שפתי כהן על התורה, במדבר א:א

1וידבר ה' אל משה במדבר סיני. למה במדבר ולא בסיני כי הכל נתן בסיני, אלא מה כתיב לעיל אלה המצות אשר צוה ה' אל בני ישראל בהר סיני, אמר הקב"ה אע"פ שקבלו ישראל התורה והמצות מלבד זה אני חייב להם לישראל על שהיו בגן ה' בארץ מצרים והלכו אחרי במדבר בארץ לא זרועה, אלמלא לא קבלו התורה על הליכתם במדבר לבד אני חייב להם כ"ש שקבלו התורה והמצות, זהו סמיכת הפרשה. זהו וידבר ה' אל משה במדבר., על ענין המדבר:

2או אמר במדבר מלשון דבור, אמר למשה משה אע"פ שקבלו ישראל התורה והמצות, על הדבור שאמרו נעשה ונשמע והקדימו העשיה לשמיעה מרוב החשק ועדיין לא שמעוה ולא ידעוה, כי אולי היא כתובה שיזבחו בניהם או ישחטו עצמן או ילכו יחפים או שאר סגופים, עכ"ז אמרו נעשה ונשמע הקדימו העשייה ונדמו להיות כמלאכים, אותו הדבור ערב עלי, כי קולך ערב ומראך נאוה, אם כן הראיני את מראיך בדגלים במדבר כמו דגלי המרכבה:

3עוד במדבר כאילו אמר במדבר. (פי' מנהיג) שנאמר המדבר הייתי ישראל, דבר הייתי לישראל להנהיגם ולתור להם מקום ולנחותם הדרך שתהא הדרך נוחה להם, שהארון הולך לפניהם להשפיל ההרים ולהרים הגאיות כדי שתהא הדרך נוחה, ועמוד הענן יומם לראותם הדרך, ועמוד האש להאיר להם, ונתתי להם די ספוקם ממאכלים טובים וממתקים ערבים ממאכל המלאכים לא חסרו דבר, וכן הוא אומר ה' אלהיך. עמך לא חסרת דבר, כלו' הואיל ומנהיג שלך הוא אלהיך לא חסרת דבר, וכן אמר דוד המע"ה ה' רועי לא אחסר, הואיל וה' הוא הרועה, בנאות דשא במקום דשן ושמן ורענן ירביצני, על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, על מי מנוחות, היא בארה של מרים כמו שמרים במצרים היתה משפרת ומתקנת אותו כן מי בחרה היה לכל בשרם מרפא. ובמדרש על מי מנוחות יש מים שהם נאים לשתות ואינם נאים לרחוץ ויש נאים לרחוץ ואינם נאים לשתות ומי הבאר היו נאים לזה ולזה. ד"א מי מנוחות שהיה הבאר מתגלגל והיה הולך מאהל לאהל ולא היה שום אחד מצטער לילך למלאות ממקום אחר, נפשי ישובב בתורה שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, עכ"א נפשי ישובב מלשון בשובה ונחת, שהיתה נפשם נוחה במאכלם ולא היו קצים בהם, אם כן דבר הייתי לישראל. זהו אומרו במדבר סיני על דבור סיני אני רוצה להיות להם דבר ומנהיג. ד"א במדבר כל המעלה והדבור שקנו ישראל הוא מן המדבר, וכה"א מי זאת עולה מן המדבר, עלויין של ישראל הוא מן המדבר, תורה מן המדבר, מן מן המדבר, שלו מן המדבר, ענני כבוד מן המדבר, הלבישם רקמה והעדם עדי והנעילם תחש ונשא את ראשם ונתיחסו למשפחותם ונתחבבו לפני המקום, הכל מן המדבר, שנאמר ימצאהו בארץ מדבר, ואמר ימצאהו כלומר מרוב חבתו בהם כאילו מצא אותם מציאה גדולה, וכה"א כענבים במדבר מצאתי ישראל, וכה"א מצא חן במדבר:

4באחד לחדש השני. שבא להם חדוש שני מלבד החדוש שנתחדשו במעמד הר סיני נתחדשו במדבר חדוש שני, המן היה רוחצם מבפנים וענני כבוד מבחוץ, שכן אמז"ל על פסוק שמלתך לא בלתה מעליך, אמרו ולא היו מתלכלכים, ענני כבוד היו מגהצים אותם צא ולמד מסלמנדרא כו', והיו נקיים וטהורים מבית ומחוץ. בשנה השנית, שנשתנו ונתחדשו ב"פ, לצאתם מארץ מצרים, שמיום שיצאו מארץ מצרים כל יום ויום היה להם יותר עלוי ומעלה יותר מחבירו, זהו לאמר מלשון את ה' האמרת, זהו שאו את ראש מכאן ולהלאה יש להם נשיאות ראש לפי ששרתה שכינה ביניהם, לזה היה בחודש השני, שבחודש הראשון הוקם המשכן ושרתה בו שכינה שנאמר וכבוד ה' מלא את המשכן, אחר ששרתה שלשים יום נעשית שרייתה קבע, שכן הדין כדאיתא פרקא קמא דבתרא (ח') שלשים יום לתמחוי ג' חדשים לקופה וכו':

5ועל דרך הזוהר לאמר ואח"כ אמר שאו, אמר שם בשעה שהיו מונין את ישראל קודם שימנו השקלים היו מברכין את ישראל ואחר שמנו השקלים חוזרים ומברכין אותם, אם כן זהו לאמר שאו, אמירה שיש בה נשיאות ראש, או קודם שאו יש אמירה שהיא הברכה: