תורה תמימה על אסתר א:ד

1בהראתו וגו'. בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו, דבי ר' ינאי וחזקיה אמרי, ששה אוצרות היה פותח ומראה להם בכל יום מה מבואר בילקוט דסמיך בזה על ששה שמות התוארים שבכאן עושר כבוד מלכותו יקר תפארת גדולתו. ויתכן לומר בכלל ענין הראות עניני כבוד וגדולה משום דכפי המבואר בדניאל ח' דשושן הבירה היא עיר הבירה של מדינת עילם, כמש"כ שם בשושן הבירה אשר בעילם המדינה, ואיתא בקדושין מ"ט ב' עשרה קבין גסות הרוח ירדה לעילם תשעה נטלה עילם, וא"כ היה מטבע בני המדינה להתגאות ולהתפאר, והמלך על כולם. , ור' חייא בר אבא אמר, מיני יציאות הראה להם מו חשבון הוצאת ביתו ושכר שריו ועבדיו, ורבים היו, וזה מורה על גודל עשרו וגדולת המדינה. , ור' יהודה ב"ר סימון אמר סעודת ארץ ישראל הראה להם מז בילקוט איתא דכל תכלית הסעודה היתה בעצת המן כדי להכשיל את ישראל, ולכן השתדל להכין כל צרכי סעודה ממאכלי א"י כדי לשמח לבם, וכתב הרד"ל דסמיך בזה על הלשון ואת יקר ע"פ מה שדרשו במ"ר איכה בני ציון היקרים, על יקרת כבודם בסדרי סעודה. . (שם)

2יקר תפארת. א"ר יוסי בר חנינא, מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת וכתיב בבגדי כהונה (פ' תצוה) לכבוד ולתפארת מח יתכן הבאור ע"פ הדדשה דלעיל בפסוק הוא אחשורוש שהחריב את ביהמ"ק, והיה מתגאה בזה, ובגאותו הראה את בגדי כהונה שרכש לו, שהם היו ידועים לכל ביקר ערכם. ונראה דמ"ש שלבש בגדי כהונה לאו דוקא שלבשם ללכת ולטייל בהם, דאין זה מן הנמוס למלכים, אלא רק ששטחם והראם לכל, וכמו שהוא במ"ר כאן, ואולי לבשם לרנע שיוכלו לראותם יפה, וראיה לזה, שהרי לקמן פסוק ט' דרשו שגם ושתי נהגה בסעודתה בבגדי כהונה ובודאי היא לא לבשה אותה, דהוי לחוכא, אלא רק שהתפארה גם היא בהם. . (מגילה י"ב א')

3ימים רבים. ימים של צער, ודכותה (פ' שמות) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים – ימים של צער מט דריש יתור לשון ימים רבים. ודריש שמסבת הצער של אותם הימים נחשבו לרבים אף כי על האמת לא היו רבים כל כך, וענין הצער דהכא מבואר בילקוט שהראה להם כלי ביהמ"ק שתפס בעת שהחריבו ונצטערו ישראל מאד על זה. . (מ"ר)

4שמונים ומאת יום. מלמד שיום אחרון היה כיום ראשון נ לקמן בפרשה ב' העריך הכתוב ק"פ יום בחדשים, ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים, וקשה לו למה העריך כאן את הזמן בימים, ודריש דבא לרמז דגדולת העושר ביום האחרון היתה כערך הגדולה ביום הראשון, והנהוג הוא שביום הראשון משכללים את המשתה באופן היותר נעלה ובמשך הימים פוחת והילך ערך הפאר, וכאן היה יום אחרון כיום ראשון. ויש להוסיף עוד באור בדרשה זו, דהיא נמשכת ומוסבת להמשך לשון הפסוק הבא שעשה משתה מגדול ועד קטן, והיינו במשך הק"פ ימים עשה סעודה מקודם לגדולים ואח"כ במעלה פחותה עד שלבסוף עשה לפני קטני ופחותי המעלה, וקמ"ל הכתוב כי גם לפני אלה האחרונים הפחותים עשה עשה הסעודה כמו לפני הגדולים והנכבדים הראשונים שהיו ביום הראשון, וזה מורה על הפלגת עושר הסעודה, וזוהי הרבותא יום אחרון כיום ראשון. וגם י"ל בטעם הדרשה, דסמך על הלשון ובמלאת הימים האלה, דמשמע ליה שכולם היו מלאים בשוה במעלתם וגדולתם. . (שם)