שפתי כהן על התורה, ויקרא כג:כד

1דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי וגו'. נקבע להם לישראל להיותו יום דין אחר ד' חדשים לנתינת התורה אחר ששבעו ממנה וקיימו מצותיה פאה ולקט ופרט ועוללות ובכורים, ואחר שעברו קי"ב יום, מששה בסיון ועד ר"ה קי"ב יום, שתמוז חסר ואלול חסר, והם מעבר יב"ק, שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים. שנאמר ביעקב ויעבר את מעבר יבק ויאבק איש עמו, שהוא סמאל המלמד קטיגוריא על ישראל, עד עלות השחר של יום הכפורים, וירא כי לא יכול לו והקטיגור יעשה סניגור, לפי שיראה ישראל נדבקו ביב"ק, יחוד ברכה קדושה, לזה אמר יהיה לכם שבתון, שיהיה לבם בטוח בה' שיצאו בדימוס ויעשו יום טוב, וכן אמר פרנס ישראל לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות ה' היא מעוזכם, ואין יום זה אלא כמו המלמד כשרוצה לאיים על הנערים מראה להם הרצועה, כן יום זה זכרון תרועה שתשברו לבבכם, ואז לב נשבר ונדכה אלהים שהוא דין לא יבזה. שפירוש תרועה שברון, כמו תרועם בשבט ברזל, אבל עשו אותו יום טוב, כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם וגו'. ועכ"ז זכרון תרועה, תזכרו שהוא יום דין והמקטרג עומד לפני הדיין לתבוע הדין:

2ובזהר ואי תימא איך אתיהיב ליה רשו לההוא מקטרגא למתבע דינא, אלא ודאי בידא דהאי מקטרגא שוי הקב"ה למתבע דינא על כל עלמא, ושוי ליה יומא ידיע למתבע קמיה כל דינין דעלמא, דהא קב"ה עבד ליה ושוי ליה קמיה למהוי לבני עלמא דחילו דקב"ה סלקא ושריא על כולא, ורזא דא והאלהים עשה שייראו מלפניו, עשה להאי מקטרגא ואתקין ליה קמיה למהוי סייפא שננא על כל בני עלמא בגין דידחלון קמי קב"ה וכו' יומא דראש השנה הוא יומא דדינא ומלכא יתיב בכורסיא דדינא סנטיר קא אתי וחפי פתחא דמלכא ותבע דינא, ואע"ג דהקב"ה רחים ליה לדינא כד"א כי אני ה' אוהב משפט נצח רחימו דבנוי לרחימו דמשפט, ובשעתא דסנטירא קם למטען מלין עלייהו פקיד למתקע בשופר בגין לאתערא רחמי מתתא לעילא בההוא שופר סלקא ההוא קלא כלילא באשא ורוחא ומיא ואתעביד מנייהו קלא חדא, ואתער קלא אחרא לעילא. כד ההוא קלא אתער מתתא ומעילא כדין כל טענות דקא טעין ההוא מקטרגא מתערבבי ע"כ. א"כ זכרון תרועה לעורר קלא דלעילא כדי לערבב לשטן, וכתיב אשרי העם יודעי תרועה, יודעי הוא מלשון שברון כמו בקרב כסילים תודע אנא מסרית יתיה לכו דילכון איהו באתגליא, אבל שביעאה דילי איהו, ועל דא איהו בכסה ולא באתגליא, ירחא דילכון איהו כסדרן דאתוון, אביב דאיהו אב"ג י"ב, רזא דג' (פירוש יו"ד באל"ף באי"ק וב' הרי ג', ואיהו אב"ג כסדר דאתוון), אבל ירחא שביעא דילי איהו מסיפא דאתוון תשרי, מ"ט אתון מתתא לעילא ואנא מעילא לתתא, האי דילי ברישא דירחא אנא איהו באתכסיא, בעשר לירחא אנא איהו, בגין דאנא בחמש קדמאי ובחמש אחרנין ובחמש תליתאי, בקדמיתא דירחא אנא איהו בגין חמשא יומין, בעשרא לירחא אנא איהו בגין ה' יומין אחרנין, בט"ו לירחא אנא איהו חמש תליתאי, מ"ט כולי האי בגין דכל ירחא דא מעלמא עילאה איהו ועלמא עילאה ברזא דחמש איהו בכל זמנא וזמנא, ובגין כך ירחא דא איהו בכסה ולא באתגליא בגין דעלמא עילאה בכסה איהו וכל מילוי באתכסיא וירחא דא דקב"ה איהו בלחודוי ע"כ. ומה שאמר ועלמא עילאה בחמש איהו, פירוש שהבינה נקראת עלמא עילאה היא רמוזה בה' ראשונות של שם ולזה אמר השביעי הזה לכם, הוא שביעי אבל לי הוא ראשון מלמעלה למטה על סדר תשר"ק, והיו"ד של תשרי הוא במקום קו"ף באי"ק, א"כ תשרי מספרו אלף שהוא א' כי הכל חוזר לאחד, יום הכפורים הוא, הכפרים בגימטריא שנה, והכוונה היא לומר כמו שכתבתי במקום אחר, שכוונה אלהית היתה בבריאת עולם להיות הברואים כלם כמלאכים, זהו בראשית ברא אלהים, שיהיו כבני אלהים שהם המלאכים, ואחר שחטא אדם והלך אחר תאות הגופניות ונתפתה אחר יצה"ר ולא נעשית הכוונה, גזר הקב"ה שיום בשנה יהיו כמלאכים בלא אכילה ושתיה ובלא עשיית מלאכה אלא להיותם כל אותו יום עובדים להקב"ה כמו המלאכים, ובזה תתקיים הכוונה כי יום בשנה נחשב כמו שנה, צא ולמד מהמרגלים שנחשב להם יום לשנה ומדה טובה מרובה ממדת פורענות, לז"א הקב"ה אם תענו את נפשותיכם מאכילה ושתיה ומלאכה מעלה אני עליכם כאילו התעניתם כל השנה כלה, לזה בא הרמז הכפרים בגימ' שנה, ומעלה אני עליכם כאילו קדשתם השנה כלה, זהו קדש יהיה לכם ועניתם, ע"י ענוי הנפש, שאילו לא הלך אדם הראשון אחר התאוות לא היה לנפש עלוי בזה, כי אדרבה היה עונג בהעדר האכילה, לפי שהיה מגביר כח הרוחניות כמו המלאכים שבא להם מזון שכלי בהעדר אכילה גשמית שנהנו מזיו השכינה, וכשבאו אצל אברהם אבינו והכריחם לאכול היה להם צער שנהנו ממזון גשמי עד שהוצרכו לטבול בנהר דינור כדי לעכל אותה אכילה כמ"ש בזוהר. ומין האדם הוא להפך מאחר שהלך אחר התאוות יש צער לנפש, וכן לאכילה ושתיה ענוי, שכן ארז"ל על פסוק ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה לחודש מתענין אלא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי, והטעם הוא כי באכילת הגוף הוא ענוי לנפש ובענוי הגוף הוא עונג לנפש. אילו לא הלך אחר התאוות, אבל אחר שהלך אחר התאוות עשה מנפש גוף, לזה יש לה ענוי, ולז"א שבת שבתון יהיה לכם ועניתם, כלו' יש שביתה ועונג לגוף וענוי לנפש באכילה של יום תשיעי, ויש שביתה ועונג לנפש וענוי לגוף בענוי של יום עשירי, לזה כפל ואמר שבת שבתון, שבת לגוף שבתון לנפש, א"כ ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש, בט' שהוא יום אכילה ושתיה שהוא עונג לגוף הוא ענוי לנפש, זהו בתשעה לחדש ועניתם את נפשותיכם. עוד נאמר שבת שבתון ועניתם, אע"פ שיש ענוי יש עונג כפול שנעשה מלאך בעודו מלובש בגוף:

3ובזהר (פ' תצוה קפ"ה) כפורים אמאי אקרי כפורים בגין דנקי כל מסאבו ואעבר ליה מקמיה בההוא יומא וע"ד יו"כ יומא דנקיותא, והכי קרינא ליה. כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם כי היום הזה מבעי ליה מאי כי ביום הזה, אלא בגין דביה מקדשא לעילא ותתא כתיב כי ביום הזה יכפר עליכם יכפר וינקי ליה בקדמיתא, ביום הזה בגין דאתדכי ולבתר עליכם. תו יכפר ביום הזה וינקי ליה בקדמיתא, וכל דא למה, עליכם, בגינכון אצטריך לנקאה ליה ולדכאה ליה, יכפר מאן יכפר אלא דא הוא עלמא עילאה דנקי ונקי לכלא, וכלהו סטרין בישין אתעברו לאתר דאקרי מצולת ים, כגוונא דא כתיב וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם דלא יכיל מקטרגא לשלטאה עלייהו, ועל דא ביומא דכפורים איהו קנוחא דכל חובין ונקוי דילהון ובעיין ישראל לנקאה גרמייהו ולמהך (מגרסי) יחפי רגלין כמלאכי עילאין. חמש ענויין בגין לאסתייעא מחמש סטרין עילאין דיומי דכפורי אפיק לון ואינו תרעין דיליה, ואי שתיה קא חשיב דאיהו מסטרא דיצחק הא שית ואע"ג דבכלל אכילה הוא וכדין אינון שיתא וענויא בתראה תשמיש המטה איהו ובדרגא שתיתאה שכיח ולקבליה אנן עבדין ענויא דא ע"כ. ואי לא מסתפינא הוה אמינא מלתא שפירוש ועניתם את נפשותיכם היא כנסת ישראל שנקראת נפש, וסימן והיתה נפש אדוני וגו', בסוד נפש רוח נשמה שעל ידכם לטהר אתכם כמו שאמר יכפר עליכם בגינכון, והיא מתענה משש שאינה מקבלת מששה צינורות המשפיעים בה, כי האכילה רמוזה באברהם, והשתיה ביצחק, לפי שהשתיה היא מרוב החמימות והיא בכלל אכילה בסוד ויעקוד את יצחק בנו שאין לדין פתחון פה היום, ולזה היה אברהם מאכיל ומשקה, רחיצה כנגד התפארת שהוא צינור הגדול המושך מימי החסד והרחמים, רחמים ר"ח מים והבן, סיכה נגד הנצח, שמושך השמן מהר חרמון לו ע"י זקן אהרן, נעילת הסנדל כנגד ההוד כי שם הם הרגלים בסוד רגלי חסידיו ישמור, תשמיש המטה הוא נגד היסוד, וזו כנגד כולם, כי השפע, שבא לה על ידי היסוד, וסימן ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ, ולזה רמז ועניתם את נפשותיכם שהוא כ"י, שהיא נפש, והענוי היא בנפש, והוא בתשעה בחודש שהוא יסוד שהוא תשיעי, ולפי שהיה עולה למעלה למעלה ואינו בחבור עמו, לזה הוא ענוי לה, ולפי שזה הוא לה ענוי כנגד כולם, לזה נזכר ענוי זה משאר ענויים והכל ברמז והבן, ואמר ג"פ בערב מערב עד ערב, מדת הדין הוא נקרא ערב, וכה"א אוי לנו כי פנה היום כי נטו צללי ערב, ויש ג' בתי דינין הגבורה וההוד והמלכות ובשרם הב"ה ואמר להם שכולם יהפכו בזכותו של ישראל, וכלם ילמדו סנגוריא עליהם, ואחר שהיו דין יהיו רחמים ונוח ושביתה, וזהו תשבתו שבתכם. שבת לכם. עוד מערב עד ערב, שהלילה היא י"ב שעות ויוסיפו עליה שעה מערב ט' יהיו י"ג שעות. וכן ביציאת היום הוא י"ב שעות יוסיפו שעה מליל י"א היינו י"ג שעות, כל זה להורות יחודו ית', י"ג היינו אחד, ב"פ אחד היינו כ"ו, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, וזהו שבתכם שמתאחדים בבינה, שבתכם שהוא שבת הגדול: