תוספתא כפשוטה על בבא בתרא יא:י

140. שטר שיש בו מחק, או תלוי, מגופו פסול, שלא מגופו, כשר. כל הברייתא לעיל גיטין פ"ז ה"ח (כי"ע פ"ט), עמ' 274: גט שיש בו וכו'. והארכנו בפירושה לעיל ח"ח (גיטין), עמ' 905–907, ומתוך דברי הגאונים וכמה מן הראשונים ברור שיש הבדל בין הלכות גט להלכות שאר שטרות, עיי"ש. ובירושלמי גיטין פ"ט ה"ח, נ' ע"ג: שטר שיש בו מחק, או תלות, מגופו פסול, שלא מגופו כשר. ובירושלמי ב"ב חסר כל זה, אבל מתוך העניין שם מוכח שיש שם השמטה בטעות, עיין מ"ש בנת"י במקומו, מ"ב ע"ב. ועיין מ"ש להלן. ובחי' הרשב"א כאן ק"ס ב' (על דברי ר' יוחנן: כל המחקין כולן צריכין שיכתוב קיומיהון) הביא בשם מקצת מרבותיו שהבדילו בין מחק לבין תלויה, ותלויה שאינה מקויימת אינה פוסלת את השטר, אלא שאין למדין ממנה, אבל המחק שאינו מקויים פוסל כל השטר, שאני אומר תנאי היה ומחקו, והרשב"א חולק ומביא ראייה מן התוספתא כאן, שמוכח ממנה שאין חוששין לתנאי מחוק, שהרי הכשירו מחק שלא מגופו, עיי"ש ומ"ש להלן בסמוך. ועיין בשו"ת הרשב"א ח"א סי' ל"ה (השני. בד' בולוניא קיימות שתי תשובות מסומנות במספר הנ"ל), ח"ב סי' רנ"ד (= מיוחסות סי' ק'), ח"ג סי' ת"ל, מיוחסות סוף סי' צ"ה (עיין להלן), והביאו ברדב"ז ח"ב סי' תשמ"ח. ובחי' הר"ן כאן, סוף עמ' 488 ואילך, הביא את דברי הרשב"א וסתר את כל ראיותיו ופירש שלא מגופו של שטר, היינו באותן לשונות שכותבין לשופרא דשטרא, שאין מקום לחוש לתנאי, ולא לשום ריעותא. וכן כתב בשו"ת שלו סוף סי' ע"ו (בד"ק סוף סי' פ"ו). ועיין לעיל גיטין, עמ' 906, מש"ש בשם או"ז ועוד על עניין גופו של שטר. ובנ"י בריש פ"י הביא ראייה מן הירושלמי פ"י ה"א, י"ז ע"ג, שמחק פוסל את כל השטר. ובאמת מן הירושלמי שם מוכח להפך, עיין בשי"ק גיטין פ"ט ה"ז, ד"ה שלא מגופו. ובמאירי כאן, סוף עמ' 669, הביא ראיה ממשנה מפורשת (פ"י מ"ב) שאין מחק פוסל את השטר. וכן מובא בירושלמי הנ"ל מעשה רב (אוגדוי מחיק, קונטא לא מחיק), ולא פסלו את השטר, ועיי"ש במאירי שבאר יפה את העניין. 40 עיי"ש שמביא שיטה הפוסלת את השטר גם בתלוי ("ביני חיטי"). ושמא נאמרו הדברים בגט גרידא. וכבר האריכו הרבה בזה האחרונים, ועיין מ"ש לעיל גיטין, ריש עמ' 907, ועמ' 905, הערה 13. ובד ובכי"ע מוסיף כאן: ואם החזירו למטה, אפילו מגופו כשר. וכ"ה בירושלמי גיטין הנ"ל (לעניין שטר). ולעיל גיטין הנ"ל (לעניין גט) נמצאת בבא זו בכל הנוסחאות, לרבות כי"ו. אבל באו"ז ח"א ה' גיטין סי' תש"כ כתב: תניא בתוספתא פ' בתרא דמכילתין גבי (צ"ל: גט) שיש בו מחק וכו', כך היא שנויה הברייתא בשני תוספתות שלפני, ואינו מסיים בהם ואם החזירו למטה אפילו מגופו כשר , אבל בתוספתא דבבא בתרא תניא שטר שיש בו מחק וכו', ומסיים התם, ואם החזירו למטה, אפי' מגופו כשר וכו'. ולא היה סיום זה לפני הרשב"א בב"ב, עיין בשו"ת הרשב"א שצוינו לעיל. וכן כותב מפורש בחי' כאן קס"א ב': ומצאתי בס' העיטור 41 ח"א, קיום טופסין, הוצ' רמא"י, ל"א ע"ד, ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 906, הערה 16. שמסיים בה בגרסת התוספת' ואם החזיר למטה, אפי' בגופו כשר, אע"פ שלא מצאתיה כן בספרים שלנו . 42 במיוחסות סוף סי' צ"ה העתיק גם את הסיום מתוספתא ב"ב, אבל קרוב לוודאי שהעתיק ע"פ העיטור. ובחידושיו לגיטין פ"ד ב' מביא את התוספתא מגיטין (גט שיש בו וכו') עם הסיום. ומסתבר שהגירסא הנכונה היא כמו שהביא באו"ז שבספרים שלו לא היה סיום זה בגיטין, אבל היה בב"ב. ומצוי הוא הרבה בתוספתא, שמובאים בה סדרא של הלכות בשני מקומות (או יותר), וחלק מהן שייך רק בעניין אחד. 43 עיין מ"ש לעיל ח"א, (תרומות), סוף עמ' 397, שם, עמ' 398, ד"ה אף שתייה, וד"ה אכילה ושתייה. ועיין מ"ש לעיל שביעית, עמ' 573, עמ' 574, ד"ה ואין פודין, וד"ה ונותנין, ועוד בכ"מ. ואף כאן הסיום הנ"ל שייך רק לב"ב בעניין שאר שטרות, ולא לעניין גט, כפי שיוצא מפסק הגאונים והראשונים, כמו שהסקנו לעיל גיטין, עמ' 905 ואילך.

241. שטר שחתמו עדיו לאחר שאילת שלום וכו'. לעיל גיטין פ"ז (כי"ע פ"ט) ה"ט, עמ' 274, ובמסה"ת שם. ועיין מש"ש בח"ח, עמ' 907. ושם: גט שחתמו וכו'.

342. החזיר בו דבר או שני דברים, מעניינו של שטר כשר. וכ"ה לעיל גיטין הנ"ל בכל הנוסחאות. ושם: מעניינו של גט . ופי' בח"ד כאן: זימנין סגי בדבר אחד, וזימנין דבעי טפי וכו' זימנין דסגי בחדא שיטה, אי כתבו שריר וקיים, וזימנין דבעי טפי היכא דלא כתבי וכו'. ועיין מ"ש להלן בסמוך. ובכי"ע מוסיף כאן: כתבו עדיו בדף זה, וחתמו עידיו בדף השני פסול (עד כאן גם בד). החזיר בו דבר אחד, או שני דברים, מעיניינו של שטר , כשר. וכ"ה לעיל גיטין הנ"ל בכל הנוסחאות לעניין גט. ובמשנת גיטין פ"ט מ"ז: שייר מקצת הגט, וכתבו בדף השני, והעדים מלמטה, כשר. ובירושלמי שם רה"ט, נ' ע"ג: מהו שייר? א"ר יוסי בר ביבון, כגון קיים שריר וברור. 44 עיין מ"ש לעיל הערה 23 בפירוש המלה "ברור". וגט פסול פשוט (צ"ל: בגט פשוט פסול, כמו שהגיה בגליון אפרים, והיא פיסקא והמשך ממשנתנו הנ"ל), במקושר כשר, ובלבד מאחריו (כלומר, אבל לא מן הצד). ולכאורה משמע ששתי ההלכות שוות, ואף כאן אם החזיר מעניינו של שטר כשר, כלעיל. 45 ונחלקו בכד הב"ח והט"ז, עיין אה"ע סי' ק"ל ובב"ש שם ס"ק ה' ובט"ז שם ס"ק ב'. ועל השינויים בכי"י בכגון דא, עיין מ"ש לעיל שורה 40, ד"ה ומצוי.

442-43. הרחיק את העדים מן הכתב וכו'. לעיל גיטין פ"ז (כי"ע פ"ט) הי"א, עמ' 274, ובמסה"ת שם. ועיין מש"ש בח"ח, סוף עמ' 907 ואילך.

544-45. ר' שמעון בן אלעזר אומ' מלא שיטה אחת וכו'. וכ"ה ("בן אלעזר") בכל הנוסחאות כאן ולעיל גיטין (ובגיטין חסר "בן אלעזר" בד). אבל בתוספות כאן קס"ב כ', ד"ה פחות, מעתיקים רשב"ג . ועיין שם בתוספות שפירשו שהמחלוקת היא בשחתמו מן הצד, עיין במהרש"א במקומו ומה שפירש בו בהגהות הרש"ש, ובמה"פ פ"י ה"א, ד"ה כמה. ועיין בנת"י בירושלמי, ד"ה כמה. ועיין במאירי, עמ' 670 ואילך, ועיין מ"ש בגיטין שם, עמ' 908.