שפתי כהן על התורה, ויקרא ב:א
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 2:1
Open in the reader →1ונפש כי תקריב קרבן מנחה. ידוע כי זמן המנחה הוא אחר שנטו צללי ערב שהוא זמן מדת הדין תחילת ממשלתו, והוא זמן מדתו של יצחק שהוא מתגבר עליה שלא תחול בחזקה, וזהו מנחה מלשון מנוחה, וכן תרגם אונקלוס לרוח היום למנח יומא, וכתב רקאנטי ז"ל נקרא זה הקרבן מנחה לשון מנוחה, לשון הנחה למדינות עשה, מלשון הניחו את רוחי ע"כ. ואמר ונפש מלשון הנפשה שפירוש נחת רוח שכשיש חרון אף בעולם ויש צדיק בעולם שעומד ומתפלל ומסלק החרון אף ע"י תפלותיו מהעולם, ע"י נפשו הטהורה והזכה, וכן נפש עה"מ והכ' בגימ' טהרה וברה, או טהורה ברה. וד' מיני מנחות של נדבה, ואמר כאן מנחת סולת, מנחת מאפה תנור, מנחת מחבת, מנחת מרחשת, והד' הם מסולת חטים, ומנחה אחרת שהיא חובה והיא מנחת בכורים במנחת העומר הכתוב מדבר והיא חובה. ונקראת מנחת סולת אע"פ שכולם היו מסולת, לפי שכולם באות אפויות קודם קמיצה חוץ מזו, כן פירש"י ז"ל, ורמז כאן שיש ד' מיני בני אדם בעבודה, יש מי שעובד מאהבה בלי שום פניה כלל, כמו הסולת הנקיה, כמ"ש המשנה כיצד הוא בודק (את הסולת הנזכר) היה מכניס ידו לתוכה עלה בה אבק פסולה עד שיניפנה, ועל זה אמר סולת יהיה, וכל המנחות הם מסולת למה בזו אמר סולת, ועוד יהיה היל"ל היה, אלא לרמוז על זה שעבודתו נקיה שיהיה לפני ה' תמיד. ובזוהר א"ר אלעזר הא דלא איהו מגו דנהמא לאתערא קרבנא כשאר קרבנין ועל דא סולת מצה בגין לאתערא חדוא לאינון רתיכין קדישין האי מחשבה טהורה דאקרי סולת ואקרי מצה. אמאי אקרי מצה אלא רזא דמלה כד איהי מתקשרא ברזא דדכורא אקרי מצוה בוא"ו וכד איהי ינקא למשרייא רתיכין קדישין אקרי מצה בלא וא"ו ובגין כך כל הני קרבנין דאתיין מסטרא דנהמא וקמחא בלחודייהו על דא אתיין וכלא ברזא דכהניא וליואי וישראל כדקחזי, ועל דא נאמר ויצק עליה שמן להאיר לכל העולם וכל העולם נזון בזכותו, ונתן עליה לבונה, לבנה כתיב שבזכותי גורם שהשכינה נותנת פרס לבניה. והביאה אל בני אהרן, שמעלים אותם כמ"ש הזוהר בגין לאתערא חדוא לאינון רתיכין, וקמץ משם לא אמר ממנה לומר לך שהעובד הוא הקומץ. ממנה מסלתה מהמחשב' הטהורה ומשמנה של המחשבה שהשמן הוא בחכמה, על כל לבונתה שלוקח ג"כ מהלבנינות שהוא כ"ע שהוא קמוץ וסתום, ושם רמוז נקודת הקמ"ץ ופת"ח בחכמה כמו שאמרו בתיקונים, א"כ לזה אמר וקמץ משם, אין מי שימחה בידו שנאמר צדיק מושל יראת אלהים וגו', והקטיר הכהן העליון את אזכרתה זכרון תפלותיו והבל פיו לפני הקב"ה. ופירש"י ז"ל אזכרתה הקומץ שעולה לגבוה הוא זכרון המנחה שבו יזכור בעליה לטובה ולנחת רוח, והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו, שזכותו עומד לדורי דורות. או שרמז שמוריד שפע לכל העולמות כמ"ש בזוהר וכד ינקא למשרייא דרתיכין אקרי מצה וכו':