכם כמו שאמר במדרש רבי תנחומא, בעולם הזה אדם מישראל מוליד בן מוליכו לבית המדרש יגע עמו ומלמדו תורה גרמו עונות הוא מת ואינו שמח ממנו, ואמר להם הקב"ה בעוה"ז ע"י שיצה"ר מצוי ביניכם אתם חוטאים ובניכם מתים, אבל לעתיד לבא אני מסיר יצה"ר מכם ובניכם ואתם מולידים ושמחים שנאמר לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה ע"כ. לזה רמז ואמר להוסיף לכם שבעוה"ז שבאו הבנים ע"י יצה"ר שהוא הערלה לזה וערלתם ערלתו לא יאכל, שמת לפי שבא ע"י יצה"ר, אבל לעתיד לבא להוסיף שלא ייגעו לריק, אני ה' הנאמן בדבורי:

3עוד במדרש כי תבאו אל הארץ ונטעתם, א"ל הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב ותאכלו ותשבעו ולא תטעו, לא כן אלא הוו זהירין בנטיעות שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים כך אתם היו נוטעים לבניכם ע"כ. והכוונה הוא שהקב"ה כביכול יכסוף למעשה ידיו, וארץ ישראל חייבת בערלה ובבכורים ויברכו על פירותיה, לזה רצה הקב"ה שתהיה תחילת נטיעתם על יד ישראל, כדי שיהיה כל פריו קדש, ושלש שנים ראשונות לא יאכל עד שיבטל הכח שקבלה אותה נטיעה מהארץ ע"י חרישת השור הידוע, ואחר ג' שנים יהיה כל פריו קודש שיחול עליו קדושה כמו שאתם קדושים כן כל מאכלכם יהיה קודש וכשיביאו הבכורים והתרומה והמעשרות יהיה מדבר שהויתו ע"י ישראל ולא ע"י האמוריים וביני ביני ייבש כל מה שנטעו האמוריים שבא ע"י טומאה, ולקיים דברי מה שנאמר מלאה כל טוב וגו' כרמים וזיתים, ולזה אמר אשר לא נטעת כלומר שלא באו מכח טהרה, אבל מה שאתם נוטעים הוא מכח אותו עץ שהוא עץ מאכל שהוא מאכיל לכל העולם וטעם עצו ופריו שוה, לזה תאכלו את פריו, פריו דייקא ולא פריה של הארץ, ולזה מזהיר הקב"ה בנטיעות:

4עוד ונטעתם כל עץ מאכל הזהירם על התורה שנטע בתוכנו, והיא עץ החיים, על דרך מה שארז"ל כשנכנסו ישראל לארץ אמרה תורה לפני הקב"ה עכשיו יתעסקו ישראל איש בכרמו ואיש בשדהו תורה מה תהא עליה, אמר לה בתי נתתי להם שבתות וימים טובים שיתעסקו ביך, לזה אמר ונטעתם כל עץ, לא אמר ונטעתם כרמים וזיתים ואילני מאכל וגנות ופרדסים, או כמו שאמר קהלת נטעתי לי עץ כל פרי ואמר עץ מאכל שהיא מאכלת לכל העולם בזכותה, שהיא התורה, עץ במ"ק עה"ק כמו תורה במ"ק, אבל שאר אילנות אמר וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים לא יאכל, כדי של תערב להם פירות נטיעתם ויבטלו מהתורה, וביני ביני תערב להם תורה של ארץ ישראל שנאמר וזהב הארץ ההיא טוב, ויעשו עיקר מן התורה. ועוד רמז שאמר ובשנה החמישית תאכלו את פריו, רמז על חמשה חומשי תורה, וזו היא כוונת מדרש רבי תנחומא ז"ל שאמר הקב"ה מזהיר את ישראל על הנטיעה, אמר הקב"ה למדו ממני כביכול ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. ודאי שהנטיעות של הקב"ה אינן אילנות ממש. וכן בויקרא רבה מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה שנאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן, אף אתם כשנכנסים לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה. הה"ד כי תבאו ונטעתם, והכוונה כמ"ש. ואמר עץ ולא אמר אילן, להראות נפלאותיו יתברך, שהנטיעה הוא בזמן החורף ובאותו זמן כל האילנות הם כמו עץ יבש חוץ מן הזית שנאמר עליו זית רענן וכשמתחיל הקיץ נושא עלין והיה עליהו רענן, ולא ימיש מעשות פרי להראות אחד שהיה יבש בא לו הלחות, ומהם יראו ויאמינו בתחיית המתים, וגם להורות לו לאדם כי האדם עץ השדה, ולהורות ששכרן של צדיקים הוא לבסוף, שנאמר ואחריו כל ישרי לב, ששכרן של צדיקים הוא לאחריו, כן האילן אינו עושה פרי אלא לבסוף לסוף השנה:

5ובמסכת ברכות פרק כיצד מברכין היה רבי מאיר אומר ממשמע שנאמר וערלתם ערלתו את פריו איני יודע שעץ מאכל הוא מה ת"ל עץ מאכל להביא עץ שטעם עצו ופריו שוים, ואיזה זה הפלפלים, ללמדך שהפלפלין חייבים בערלה, וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום שנאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר וגו', א"כ פירוש עץ מאכל הוא שהעץ בעצמו נאכל כמו שהיתה כוונת הבריאה שאמר תוצא הארץ עץ פרי שהעץ בעצמו הוא פרי, ולזה אמר מאחר שהעץ בעצמו הוא פרי מה תעשו בפרי, וערלתם ערלתו את פריו, לא תעשו כמו שעשתה אם העולם שנאמר ותקח מפריו ולא המתינה ג' שעות, כי בשעה תשיעית נצטוית נשאר מהיום ג' שעות, וכנגדם נצטוינו כאן שלא לאכול מהפירות ג' שנים, וכנגד זה נאמר כאן ג' ערלות, שלא המתינה שלש שעות כי בעשירית סרח, ואילו היה ממתין ג' שעות היה נכנס שבת והיה כל פריו קדש הלולים, וכן פריו קדש עם ב' מלות בגימ' שבת. עוד נאמר כאן שלש ערלות כנגד ג' ערלות שנתלבש האילן שאכל ממנו אדם, אחת בקלקול הארץ שה אמר תוצא הארץ עץ פרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי ונתקללה ארורה האדמה וכו', ואחת כשהיא אמרה כי אמר אלהים לא תגעו בו ובא השטן ודחפה לומר הרי נגעה ולא מתה, נתוסף בו קליפה מחמת נגיעתה ואחת כשלקחה מפריו נתלבש בקליפה אחרת מחמתה, שכן אשה בגימ' ערלה ע"ה, וכדי לסלק הג' ערלות אמרה תורה שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל ולזה היא סמיכות של שפחה חרופה שהיא שפחה כנענית שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורשה לעבד עברי הכתוב מדבר, וכבר ידעת שהכנענים נתלבשו בשלש קליפות שנאמר עבד עבדים, ויהי כנען עבד, ג"פ עבד כנגד ג' קליפות, וזו כשהיתה כנענית היו עליה ג' קליפות, וכשנכנסה תחת יד ישראל נסתלקה האחת, וכשקדשה העבד עברי נסתלקה האחרת, ואילו נשתחררה כולה היתה אשת איש והבא עליה בחנק, אבל זו לפי שלא נשתחררה חציה אינה נחשבת, לזה לא יומתו, ואמר וערלתם לומר שאתם תתחילו לתקן העוות שגרם אדם ועלי לגמור, זהו להוסיף לכם תבואתו אני ה':

6עוד נרמזו כאן ד' קליפות שבאגוז, וערלתם א', ערלתו ב', ערלים מעוט רבים שנים הרי ארבעה, כנגד הראשונה שהיא רכה אמר וערלתם שיש בכם כח לסלקה, ערלתו היא הקליפה הקשה שקלטה הפרי לתוכה, לזה אמר ערלתו את פריו, ערלים הם הב' קליפות דקות, אחת דקה מן חברתה והם אדוקים זו בזו, לזה הזכירם כאחת שאמר ערלים, ועוד שכל פירות של זה העולם נאצלו מאותו אילן שנקרא אילן התאוה, ונאמר ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, הרי אחת, וכי תאוה הוא לעינים שנים, ונחמד העץ להשכיל ג', לומר שנתלבש בג' ערלות, לזה כל הפירות שנאצלו ממנו צריך להמתין להם שלש שנים אחר שתהיה הנטיעה ע"י ישראל כמ"ש ונטעתם שתהיה הנטיעה על ידיכם, ובשעת הנטיעה יזכיר עליו ש"ש כמו שאמר בזוהר (דף נ"א) ז"ל אמר רבי אלעזר בכל עובדוי דבר נש מבעי ליה דלהוון לשמא קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מלא דהוא עביד דכולא הוא לפולחניה ולא לשרי עלוי סטרא אחרא בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בני נשא ויכיל לאשראה על ההיא עבידתא ובגין כך כתיב ונשמרת מכל דבר רע ע"כ. ואם הנטיעה היתה ע"י ערלים לא היה מספיק להמתין כמה שנים, אם ע"י ישראל צריך שלש שנים ושנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים וצריכה פדיון. ולזה סמך לא תאכלו על הדם לומר שכל האוכל מפרי ערלה כאלו אוכל דם: