שפתי כהן על התורה, במדבר כט:ה

1שעיר עזים אחד חטאת. לא אמר ושעיר, כמ"ש בשאר שאמר ושעיר בוא"ו, וכן לא אמר לחטאת אלא חטאת, וכן לא אמר לכפר עליכם כמ"ש בפסח ובחג השבועות ובראש השנה. ועוד שעיר זה למה, כבר נתנו לו שעיר אחד שעלה לו הגורל ונתרצה והלך לו. אלא שעיר זה היה קרב עם קרבן מוסף לומר שהוא תוספת חטוי ודכוי, לא שהיה בו צורך חטוי, כי א"כ היל"ל לחטאת, אלא אמר חטאת כל דהו הואיל ובכל המוספין של שאר המועדים היה קרב עמהם שעיר גם במוסף זה, ולזה היה נעשה בחוץ, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהלכות יוה"כ, שכתב היה נעשה בחוץ והיה נאכל בערב, נאכל בחוץ בלא פחד, לזה לא נאמר בו לכפר, כי כבר נתכפר פניו בשעיר של גורל וכן בכל קרבן מוסף של שמונה ימי החג לא נאמר בהם לכפר, וכן לא נאמר בהם לחטאת, אלא חטאת, לפי שבאלו הימים הם ימי שמחה והנחה למדינות עשה, שנותנין חלק לע' שרים, ואין שום מערער ואין שטן ואין פגע רע, ולזה אנו יושבין בסוכה בחוץ בלי פחד, כי הם ימי שמחה ולזה נכפלה השמחה בזה החג. וכן אמרו בזוהר בסעודתא עילאי דעביד ליה, האי רחימוי דמלכא ידע דמלכא אתרעי ביה, אמר מלכא השתא אנא בעי למחדי עם רחימאי ודחילנא דכד אנא בסעודתא עם רחימאי יעלון כל אינון קסטורי ממנן ויתבון עמנא לפתורא למסעד סעודתא דחדוה עם רחימאי, מה עבד אקדים ההוא רחימוי קוסטורין דירוקי ובשרא דתורי ואקריב קמייהו דאינון קסטורי ממנן למיכל, לבתר יתיב מלכא עם רחימוי לההיא סעודתא עילאה (פירוש מעולה) מכל עידונין דעלמא ואחדי מלכא עם רחימוי בלחודוהי ולא אתערבון אחרנין בינייהו, כך ישראל עם קוב"ה, בגין כך כתיב ביום השמיני עצרת תהיה לכם, ע"כ:

2גימטריאות פינחס. פני חס, פנים של זעם הסירה וחס עליהם, פנה וחס:

3בקנאו את קנאתי. באותה קנאה האמורה בסוטה, רוח קנאה וקנא את אשתו, וישראל היו כנואפים וזונים:

4בת צור. בלק צר לישראל. צור רא"ש, צורר, לזה צרור וגו':

5ראובן חנוך משפחת. ר"ת רח"ם, שקיים רמ"ח מ"ע:

6לאזני. שאיזן את התורה. לעירי, כמו עירין קדישין, שאליהו בא ממנו שנקרא מלאך:

7משה לאמר צו את ס"ת למפרע תורה, שקודם הקרבנות צוה להם על התורה, ואמר להם התורה היא מכפרת במקום הקרבנות, שנאמר זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו':

8קרבני. קר בני, קורת רוח עשה לי בני:

9לחמי. מחלי, רמז שבני לוי מחלי מקרבים ישראל לאביהם שבשמים. ד"א לחמי, ימחל, שבקרבן ימחול להם לישראל עונם:

10כבשים בני שנה. ר"ת כבש, כובשים העונות ועושין ישראל כתינו"ק ב"ן שנ"ה:

11כבשים. כבש ים, שבזכות הקרבנות נקרע הים:

12לריח. י"ו בקרייא, כנגד י"ו קרבנות עולה שמקריבים בשבוע, ב' בכל יום וב' של מוסף שבת, וכנגדם נכרתו שש עשרה בריתות על כל מצוה ומצוה:

13הסך נסך. ב' ניסוכין, יין ומים:

14הסך נסך שכר. ר"ת שנה, לומר פעם בשנה מנסכין המים שהוא בחג הסכות. כל ימות החג ב' ניסוכין. הסך, סכ"ה, נסך, לומר בחג הסכות היו ב' ניסוכין:

15לה' וביום השבת. ר"ת לוה, כלומר לוה להוצאת שבת, לוו עלי ואני פורע:

16אילים וכבשים ועשרונים במספר קה"ל. לכפר על קהל ישראל. וכל העשרונים והפרים והאילים והכבשים במנין שמ"ח, והיית אך שמח: