שפתי כהן על התורה, ויקרא כד:יז

1ואיש כי יכה כל נפש אדם וגו', יאמר ג"כ אם מכה נפש אדם ולא אמר אדם אלא נפש אדם שהוא הגוף שהיא נקראת נפש, שהקבר שנקבר בו הגוף נקרא בית נפש, ואמר אם הכה הגוף לבד חייב ב' מיתות ק"ו לנוקב שם ה', וכן מכה נפש בהמה שלא הפסיד בה אלא שנטל נפשה, כי הנבלה נמכרת לכלבים והעור ג"כ ועכ"ז ישלמנה ק"ו לנוקב, ואיש כי יתן מום באדם כן ינתן בו, וזה עשה פגם כביכול למעלה, כן יעשה לו, לזה כמה מיתות אין מספיק לו כ"ש מיתה אחת, ואמר כאשר עשה כן יעשה ואח"כ אמר כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, רמז כאן לקבלת רז"ל שאמרו עין תחת עין אינו עין ממש אלא דמי עין, כי אולי בנטילת עינו של זה ימות והתורה אמרה עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין, לזה חזר ואמר כאשר יתן מום כן ינתן בו, והמום אינו ע"י נתינה אלא רמז כאן נתינת ממון. ובזוהר אמר על איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו, אמר אם יקלל שם אלהות אלוה או אלהים יש לו התנצלות לומר שכוונתו על אלהים אחרים, ונשא חטאו ע"י שמים, כי הוא יודע הלבבות, אבל נוקב שם ה' מות יומת. עוד אמר כי יקלל אלהיו שלא יקלל השרים שהקב"ה מנה אותם, שלא יבזה אותם ולא ינהוג בהם קלון. עוד יש מי שפירש שמה שאמר ויקב את ה' ויקלל ולא אמר ויקב ויקלל את ה', אלא ויקב את השם, לפי שאמר לו שמשה הרג אביו בשם, נקב השם, ובאמרם לו שאמו היתה דברנית ע"י זה בא אליה המצרי קלל לאמו, והקב"ה תבע כבוד אמו ולא תבע על כבודו, לזה אמר הוצא את המקלל ולא הוצא את הנוקב. עוד נאמר שאמר הוצא את המקלל ורגמו אותו כל העדה, בדין סקילה שהעדים ירגמו, עד אחד אבן, לא מת עד השני גם כן אבן, לא מת אז כל העדה, וכן אמר כאן ורגמו לא אמר ורגמוהו כל העדה. זה לכפר על הקללה אבל על הנקיבה אמר ואל בני ישראל תדבר וגו' רגום ירגמו בו, כלומר אחר שרגמוהו העדים על הקללה זהו רגום, ירגמו ג"כ בו כל העדה, ויאמרו בפירוש שרגימה זו על הנקיבה, ולזה אמר ויוציאו את המקלל וירגמו אותו אבן לא אמר באבנים אלא אבן שהיא האבן של כל אחד ואחד מהעדים, ואח"כ ובני ישראל עשו כאשר צוה ה', שאמר ואל בני ישראל תדבר שירגמו בו כל העדה על הנקיבה. ורש"י ז"ל פירש ובני ישראל עשו כל המצוה האמורה בסקילה במקום אחר דחיה רגימה ותליה:

2גימטריאות שרטת קדושים יהיו לאלהיהם, ס"ת תמום שצריכין שיהיו תמים ולא בעלי מומין, כי את אשי ה' הם מקריבים, הן מקריבין עצמן והם אשי ה' יותר מכל הקרבנות, לזה והיו קדש שיקדשו עצמן:

3שמן משחת. שמחת, וכה"א על כן משחך אלהים שמן ששון. כי נזר משחת אלהיו עליו, שלא ימשך אחר השמחה ולא יתגאה לפי שהוא גדול מאחיו, ויזכור שאלהיו על ראשו:

4והוא אשה. מנין והו"א יקח אשה, וכן ארז"ל בן שמונה עשרה לחופה שהוא מנין והו"א:

5אשר בו מום. ס"ת רום שהיא הגאוה, אין לך מום גדול ממנה:

6לחם אלהיו מקדשי הקדשים, זה הפסוק מתחיל בלמ"ד ומסיים בלמ"ד לומר ללומדי תורה נתנו המתנות שנאמר לתת מנות לכהנים למען יחזקו בתורת ה', המחזיקים בתורת ה' יש להם מנות שאינם מחזיקים בתורת ה' אין להם מנות, אע"פ שהוא כהן, ולכך באה הלמ"ד כפולה לומר שאין די בלמוד לבד אלא למוד עם חזוק:

7וטמאתו עליו. בטומאת הנפש הכתוב מדבר שאין העבירות שאדם עושה מטמאים אותו מלקבל פני שכינה, זהו ונכרתה הנפש ההיא מלפני:

8וטמאה עד הערב. אם עשה עבירה ועשה תשובה אל יחזיק בעצמו שנטהר אלא יהיה העבירה שעשה מגמתו, כמו שאמר וחטאתי נגדי תמיד, עד הערב עד שיעריב שמשו שהוא יום המיתה, ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים, רמז שלא יתעדן בעוה"ב עד שיעשה תשובה, ובא השמש, שעם כל זה אפי' שעשה תשובה יש עבירות שאין מספיק להם תשובה אלא מיתה ממרקת, זהו ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים הוא עונג של עוה"ב, כי לחמו הוא, כי מחלו הקב"ה שנקרא הוא שנאמר הוא אלהינו:

9ומיום השמיני והלאה ירצה, רמז על אליהו שעומד על הנמול, והלאה עם ה'' מלות עולה אליהו:

10לא תותרו. תורתו, כלומר לא תותירו ותניחו התורה והמצות מלעשותם עד בקר של עוה"ב, כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם:

11המוציא אתכם וגו', פסוק זה תחלתו ה' וסופו ה'., רמז על פסח מצרים שהיה ביום ה' כדאיתא בסדר עולם:

12והניף את העומר. עמורה, באותה לילה נהפכה סדום ועמורה, וכן סיסרא וסנחריב והמן:

13תנופה. תנו פה להודות, רמז על הלל של פסח, אע"פ שאינו הלל גמור:

14מנחה חדשה לה', ר"ת מחל:

15לפני ה' על שני כבשים, ס"ת למפרע מילה, כל המל בנו כאילו הקריב שני כבשים ולחם בכורים:

16יהיה לכ"ם, מלך, אלו מלכיות, זכרון אלו זכרונות,, תרועה אלו שופרות, מקרא קודש אלו שאר ברכות:

17אך בעשור לחודש. ר"ת אבל, רמז על שלמה וישראל שעשו חנוכת הבית ביוה"כ ואכלו בו ביום, ונאמר להם לך אכול בשמחה לחמך ר"ת אבל:

18יום כפרים הוא. כפרים עם נרדים, שיעלה ריחם לפני המקום ככפרים. יהיה לכם, לעתיד לבא, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא:

19והקרב תם. שמה שבקרבו משנאה וקנאה והרהור עבירה תם:

20בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש, ס"ת למפרע שתיה, שאף שתיה בכלל ענוי:

21ועניתם את נפשותיכם בט' לחודש, לא אמר הזה רמז על תשעה באב שהוא כיום הכפורים:

22ה' פעמים כתיב בפרשה נפש נפשותיכם, כנגד חמשה ענויים, וכנגד ה' תפלת, שהתפלה נקראת נפש שנאמר ואשפוך חת נפשי, וה' שמות יש לנפש:

23מועדי ה' אשר תקראו אותם, ס"ת למפרע מורה, שהקשה מורה להם ומאיר עיניהן בדין שבתון, וסמיך ליה ולקחתם לכם ביום הראשון, רמז שהיה נלקח אפילו בשבת. עוד יש רמז שבתון ולקחתם לכם, שהלקיחה היא לכם לעולם שכולו שבת פרי עץ, רמז על פרי שאכל אדם למאן דאמר אתרוג היה, פרי עץ הדר, ס"ת יצר, אתרוג דומה ללב ומכפר על יצה"ר השוכן בתוכו, ערבי נחל ושמחתם, רמז על שמחת בית השואבה, דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה:

24מועדי מעדי כתיב חסר וא"ו, לומר על חולו של מועד שאין בו כ"כ קדושה. דבר אחר מעדי למד שיקדשו את החודש ע"פ עדים, ד"א מעדי שיעשה תכשיט ועדי, כלומר מלבוש נאה בשביל יום טוב:

25המנורה תחלתה ה' וסופה ה', למד על עשר מנורות שעשה שלמה:

26הנרות. תורה נ', חמשים שערי בינה:

27שתים מערכות שש המערכת, ר"ת משה, למד שאף ע"פ שעשה שלמה עשר שולחנות במקדש הכל היו מעריכין על של משה:

28הטהור לפני ה', שמי שהוא טהור הוא לפני ה':

29יערכנו לפני הוי"ה, בגימ' תלמיד חכם, לומר שתלמיד חכם הוא לפני ה':

30יכה כל נפש אדם, ר"ת למפרע אנכי, לומר שכל מכה נפש אדם כאילו הפר עשר דברות שתחלתן אנכי:

31כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, פירוש כל הפוסל פסול: