שפתי כהן על התורה, במדבר ה:ד
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Numbers 5:4
Open in the reader →1ויעשו כן בני ישראל וישלחו וגו' כאשר דבר ה' אל משה. בשבתן של ישראל דבר הכתוב שלא תאמר אפילו שלא צוה ה' בזה ראוי להם לשלחם בפרט המצורע שהוא חולי מדבק, לזה אמר שלא היתה כוונתם בשילוחם אלא כאשר דבר ה', וחזר ואמר כן עשו בני ישראל, לומר שהזבין משולחים מב' מחנות ומותרים במחנה ישראל וישראל לא עכבו עליהם, לומר שאחר שהם חולים והם טמאים למה ישבו בתוכם אלא כן עשו שקבלום בסבר פנים יפות במדרש כן עשו בני ישראל, מלמד שאף הטמאים לא עכבו. ואם תאמר תינח במדבר דאיכא ג' מחנות בירושלים היכן שלוח, כבר אמרו חז"ל במדרש מפתח ירושלים ועד הר הבית מחנה ישראל, מפתח הר הבית ועד העזרה מחנה לויה, מן העזרה ולפנים מחנה שכינה:
2ועל דרך הסוד צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה, כלומר מגופם ד' כחות הטומאה, כמ"ש הרב ריקנטי ז"ל בפרשת בראשית ז"ל, אמרו חז"ל כי הזוהמא שהטיל הנחש בחוה נחלקה לד' רוחות, רוח שטות רוח זנות רוח חמדה רוח חטאת, כנגדן אב הטומאה ראשון שני שלישי לטומאה ובהתיחד סמאל עם הנחש אז מנפש ועד בשר יכלה ואז הוא אבי אבות הטומאה והוא המת ומשם נמשכות תאוות שאדם חוטא בזה העולם, עד כאן דבריו ז"ל. ואפשר שרמז כאן כל צרוע א' וכל זב ב' וכל טמא ג' לנפש ד', צרוע רוח שטות כי הצרעת אינה באה אלא על חטא ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, זב רוח זנות שהוא האבר שזונין בו, טמא רוח חמדה, שמהחמדה אכלה הפרי וגרמה טומאה, לנפש זה רוח חטאת שהוא מכלה מנפש ועד בשר: