שפתי כהן על התורה, במדבר כו:א

1ויהי אחרי המגפה. פסקא באמצע הפסוק, וכן ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה, יש פסקא באמצע, וארז"ל שאמר לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן, לזה עשה פסקא חלק, לומר שאמירות הרבה היה שאין ראוי לומר כן. בכאן אמרו ישראל עתה נתחדשה הקנאה, והלא הם היו במצרים מקום הזנות ולא קנאו שום אחד מהם, כי א"א שעם גדול כזה שהיו בין הזונות ולא יזנו הבחורים עמהן, כי אע"פ שהיו בעבודה קשה, אי אפשר שלא עמד עליהם יצרם הרע, או כמו שאז"ל במדרש שכל ע' שנה הקב"ה מביא מגפה כדי להסיר הממזרים שביניהם, א"כ המגפה אינה באה אלא על פסול. לזה אמר ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר בן אהרן הכהן לאמר, על האמירה שאמר שאו את ראש, הרימו את ראשם, ושמם יעיד בהם שאין בהם פסול, הראובני השמעוני, שם יה מעיד עליהם. לבית אבותם, לומר שהם גדורים כהאבות שהן ראשי השבטים, ראובן שמעון לוי וגו', ומנה ג"כ המשפחות, שכולם מיוחסים אין בהם פסול. ומה שלא היה המנין הזה ע"י משה ואהרן וי"ב נשיאים כמ"ש תפקדו אותם אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש וגו', נאמר שאמר אלעזר לתת לו מעלה, לפי שקרבה פטירתו של אהרן, א"כ בחיי אהרן יהיה לו כל זה כדי שישמח אהרן בראותו בנו שוה למשה בזה ואין שום אדם עמו אלא הוא ומשה, בזה ג"כ ידעו כל ישראל מעלתו ויבאו לכבדו מעתה קודם שישמש בכהונה גדולה. עוד היה אלעזר במנין הזה, לומר שאלמלא פינחס בנו לא היה לישראל מנין שהיו כלים, ואין ראוי לפינחס להיות בזה במקום אביו, לזה הוא ע"י אלעזר, ועוד שהוא מזומן לכהונה גדולה וכדי שיהא לו מורא עליהם, ולזה אמר אלעזר הכהן מה שלא אמר בתחלת הפרשה שאמר בן אלעזר ולא אמר הכהן. ולזה אמר וידבר משה ואלעזר הכהן אותם, שהביאו משה לדבר עמהם, ואמר הקב"ה צוני למנות אתכם ואיחס אתכם על ידי אלעזר, זהו וידבר משה ואלעזר הכהן ות"א ואמר לממני יתהון, לאמר, אמור להם אם הם רוצים בזה שיהיה היחס והמנין על ידו, זהו לאמר לאמרו ולנשאו בפניהם, ולזה לא היה עמו שום אדם, לומר שהוא לבדו כדאי, לזה אמר וידבר משה ואלעזר הכהן וגו' כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, לומר שאין הקפדה במנין כ"כ, כי העיקר הוא ליחס את ישראל ולהסיר מעליהם לזות שפתים, כי אם היה המנין עיקר היה אומר כמ"ש בחומש הפקודים שאמר כל זכר לגלגלותם, כאן לא הזכיר גלגולת, לומר שהעיקר הוא ליחס את ישראל, זהו כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים, כמו שהיו בארץ מצרים מיוחסים כל משפחה למשפחתה, לפי שכל הבאים מצרימה היו שבעים נפש, שהם השבטים ובניהם, שנאמר ובני ראובן חנוך ופלוא וגו', וכן שאר השבטים, וכשראו הרבוי העצום שהיו יולדות ששה בכרס אחד, הסכימו לומר שכל אחד יכתוב הנולדים לו כדי שידע כל אחד משפחתו, החנוכי הפלואי, כי חנוך ופלוא אינם מיוצאי מצרים אבל הם מבאי מצרים, ואומר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, א"כ איך אמר היוצאים מארץ מצרים לבני ראובן חנוך משפחת החנוכי לפלוא משפחת וגו', וחנוך ופלוא אינם מיוצאי מצרים אלא כמ"ש, ואחר שאמר היחס והמנין של ראובן אמר בניו, אהליאב דתן ואבירם וגו', ומה לו להזכירם, וכן קרח, אחרי מות קדושים אמור, אלא לפי שלא תאמר אם הם מייחסים איך יצאו מהם אלו הרשעים, לזה בא לומר שאינם רשעים מחמת אביהם ח"ו אלא מחמת עצמם ומחמת קנאה, זהו אשר הצו על על משה ועל אהרן בעדת קרח שנתקנא על הכהונה, וממיתתן תראה, שאם היה מחמת היחס לא היה להם למות מיתה משונה כזו, וכן תדע שמה שעשו אינו מחמת פסול שהיה במשפחתם, שהרי בני קרח לא מתו, אם כן כולם הם מיוחסים כשעת כניסתם למצרים שהיו ע' נפש, כן ביציאתם, וכן אלו הנולדים במדבר אין בהם נפתל ועקש: