תוספתא כפשוטה על בבא בתרא א:ב

14. מרחיקין את הנברכת, ואת הבקיע. במשנתנו רפ"ב: ולא נברכת כובסין, ולא שנו שם בקיע. ואמרו לעיל מו"ק פ"א ה"ט (עמ' 367): זו היא נברכת וזו היא בקיע. וכן בירושלמי שם פ"א ה"ו, פ' ע"ד: ועושין נברכת במועד (משנתנו שם) זה הבקיע. ובבבלי שם ח' ב': מאי נברכת, אמר רב יהודה זו בקיע. והתניא הנברכת והבקיע. אמר אביי וכו' גיהא ובר גיהא. ופירש הרמב"ן בתורת האדם, עניין הקבורה (ד"ו מ"א ע"א): זאת הברייתא שהביאו כאן בגמרא, שם בפרק לא יחפור היא שנויה בתוספתא הנברכת והבקיע. וכבר הארכנו לעיל ה"ה (מו"ק), עמ' 1234 ואילך, בבאור מהות הבקיע. ולהלן שם, עמ' 1236, הבאנו את פירושיהם של הגאונים והראשונים שפירוש הבבלי שם "גיהא ובר גיהא", כלומר בקיע היא נברכת קטנה, לא למו"ק נאמר, אלא לפרש את התוספתא כאן, עיי"ש שהארכנו בזה. ועיין בתוספות מו"ק שם ח' ב', ד"ה גיהא, מה שהשיגו מתוספתא זו על הר"ח, ועיין מש"ש, עמ' 1236 הנ"ל.

24-5. ואת ירקות, מכותלו של חבירו שלשה טפחים. דין ירקות לא נזכר במקום אחר. ויפה העיר בח"ד על הבבלי י"ט א' ששאלו על משנתנו: 6 וכן להלן בתוספתא: ומרחיקין את הזרעים. ותיפוק ליה משום מיא, 7 כלומר, שצריך להשקותן, והא כבר תני ליה היזק ליחלוח אצל הכותל, כפירש"י. ותירצו: תנא בא"י קאי, דכתיב למטר השמים תשתה מים . אבל ירקות הרי משקים אותם תדיר, ויש כאן היזק מים, ולפיכך לא הזכירו אותם במשנתנו, אבל הדין דין אמת, כבתוספתא כאן.

35. וסד בסיד. בנברכת ובקיע הוא סד בסיד את כותלי הנברכת, אבל בירקות הוא סד בסיד את כותל חבירו, 8 כלומר, מכותל הבנוי ע"ג קרקע, ולא מכותל הבור עסיקינן. שהרי אין סדין ירקות בסיד. ועיין בתוספות רע"א למשנ' פ"ב מ"א, ד"ה את הזרעים.

45-6. מרחיקין את הגפת, ואת הזבל, ואת המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים, ואת החול וכו'. כל הבבא חסרה בכי"ע, עיין מ"ש להלן. כל שורה זו נשנית במשנת שבת רפ"ד לעניין הטמנה, וחסר שם "סלעים". ובמשנתנו כאן רפ"ב שנו אותה שורה כבתוספתא כאן וחסר שם "חול". ושאלו בבבלי (י"ט א') למה שנו כאן סלעים ובשבת דלגו עליהם, ולמה שנו שם "חול" ובמשנתנו החסירו את החול. ותירץ רבא שכאן שנו סלעים "משום דמשתכי", 9 זו היא הגירסא הנכונה, עיין בחי' הרשב"א במקומו ובריטב"א שם, ועיין דק"ס, עמ' 89, הערה כ'. כלומר, שמחלידים את הקרקע, 10 וכן אמרו בבבלי שבת ק"ב ב' שאין טומנין מחטין בקרקע "כיון דמשתכי". ופירש"י: מעלין חלודה. ועיין במלונות ערך שתך. ומלקין ארעיתו של כותל, אבל אין מחממין, ולפיכך לא שנו אותן בשבת, אבל חול מוסיף חום לחמים, ולפיכך אין טומנין חמים בחול, ואינו עניין להרחקה מן הכותל. ובירושלמי כאן פ"ב ה"א, י"ג ע"ב, ושבת פ"ד ה"א, ו' ע"ד, תירצו בסלעים כמו בבבלי הנ"ל ועניין חול לא נזכר בירושלמי כאן, אבל בירושלמי שבת הנ"ל (לעיל שם) אמרו גם בחול כמו בבבלי כאן. ועיין בחי' הרמב"ן י"ט א' שפירש את הבבלי אחרת, אבל בחי' הרשב"א והריטב"א פירשו כנ"ל והסתייעו בירושלמי. ועיין בירושלמי שבת להלן שם שחילקו בין סלעים לסלעים (לעניין הטמנה), ואינו עניין לכאן. ובבבלי להלן שם: והא תני ר' אושעיא חול. התם במתונא. ופירש"י: במתונא. אצל היזק ליחלוח שנאה, ובחול לח, ולא אצל היזק הבל. ובתוספתא כאן נשנה חול אצל היזק הבל. ורש"י פירש: והתנא ר' אושעיא להרחקות דמתני' בתוספתא שלו וקאמר חול גבייהו. ורבינו הדגיש "בתוספתא שלו" ולא בתוספתא שלנו. 11 וכן צ"ל גם ברש"י מגילה ל' א', ד"ה וכן תנא דבי שמואל, עיין בהגהת הב"ח שם. ובאמת רוב תני ר' אושעיא שבבבלי אינו נמצא בתוספתא, עיין בספרו של ר"ח אלבק מחקרים בברייתא ותוספתא וכו', עמ' 67. אבל אין להסתייע בגירסת כי"ע כאן שחסרה שם כל הבבא, וקרוב לוודאי שאין שם אלא השמטה ע"י הדומות, ואף בבבלי הנ"ל אין הכרח לפרש שר' אושעיא שנה "חול" גבי מתונתא, אלא הכוונה היא שהוא מדבר בחול לח, אבל התנא של המשנה לא רצה לשנות חול משום שכבר שנה לח לפני כן, ור' אושעיא לא השגיח בכך. ואף בתוספתא בחול לח עסיקינן, ואין היזק בחול יבש.

57. מרחיקין את הזרעים, ואת המחרישה וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ב מ"א. ועיין ירושלמי כלאים פ"ז ה"א, ל' ע"ד.