שפתי כהן על התורה, ויקרא ה:יז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 5:17
Open in the reader →1ואם נפש אחת תחטא וגו' ולא ידע ואשם והביא איל תמים וגו'. שאל רבינו בחיי ז"ל בפרשה של מעלה כשהודע אליו חטאתו חייבו הכתוב קרבן וקרא שם הקרבן חטאת, וכאן שחטא בשוגג ג"כ ולא נודע לו חטאתו וחייבו הכתוב קרבן אשם, שלשון אשם הוא לשון שממה להורות שחטא חטא בדבר שהוא ראוי שיהיה שמם בו, וא"כ איך יחמיר הכתוב בלא הודע יותר מהודע, ועוד שקרבן הודע שעירת עזים וקרבן לא הודע איל תמים שדמיו מרובים יותר. אבל הטעם הוא מפני שהחטא הנודע לו הוא דואג עליו ומצטער, והדאגה על החטא הוא מזבח כפרה והוא פתח לתשובה, שנאמר כי עוני אגיד אדאג מחטאתי, אבל זה שחטא ולא נודע כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב ואכל אחת מהם ולא נודע לו, לא יצטער באמרו שהמותר אכל ולא ידאג ולא יתוודה, לפיכך החמירה תורה עליו יותר ע"כ. לזה אמר אשם הוא אשם אשם לה', שמי שעשה במזיד אשם אחד אבל זה אשם אשם כפול, ועוד שהאשם לה', כי למה לא יספק שאכל איסור ועבר על דברי הקב"ה, זהו ממיעוט מוראו של הקב"ה, לזה אמר אשם גדול הוא אשם אשם לה', שספק בהיתר ולא ספק באיסור, ולא נרעד ולא נרתע לומר אולי אכלתי איסור ועברתי על דבורו של מלך מה"מ הקב"ה, א"כ אשם לה' יביא אשם ודאי, סוף סוף אשם הוא, שהוא יותר חמור מהודע שמביא חטאת שאינו כ"כ חמור. ועוד אמר אשם הוא אשם אשם, לפי שמביא ב' אשמות, אשם תלוי, וכשהודע לו שאכל חלב מביא אשם ודאי, זהו שאמר כאן או יביא אשם תלוי או ודאי: