שפתי כהן על התורה, ויקרא ט:ג
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Leviticus 9:3
Open in the reader →1ואל בני ישראל תדבר לאמר. היה לו למשה לדבר ולומר להם קחו שעיר עזים. וזהו כמו כל הצווים שמשה מזהיר ומצוה לישראל. אלא אמר משה לאהרן אתה תדבר להם קחו כדי שידעו שעל ידך נתכפר להם העגל באמרך קחו שעיר עזים לחטאת ולא עגל לחטאת. ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה, בזה יתאמת להם שמאחר שהקרבת אתה העגל לחטאת קודם להם ודאי על ידך נתכפר להם, וידעו שאתה הגון וראוי לכהונה גדולה ולא אחר, כדי שלא יבאו להתרעם על הכהונה, כמו שעשה קרח. ובמדרש מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא אתם יש בידכם בתחלה, וישחטו שעיר עזים, ובסוף עשו להם עגל, יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל, ולזה הקדים השעיר שאמר להם קחו שעיר עזים, לפי שחטא השעיר היה קודם, לזה הקדים השעיר לעגל. ובתורת כהנים ז"ל ויאמר אל אהרן. מלמד שאמר לו משה אהרן אחי אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן איזה דבר, שלח דורון לפניו עד שלא תכנס למקדש שמא ישטינך בעבודתך במקדש, ושמא תאמר אין צריך כפרה אלא אני, והלא אף ישראל צריכין כפרה לכך נאמר ואל בני ישראל וגו', כל זה אמר לו משה כדי לתת לו לב ושלא יכנס בפחד:
2ובזוהר בן בקר מאי טעמא בן בקר ולא בן פרה, אלא איהו בעי לאתתקנא לגבי פרה לא אתחזי לקרבא מינה לגבי דמאן דשדר דורונא למלכא חמיתון דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא, אלא דורונא לשדרא למלכא מבי אחר אצטריך ולא מבי מלכא, ובגין כך בן בקר ולא בן פרה, לחטאת לדכאה על ההוא חובא דחב ביה. ואיל לעולה תמימים, תמים מבעי ליה, אי תימא דעל איל ועגל קאמר לאו הכי דהא תרווייהו לא סלקין לעילא דהא כתיב לעולה תמימים ועגל לחטאת סלקא, מהו תמימים וכתיב איל אלא אילא דיצחק לקרבא לגבי פרה דאדכר תרי זמני בקרא חד, דכתיב וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו, וילך אברהם ויקח את האיל הא תרי ויעלהו לעולה, ועל דא איל לעולה תמימים תרי איל דאיהו חד, ועל דא גבורות תנינן ע"כ. פירוש תרי הם מלכות ובינה או פחד ובינה כי שמיני רומז לבינה מלמטה למעלה, ולזה ויהי ביום השמיני, ולבש ח' בגדים רומז לשלימות הבינה, שמיני בגימ' ת"י כנגד בית ראשון שהיה שלם בכל מיני שלימות, ונבנה ע"י שלמה שהיה שלם, להורות על השלימות. ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת, עגל לחטאת מבעי ליה כגוונא דכהנא, אלא ישראל הא קבילו עונשא, ועל דא לא כתיב בהו עגל לחטאת אלא עגל לעולה מאי טעמא בגין דכל אינון דחבו ביה קבילו עונשא בין במלולא בין בעובדא בין בפולחנא ואפי' אינון דלא עבדו מידי אלא דסליקו ליה ברעותא דלבייהו למפלח. ליה אתענשו כמא דכתיב וישק את בני ישראל, אבל כל אינון דסליקו ליה ברעותא דלא למפלח ליה אלא דסליקו גוונא דרעותא מיניה הכא אתדכאן ומקרבין ליה לעולה ולא לחטאת, אבל קחו שעיר עזים לחטאת אמאי, אלא בגין דהוו מקרבין בקדמיתא לשעירים דשלטין על טורי רמאי ודא הוא לחטאת ובעיין לאדכאה מההוא חובא, ולא עוד אלא לחדותי דסיהרא אצטריך ע"כ: