שפתי כהן על התורה, ויקרא כג:כב

1ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה וגו'. פסוק זה נאמר בפרשת קדושים וחזר ונאמר כאן, ועוד בפרשת קדושים אמר כלל בפרשה אחת פאה ולקט ועוללות ופרט, שאמר ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך ולקט קצירך וגו' וכרמך לא תעולל ופרט כרמך וגו' לעני ולגר וגו',, וכאן לא הזהיר אלא על פאה ולקט ולא הזהיר על עוללות ופרט, אלא חזר עליו כאן לפי שחייבו כחן בהבאת העומר מן השעורים ובשתי הלחם מן החטים, והעומר היה בזמן הקציר שנאמר וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר, הייתי אומר שנפטר מהפאה ומהלקט, לזה חזר לחייבו עליהן. ושם אמר לא תכלה פאת שדך לקצור, וכאן אמר בקצרך לרמוז למ"ש, שאילו היו עושים רצונו של מקום היתה מלאכתם נעשית על ידי אחרים אבל מאחר שאין אתם עושים רצונו של מקום צריכים אתם להניח פאה ולקט, לפי שאני ה' אלהיכם, אני דיינכם, שאם יצא הדין מלפני שתבאו לידי עניות שתמצאו מה לאכול, וזהו אני ה' אלהיכם, רחום בדין. ושם פרשת קדושים רמז על עושי רנונו של מקום, לז"א לקצור ע"י אחרים, ומה שלא הזהיר כאן על הפרט והעוללות, לפי שזמן קציר התבואה לא יש פירות בכרם, כי זמן פירות הכרם הוא קרוב לחג הסכות, שנאמר חג הסכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך, ופרשת קדושים כוללת כל המצות ושם נכללו פרט ועוללות. ובילקוט כל הפרשה נאמר פרשת קדושים, שלשה גרים הם, גר שנתגייר לשם אשה, אמר הקב"ה נתגיירת בשביל הנבלה הרי היא נתונה לך, שנאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. גר שני בא להיותו מתפרנס כעני הרי הם נתונים לו שנאמר ובקצרכם את קציר ארצכם וגו'. גר ג' גר שנתגייר לשמו של הקב"ה, הרי הוא שקול עלי כאחד מכם שנאמר הקהל חקה אחת ותורה אחת יהיה לכה ולגר, ולא עוד אלא שהוא שקול עלי כלוי שנאמר ובא הלוי כי אין לו חלק וגו', אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הגר הזה כלוי לפניך, א"ל גדול הוא לפני שנתגייר לשמי, משל לצבי שגדל במדבר ובא מעצמו ונתערב עם הצאן היה הרועה מאכילו ומשקהו ומחבבו יותר מצאנו, א"ל לצבי הזה אתה מחבבו יותר מן הצאן, א"ל כמה יגיעות יגעתי בצאני מוציאם בבקר ומכניסם בערב עד שלא גדלו, וזה שגדל ביערות ובמדברות ובא מעצמו לתוך צאני לכך אני מחבבו, כן אמר הקב"ה הרבה יגיעות יגעתי בישראל הוצאתים ממצרים והארתי לפניהם ונתתי להם את המן הגזתי להם את השליו העליתי להם הבאר הקפתי להם ענני כבוד עד שקבלו את תורתי, וזה בא מעצמו, לפיכך שקול עלי כישראל ולוי ע"כ. והענין הוא שהגר נזכר בחג השבועות ג"פ, כי פסוק של ובקצרכם נאמר פרשת קדושים, ונאמר בפרשה זו, וחג השבועות נקרא חג הקציר שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך בפרשת משפטים, וכן בפרשת תשא נאמר חג שבועות תעשה לך, ובפרשת ראה אמר ועשית חג שבועות לה' אלהיך וגו' ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום וגו', הרי בחג השבועות נזכר הגר ג' פעמים, לזה אמר כי יש שלשה גרים, יש גר שנתגייר לשם אשה והוא הגר הנזכר בפרשת קדושים, לזה נאמר שם וכרמך לא תעולל ופרט כרמך לא תלקט, שלא די לו בקציר אלא שרוצה ענבים לשתות יין והשכרות מביא לידי זנות, ובפרט זה הגר שהיה מורגל בו מקודם, א"כ זה בא לשם אשה ולא לקבלה עליו כדת, לזה קראה נבלה כמו כי נבלה עשה לשכב את בת יעקב, שאינו רוצה בה לשם אישות אלא לשם זנות, הרי היא נתונה לו, הקב"ה מזמינה לו ויאכלנה וימות. ויש גר שבא להתגייר להתפרנס מן הצדקה כעני אמר הרי היא נתונה לו שנאמר ובקצרכם וגו', שאינו מבקש אלא הקציר שהיא הפאה והלקט להיותו נזון כעני לחם צר, לזה לא נאמר כאן פרט ועוללות, אמר הרי היא נתונה לו שנאמר וגו', ויש גר שנתגייר לשם הקב"ה ולזה כללו עמו ועם בניו ובתו שנאמר ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך והלוי והגר, השוה אותו ללוי שהוא ג"כ נלוה אל ה', לזה אמר משה הגר הזה כלוי הוא שקול, שהיה לו לומר והלוי והיתום והאלמנה ואח"כ הגר, א"ל הקב"ה גדול הוא לפני: