תוספתא כפשוטה על בבא בתרא א:ז
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 1:7
Open in the reader →126. מרחיקין את השובך וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ב מ"ה. והובאה בבבלי ב"ק פ"ג א'. ועיין ירושלמי שם ספ"ז, ו' ע"א.
227-28. הלוקח שובך מחבירו ונפל, אפי' הוא בית רובע, הרי זה בונה את מקומו. במשנתנו פ"ב מ"ה: ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו. ולא נזכר שם מה דינו אם נפל. ובשו"ת המיוחסות סי' י"ז הביא הלכה זו בשם התוספתא, אבל בחידושיו כאן כ"ג א' כתב: ובירושלמי אמרו דאפילו נפל חוזר ובונהו, ולומר דאין השובך חזקה לגופו בלבד, אלא חזקה לעשיית שובכין שם לעולם, ודכוותה מי שיש לו חלון וכו'. וכן בריטב"א שם: ואמרו בירושלמי דאי נפיל הדר בני ליה, ונראה שכן הדין במי שהחזיק בחלון וכו'. ומכאן רואים שאין כאן ט"ס בחי' הרשב"א. ושמא כיון הרשב"א לירושלמי ספ"ג, עיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קל"ג, אבל הדברים מבוארים גם בבבלי ס' ב'. ועיין להלן פ"ב רהי"ז ומש"ש. וההלכה שלנו פסקה בחו"מ סי' קנ"ה סעיף כ"ד, והוא כלשון הטור שם.
328-29. ניפול שנמצא בין שני שובכות, רחוק מחמשים אמה לכאן ומחמשים אמה לכאן, הרי הוא של מוצאו. במשנתנו פ"ב מ"ו: ניפול הנמצא בתוך חמשים אמה (כלומר של שובך) הרי הוא של בעל השובך, חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו. נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו, קרוב לזה שלו. מחצה על מחצה שניהם יחלוקו. ומשנתנו במחצה על מחצה בתוך חמשים אמה לכל אחד ובשוין במניין הגוזלות (עיין בבלי כ"ג ב'), אבל מחוץ לחמשים אמה מכל אחד, אנו תולים ברוב העולם, והם של הפקר. ועיין בחי' הרמב"ן שם, ד"ה וליזל, מ"ש בשם הירושלמי ולפי פירושו.