שפתי כהן על התורה, ויקרא ז:כט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 7:29
Open in the reader →1דבר אל בני ישראל המקריב את זבח שלמיו לה' יביא קרבנו לה' מזבח שלמיו, הנראה שאין לו הבנה, שאמר המקריב את זבח שלמיו יביא קרבנו מזבח שלמיו, נראה שהוא מיותר, ועוד שהיה לו לומר יביא זבח שלמיו, לא מזבח. אבל בא לומר שלא יעלה בדעתו של אותו מקריב זבח השלמים שבהקרבת אותו קרבן שבזה יצא י"ח, ולזה אמר מזבח שלמיו זהו מקצת מה שהוא חייב להודות ואין זה השלמת החיוב, כי הוא חייב לעולם לספר נפלאותיו, וכה"א שיחו בכל נפלאותיו, וכן הדין שאם נעשה לו נס באיזה מקום בכל עת שיבא לאותו מקום צריך לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה, ואם נעשה לו נסים בשאר מקומות צריך להזכירם כולם בהגיעו לאחד מהם, ולומר ברוך שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני ובמקום פלוני, לזה אמר הכתוב יביא את קרבנו מזבח שלמיו, זה מקצת ספור נפלאותיו ואינו יוצא ידי חובתו בזה בלבד אלא צריך לעולם לספרם ולהזכירם ולזוכרם תמיד, שנאמר זכרו נפלאותיו אשר עשה, וכן אמר דוד המע"ה מה אשיב לה' כל תגמולוהי עלי, יאמר כי אם עשה עמו נס והצילו מן המיתה, מהד' שהם צריכים להודות, שהם בסכנה צריכים להודות על חיים של כל שעה ושעה שחיו אח"כ, ואין צריך לומר על חיים של כל יום ויום, ושל כל שבוע ושבוע, ושל כל חודש וחודש, ושל כל שנה ושנה, שכל אותו זמן שחיה אח"כ כאילו נתן לו מחדש, וצריך להודות לו על כולם, לזה אמר דהמע"ה מה אשיב לה', אני חושב שבהבאת קרבן שלמים או בברכת הגומל שיצאתי ידי חובתי, זה יספיק לאותה שעה שנתוספה לי, אבל מכאן ולהלאה איני יכול להשיב והם כמו חוב עלי, כל תגמולוהי עלי: