שפתי כהן על התורה, ויקרא ז:כג

1וידבר ה' אל משה לאמר וגו' כל חלב שור וגו'. הפסיק בפרשה זו, כי פרשה של מעלה היא פרשת שלמים ופרשה שלאחריה ג"כ היא פרשת שלמים, שאמר וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל המקריב את זבח שלמיו וגו', ולמה הפסיק בפרשת חלב, ואולי לזה נהגו סופרים שלא לעשותה פרשה, וסימן בידם חלבמו סגרו, לפי שאין שאן מקומה. או נאמר פי שהוא מענין שלמים, שבא לומר הואיל החלב הוא חלק במזבח אין מן הראוי לאכלו כדלקמיה, ואינה פרשה בפני עצמו, ועוד שאיסור החלב כבר נאמר פרשת ויקרא, אמר חוקת עולם לדורותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו, א"כ למה חזר ושנאו כאן, יכולים לומר על צד הדוחק, לפי שקרבן השלמים אין למזבח בו חלק כי אם החלב והדם, לזה בא להזהיר ולומר שמכל הקרבנות הקרבן החביב הוא קרבן שלמים ואין לו בו חלק כי אם החלב והדם, והואיל והוא חביב אצל המזבח אין מן הראוי לאכלו, ולזה אמר כל חלב שור וכבש ועז, שמאלו בא קרבן שלמים, כמו שאמר פרשת ויקרא, שאמר ואם זבח שלמים קרבנו אם מן הבקר הוא מקריב וגו', ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים, ואם מן העז קרבנו וגו', לזה אין מן הראוי לאכלו, כי אינו ראוי לאדם אלא למזבח, ואפי' הנאה היה מן הראוי לאסרו אלא דחסה תורה על ממונם של ישראל, ולזה אמר חלב נבלה וחלב טרפה יעשה וגו', וה"ה כל חלב ואפילו של הכשרה, ומה שאמר חלב נבלה וחלב טרפה, כדי לומר ואכול לא תאכלוהו, שאם אכלו לוקה שתים משום חלבו משום נבלה, או משום טרפה, כמו שאמרו בגמרא אמרה תורה יבוא איסור חלב ויחול על איסור נבלה או איסור טרפה. כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריבו וגו', ונכרת וגו', קודם הזהיר שאמר כל חלב לא תאכלו, ואחר כך ענש, ומה שאמר אשר יקריב ממנה אין הכוונה לומר שהראוי להקרבה חלבה אסור ושאינה ראויה להקרבה חלבה מותר, אלא פירוש אשר יקריב ממנה, כלומר בהמה טהורה לאפוקי בהמה טמאה שחלבה אינו אסור משום איסור חלב אלא משום טומאה כמו בשרה:

2וכתב רקאנטי ז"ל, ואולי תשאל מה טעם להיתר חלב חיה. על דרך הפשט יש להשיב כי אינו קרוב לגבוה והאוכל ממנו אינו משתמש בפת בג המלך, אמנם יש מן המקובלים האחרונים שכתבו בסוד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, כי מכאן ואילך בבהמה, וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מכם ממש, זהו וזבחת מבקרך קרי ביה מקרבך, והאריכו בזה בסוד הקרבנות, ולפי דבריהם לא יבא לעולם בגלגול חיה, ועל כן אין מקריבין מהן וחלבם מותר, ואמנם חלב הבהמה על דרך זה אסור, כי בדם ובחלב מושב הנשמה, ולפיכך קרומי המוח אסורים כי שם משכן הנשמה והבן זה, ואם קבלה נקבל ע"כ. ומה שאמר בסוד הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, כי מכאן ואילך דבהמה, הוא לומר שבא בשור וכבש ועז, ולזה פרשת ויקרא התחיל ואם מן הבקר ואח"כ ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים, שקודם בא בבהמה גסה ואח"כ בדקה, וקודם בא בכבשים שהם שפלים, ואח"כ בעזים שהם בריאים יותר, והם עזים לפי שנגמר גלגולם, וכן הטעם בדם. וזהו שאמר בתורת כהנים דבר אל בני ישראל, בני ישראל הם מוזהרים על החלב ואין הכותים מוזהרים על החלב ע"כ. כי הכותים אינם בזו המדה, ויהיה פירוש לאמר להאמירם ולהעלותם: