תוספתא כפשוטה על בבא בתרא י:ה

117. האחין שנעשה אחד מהן גבאי או אפומלוטוס וכו'. בד: אפולמוטוס. ובכי"ע: אפימליטיס. ועיין בבלי קמ"ד ב' ומ"ש להלן בסמוך. ואף כאן באחין השותפין עסיקינן, כמשנתנו, וסתם אחין שותפין הן עד ג' דורות, כמו שכתבנו לעיל.

217-18. אם מחמת נכסים, נפל לאמצע, אם מחמת עצמו נפל, נפל לעצמו. בד ובכי"ע: אם מחמת נכסים נפל, נפל לאמצע וכו'. ובמשנתנו פ"ט מ"ד: האחין השותפין שנפל אחד מהם לאומנות, נפל לאמצע. וכבר הבינו רבותינו הראשונים ש"נפל לאומנות" הוא דיבור טכני, שכוונתו שנתפס לעבודת המלך, ליטורגיא ואנגריא (עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 267, ד"ה ופול תחתיי לאומנות) שהטילו על העשירים שיגבו את המסים, והם היו אחראים לסכום ידוע, ואם לא הספיקו לגבות את הסכומים הגדולים שהטילו עליהם היו מפסידים מכספם. וכבר ציין הרמב"ן בחידושיו (קמ"ד ב') לב"ר (פע"ו, ו', עמ' 904): מלכות הרשעה שמכנסת עין רעה בממונו של אדם, פלן עתיר נעבדיניה ארכונטס, פלן עתיר נעבדיניה בוליוטיס. ורמז לכך גם הראב"ד בחידושיו (לפי שטמ"ק קמ"ד א'), וכתב: כי כן דבר המלכות, שנותן עיניו בבעלי ממון, וממנים אותם על מלאכתם כדי להוציא עליהם, וליטול מהם פעמים ירויח ופעמים יפסיד . ורבותינו אעפ"י שלא עסקו בהיסטוריה ראו את המצב כמו שהוא מתוך המקורות שלנו. 18 עיין מ"ש על כל העניין בצופה האנגלי (JQR) סדרא חדשה חל"ו-ל"ז (1946), עמ' 347–348. וע"פ זה נבין את הסוגיות בירושלמי ובבבלי. ואמרו בבבלי קמ"ד ב' הנ"ל: ת"ר אחד מן האחין שמינוהו גבאי, או פולמוסטוס, אם מחמת האחין לאחין, אם מחמת עצמו לעצמו. וכבר ראו בעלי המלונות לנכון שאפימליטיס (כגי' כי"ע) הוא ἐπιμελητής, משגיח, מנהל. וכנראה שהכוונה כאן ל־ἐπιμελητὴς ἀννώνης, והיינו curator annonae שהיה ממונה על הארנוניות. ובמקום "אם מחמת האחין לאחין" שנו כאן "אם מחמת נכסים לאמצע" והיא היא. ובחי' הרמב"ן קמ"ד ב': ובתוספתא תניא אם מחמת נכסים לאחין , והוא ניסוח רבינו ע"פ לשון הבבלי. וממנו, כנראה, העתיק גם בחי' הר"ן שם, עמ' 469. ובירושלמי פ"ט ה"ו, י"ז ע"א: תני האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות המלך, בזמן שבאין מכח האחין 19 כן מעתיקים הראב"ד (לפי שטמ"ק קמ"ד א') והרשב"א בחי' קמ"ד ב', סד"ה גמרא. ולפנינו בטעות. האריס, והוא באשגרה מן הירושלמי ב"מ פ"ט סה"א, י"ב ע"א. נוטלין מכח האחין, 19 כן מעתיקים הראב"ד (לפי שטמ"ק קמ"ד א') והרשב"א בחי' קמ"ד ב', סד"ה גמרא. ולפנינו בטעות. האריס, והוא באשגרה מן הירושלמי ב"מ פ"ט סה"א, י"ב ע"א. מכח בעל הבית נוטלין מכח בעל הבית. 20 וכן מעתיקים גם הראב"ד ורשב"א הנ"ל, ואף הוא באשגרה מירושלמי ב"מ הנ"ל, והכוונה "לעצמו", והיא היא. והיא כברייתא שלפנינו. ולהלן שם בירושלמי: כהדא 21 ובחנם מחק בעל נת"י את המלה "כהדא", והוא מפני שלא עמד על טיב העניין. ועיין בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן שציין להן במה"פ, ד"ה כהדא. דרב נחמן בר שמואל בר נחמן, נתפש לבולי, אתא עובדא קומי ר' אמי אמר אין אית בניכסוי דנחמן שנתפש לו, ינתן לו מנכסיו, ואם לאו, ינתן לו מן האמצע. 22 וכאן הפסיד הבוליוטיס, ולפיכך פסק ר' אמי שאם נתפס מכח נכסיו, מפסיד, אבל לעיל בירושלמי בסה"ד הרויח השליח (πρεσβευτής, legatus) והאחים תבעו את חלקם.