שפתי כהן על התורה, במדבר כח:כו

1וביום הבכורים וגו'. אמר בהקריבכם מנחה וגו' בשבועותיכם, כולי האי למה כל הסימנים האלו, יאמר וביום הבכורים קדש יהיה לכם, ועוד מנחה חדשה היא העומר, ולא מצינו שנקרא מנחה, אלא כוליה קרא לדרשא אתי, וביום הבכורים, הוא יום שנבחרו ישראל לקבל התורה, שנאמר כענבים במדבר מצאתי אבותיכם כבכורה בתאנה בראשיתה, שחז"ל דרשו פסוק זה על ישראל בקבלת התורה, וז"ל כענבים במדבר מצאתי אבותיכם, מדבר בישראל בשעה שעמדו על הר סיני נמשלו כענבים, מה ענבים נאות מבחוץ וכעורות מבפנים, כך היו ישראל בשעה שעמדו על הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, הרי בפיהם, אבל בלבם לא היה נכון, שנאמר ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו, ד"א מה ענבים הללו חרצנים מבפנים כך היו ישראל והאספסוף אשר בקרבו, מה ענבים יש בהם מאכל ומשקה כך היו ישראל, יש בהם בני תורה ויש בהם בני מעשים, כבכורה בתאנה, שאורין אותה פירוש שמלקטים אותה) אחת ואח"כ שתים ואח"כ שלש ואח"כ בסלים ובמגרפות. כך ישראל בתחלה במצרים נתן להם מצות מילה, שנאמר ומלתה אותו אז יאכל בו, ובמרה נתן להם שבת ודינים שנאמר שם שם לו חק ומשפט, וכשבאו לסיני נתן להם עשרת הדברות ומצות עשה ומצות ל"ת וכל התורה זהו בכורים. בהקריבכם, שהקריבו עצמן לקבל התורה. מנחה, שנחה ושקטה הארץ בקבלת ישראל התורה, כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, בה"א הידיעה,, זה ששי בסיון, שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את התורה אתם מתקיימים ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו, היינו דכתיב ארץ יראה ושקטה, יראה שלא יקבלו ישראל את התורה, וכאשר קבלוה שקטה. זהו מנחה, שנחה ושקטה. חדשה, שנתחדשו נפשותיהם, כמ"ש בחדש השלישי שנתחדשו נפשותיהם, לזה מתו, שנאמר נפשי יצאה בדברו, יצאה נפשם שהיתה מטונפת מגלולי מצרים וטבלו בנהר דינור לקבל התורה כמו שכתבנו בפרשת יתרו. וכן בכל שנה, כמ"ש במדרש אמר הקב"ה לישראל בני הוו קורין פ' זו בכל שנה ושנה ואני מעלה עליכם כאילו אתם עומדים לפני על הר סיני ומקבלים התורה שנאמר ביום הזה, והיל"ל ביום ההוא, ואמר הזה, כאילו זה היום קבלוה מחדש. בשבועותיכם, בשבעתכם כתיב, יום שנשבעתם בהר סיני שלא להחליפו באל אחר, שכן בדבור ראשון אמר אנכי ולא יהיה לך, והוא ג"כ נשבע שלא להחליף אתכם באומה אחרת, שנאמר למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דבר לך וכאשר נשבע וגו'. זהו בשבעתכם כביכול אני ואתם. מקרא קדש יהיה לכם, הואיל ונכתר זה היום באלו הכתרים, ראוי הוא לעשותו קדש ולשמוח בו. אותו רשע נאמר בו יום הולדת את פרעה ויעש משתה, כל שכן יום שנתחדשו ונתן להם כלי חמדה, ותעשו ג"כ סעודה כביכול להקב"ה, ולעשות לו נחת רות, במה בקרבנות, שנאמר והקרבתם עולה לריח ניחוח לה'. ומה שלא הזכיר כאן בשעיר של עצרת חטא, כתב רבינו בחיי ז"ל הטעם בזה על דרך הפשט, לפי שהוא זמן מתן תורה, ושם היו ישראל כקטן שנולד שהוא בלא חטא. ועל דרך הקבלה ירמוז לעצירתו של עולם, שבו יתבטל יצר הרע לגמרי וגדר אבניו נהרסה, ע"כ:

2ובזוהר שאלו למה לא היה חג זה ז' ימים, מאחר שהוא אחד מהג' מועדים, וז"ל, בשבועות אמאי לא אשתכחו ביה ז' יומין, והא הכא אתחזון יתיר מכולא, פתח ואמר מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וכי מאי שנא הכא והוא זוכה לך בדין, כך אמר הקב"ה לישראל אם אתם מבקשים לזכות לפני בדין תהון מזכירין לפני זכות אבותיכם. באחד זה אברהם שנאמר אחד היה אברהם. זכרון תרועה זה יצחק שנאמר והנה איל אחר. מקרא קדש, זה יעקב שנאמר שמע אלי יעקב וגו' וישראל מקוראי, אימתי אתם מזכירים זכות אבות ואתם זוכים לפני בדין, בחדש השביעי:

3מצאתי כתוב בספר הרוקח וז"ל, מנין לנו שבראש השנה באים לדין שנאמר למשפטיך עמדו היום. בפרשת אמור בכל הרגלים כתיב יום לבד מראש השנה, בפסח כתיב יום, ובחמשה עשר יום לחדש, ובעצרת כתיב וביום הבכורים בהקריבכם מנחה וגו', וביוה"כ כתיב וקראתם בעצם היום הזה וגו' כי יום כפורים הוא, בסכות כתיב ביום הראשון וביום השביעי, אבל בראש השנה אמר זכרון תרועה ולא הזכיר יום, זהו ימים יוצרו ולא אחד בהם, ולו קרי, לומר ימים יוצרו ולו להקב"ה אחד בהם שלא כתב בו יום. ועל ספרך כולם יכתבו, וסמיך ליה ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם, לומר שצדיקים גמורים נכתבים לחיים. אם תקטול אלוה רשע רשעים נכתבים למיתה. אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם, בינונים תלוים ועומדים עד יום הכפורים. מכאן אסמכתא למאי דאמר רבי כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בראש השנה, ואמרינן אדם נידון בראש השנה ונגמר דינו ביום הכפורים. ולא אחד בהם, ס"ת אדם, לכך אנו מתפללים זכרנו לחיים כו'. לכך בפרשת ראש השנה שבסדרא זו יש תיבות כמנין חיים. ומנין שביום הכפורים נחתם, שהרי בסדרא זו בחול ובשבת ובפסח ובעצרת ובראש השנה ובסכות כתיב יום בפרשת המוספים, אבל לא ביום הכפורים, זהו ימים יוצרו ולו אחד בגימט' שנ"ד כמנין שנת הלבנה, ולו אחד, להקב"ה יום הכפורים. ולו קרי, ולא כתיב, אין שטן מקטרג על עבירות שנעשו אותו היום, כדאיתא בפרק קמא דיומא. א"כ ולו אחד, יום אחד שהוא יום הכפורים, אין לו בו קטרוג. יום אחד, בגימט' הדין. ולפי שבפרשת אמור אין כתיב יום בראש השנה, לפי שבא בראש חדש, ומקדשין את החדש ע"י הלבנה, ואין כבודה אלא בלילה, שנאמר את המאור הקטן לממשלת הלילה, וראש חדש תלוי בב"ד ובעדים, ופעמים שאין רואין אותו בזמנו, ופעמים בא בארוכה ואין רואין אותו ביום שראוי לו להיות בו ראש חדש, לכך אין יום בפרשת ובראשי חדשיכם, שאין מברכין ברכת הלבנה אלא בלילה, ולכך אין יום בפרשת אמור בפרשת ראש השנה, ע"כ. ובתיקון שתקנו ז"ל ג"פ חיים, שאומר זכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים כתבנו בספר החיים, כנגד שלשה ספרים, כנגד ספר צדיקים אומר זכרנו לחיים, שזכירה היא בצדיקים שנאמר זכר צדיק לברכה, אל מלך חפץ בחיים כנגד רשעים, שנאמר כי לא אחפוץ במות המת, כתבנו בספר חיים כנגד בינונים שהם תלוים ועומדים לכתיבה. א"כ יהיה פירוש באחד לחדש על זה הדרך, בא אחד, בא יום שממתין לו השטן שהוא יום ראש השנה יום דין, כי ליום זה הוא ממתין, כמ"ש ולא אחד כתיב, ולו קרי, יום ראש השנה, ולהקב"ה יום כפור, לזה נתן הקב"ה עצה לישראל ואמר להם יום תרועה שתערבבו השטן, ויהיה ג"כ לכם יום תרועה, יום שברון, כמו תרועם בשבט ברזל, ולזה יום תרועה מוטעם טרחא, שחוזר לכאן ולכאן: