שפתי כהן על התורה, במדבר כב:ה

1וישלח מלאכים אל בלעם וגו'. במדרש, ד' דברים טובים היה לו ללוט לחשוב לאברהם, שנאמר וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, וגם ללוט ההולך את אברם וגו', וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב, ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט. וכנגדם היו צריכין לפרוע לבניו טובות, ולא דיין שלא פרעו להם טובות אלא רעות שנאמר וישלח מלאכים, ע"כ. ועם זה נאמר שמה שאמר ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, הוא לפי שלא היו יכולין לפרוע להם רעות הם בעצמם, לזה המליכו עליהם איש נכרי שאינו מהם והוא שלח מלאכים, לזה אמרה תורה לא יבא עמוני ומואבי וגו' ואשר שכר עליך וגו', הם עשו לגנוב דעתו של מקום לומר שהם לא שכרו, והקב"ה גלה קלונם, שהשכירות לא נזכרה בפירוש אלא אמר לקרא לו, אבל אמר אולי אוכל נכה בו, אמר ההכאה תהיה עלי, ואחלוק עמך בביזה כאילו הכונו שנינו, אבל השכירות לא נזכר בפירוש אלא בחשאי, זהו לקרוא לו לאמר, שיאמר לו בחשאי והקב"ה גילה חרפתם. ועוד כמו שפירש"י ז"ל לקרוא לו, הקריאה שלו היתה ולהנאתו היתה שפסק לו ממון הרבה, אבל לא בפירוש. אל בלעם, ארז"ל בלע עם, פי' ע"י קללתו, ולזה לא אמר כה תאמרו אל אדוני לגדלו אלא שקראו בשמו, לפי רמז שמו שלח לו, כאילו אמר ראה שמך ובא אלי. הנה עם יצא, כלומר אם תאמר אין עבד יוצא ממצרים ואלו יצאו, לא מרוב גבורתם אלא מרבויין, הנ"ה גימט' ס', ס' רבוא, וגם יש להם ענני כבוד שמכסים עליהם שאינם נראים ואין העין שולטת עליהם, זה גרם להם הרבוי, לפי שכסה עין הארץ, כלומר עין אנשי הארץ מלהסתכל בהם. והוא יושב ממלי, שהם רואים אותי ואני איני רואה אותם. ועתה לכה נא, לך נאה, שתבא לפי שיש לך עין רעה, שהיה סומא באחת מעיניו, ואולי על ידך אראה אותם, זהו ארה לי את העם הזה, כי היל"ל ארר לי ואמר ארה לרמוז למ"ש. כי עצום הוא ממני, שהוא סתום ממני, כמו עוצם עיניו, וכמו כי נסך עליהם רוח תרדמה ויעצם עיניהם, וכשהם נגלים ע"י עין הרע שלי ושלך נכה בו, כפירש"י ז"ל נחסר מעט מהם, ובזה יגרשו מן הארץ שהיא ארץ סיחון שלקחו ממנו. כי איני מפחד מהם שיהרגוני, שכבר נצטוו אל תצר את מואב, אלא ליקח ארצי מידם. עוד הנה כסה את עין הארץ, כסה עיניהם של כל אנשי הארץ, לומר שהם באים בנצחונו של מקום, והם מכזבים ומראים כן לעולם, ואין בהם כי אם תחבולות כמ"ש בתחלת הפרשה. ועתה לכה ארה, תסיר זו הכסוי שמכסים עיני הבריות ע"י אחיזת עינים כי זה נכסה ממני, ואף כי אני ג"כ יודע בכל מיני כשוף, זה נעלם ממני, וזהו כי עצום הוא ממני. כי ידעתי את אשר תברך, כלומר בא לידיעתי שאתה עתיד לברכם אבל אינם צריכים ברכתך כי הם מבורכים, ולזה לא אמר יבורך כמו שאמר יואר, א"כ הברכה לא תחול עליהם אבל הקללה תחול, שראה שנופלים מהם כ"ד אלף, ולזה אמר אולי אוכל נכה בו ונחסר מהם, שאני ג"כ יש לי ידיעה בזה, אלא הכסוי שיש להם זה נעלם ממני. עוד ארה לשון לקיטה, כמו אורה בתאנים, ואמר לו שע"י כשופיו יורהו ללקוט הראשים שבהם, או ע"י הכאה או ע"י שיחטיאם, שהם עומדין בזכותם, ואם יחטיאם, כולם יפלו בעונם, שנאמר ואשמם בראשיכם, והראיה שהוא הפקיר בתו לזנות ואמר לה לא תשמעי אלא לגדול שבהם, זהו כי עצום הוא ממני: