תוספתא כפשוטה על בבא בתרא יא:יא

145-47. שטר שחתמו עליו חמשה עדים, ונמצאו שלשה הראשונים קרובין, או פסולין, תתקיים עדות בשאר עדים. לעיל גיטין הנ"ל ובמסה"ת שם. והובאה התוספתא מכאן ("שטר") בה"ג ה' עדות, ד"ו קי"ד ע"ג, 46 בתשובות חכמי פרובינציא, הוצ' ר"א סופר, ירושלים תשכ"ז, עמ' 331, הביא את דברי בה"ג, והוסיף: וכן מצינו בס' השכם, וכוונתו לס' והזהיר שהבאנו להלן בפנים, עיין במבוא לס' והזהיר ח"א, עמ' ד' ואילך. הוצ' ר"ע הילדסהיימר, עמ' 474, תשה"ג קורוניל סי' ק"ב, והזהיר צו, עמ' 62, תשובת רבינו נסים בתשה"ג שבמדעי היהדות ה"ב סי' ע', עמ' 117, רשב"ם קס"ב סע"ב, ס' הישר לר"ת מכות סי' תע"ה, נ"ג ע"א (הוצ' רש"ש שלזינגר, סוף עמ' 388), תוספות גיטין י"ה א', ד"ה אמרי, או"ז ב"ב סי' רי"ז, ל"ב ע"א, סמ"ג עשין ק"ט, ק"צ ע"ב, שבה"ל (הסגלה חמ"א, עמ' 122), ריטב"א מכות ו' א', ד"ה א"ר יוסי, ועיי"ש, ד"ה למחזי, מאירי שם עמ' כ"ט, ר"ן גיטין פ"ב סוף סי' תכ"ד. ולעיל גיטין, עמ' 908–910, הבאתי את שיטות הראשונים והאחרונים שבארו תוספתא זו שלא תהיה סותרת את שיטת הבבלי, עיי"ש.

247. כתבו בחמשה לשונות, וחתמו עליו חמשה עדים בחמשה לשונות, כשר. כ"ה בכל הנוסחאות כאן, וכן מעיד במגדל עוז פ"ד מה' גירושין ה"ח בשם "נוסחא מדוייקת מן התוספתא, וכתוב בה בין בסוף גיטין, בין בסוף בתרא, בה' לשונות כשר". וכ"ה בגיטין פ"ז הי"א הנ"ל בכי"ע ובליקוטין מן התוספתא. וכ"ה בחי' הרשב"א גיטין פ"ח א', ומוסיף: כך היא הגירסא בספרים שלנו. ולפי זה אין הבדל בין שטרות לגט. אבל בגיטין בכי"ו ובד הגירסא היא: פסול . וכן היתה הגירסא לפני הר"מ והראב"ד, עיין מ"ש לעיל שם, עמ' 910, בבאור התוספתא ודברי הראשונים.

348. נקרע, כשר. נתקרע, פסול. נתקרע בו קרע של בית דין, פסול. נימוק, או שהרקיב וכו'. כל הברייתא לעיל גיטין פ"ז (פ"ט בכי"ע) סהי"א והי"ב, עמ' 274, והרישא שלנו, גם בגיטין פ"ב ה"ב (עמ' 249) ומסיים שם: ר' שמעון בן לעזר אומ' מדבק את הקרעים ונותן לה, ואומ' לה בפני נכתב ובפני נתחתם. ועיי"ש במסה"ת, והארכנו בבאורה לעיל שם, עמ' 797–799. ובתשובת רבינו נסים בתשה"ג אסף ח"א סי' קכ"ד (מדעי היהדות ח"ב, עמ' 116) הביא את הברייתא לעניין גט, ומתחיל בלשון הבבלי כאן (קס"ח ב') שמדבר בשאר שטרות, 47 עיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 911. ומתוך דבריו ברור שפירש שהכוונה היא אם מותר לגרש בגט כזה. ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 911 ואילך, בעניין מחלוקת הר"מ והראב"ד פ"ד מה' גירושין הט"ו, ובמגדל עוז שם. ואף בפי' התוספתא כאן כתב הרשב"א גיטין 48 וממנו בר"ן שם פ"ט סי' תקנ"ו ובנ"י, עמ' קס"א. ס"ד א': ושמא גם היא (כלומר התוספתא בב"ב) כשאר שטרות שקונה בהן, כגון שטר מתנה, וכיוצא בהן וכו', עיין מ"ש לעיל גיטין שם, סוף עמ' 911 ואילך. ובחי' הרשב"א כאן קס"ח ב': תוספתא. נקרע בו קרע של ב"ד פסול, נימוק, או שהרקיב וכו', ולא פירש בה כלום. ובעניין נקרע שהוא כשר ונתקרע שהוא פסול, הגירסא שלנו מקויימת ע"י התוספתא בגיטין פ"ז ופ"ב הנ"ל, וע"י כל הראשונים. ופירושו שאם נקרע במקום אחד כשר, אבל אם נתקרע בכמה מקומות, קרעים קרעים, פסול, עיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 799, ועמ' 874, ד"ה הרי זה גיטיך. ובבלי קס"ח ב': נקרע פסול, נתקרע כשר, נמחק 49 ועיין בהוספה למשנתנו פ"י מ"ו (דק"ס, עמ' 447, הערה ט'). וכו', היכי דמי נקרע, ה"ד נתקרע, אמר רב יהודה נקרע, קרע של בית דין, נתקרע, קרע שאינו של בית דין. היכי דמי קרע של בית דין, א"ר יהודה מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף. אביי אמר שתי וערב. ופירש הרשב"ם ועוד: נקרע, ע"י אדם. נתקרע, מעצמו. ובירושלמי גיטין פ"ב ה"ג, ע"ד ע"ב: איזהו קרע של בית דין, בין כתב לעדים. ועיין מ"ש על קרע ב"ד לעיל גיטין, עמ' 797 ואילך, ועמ' 911.

4נימוק, או שהרקיב וכו'. בה"ג הלואה, ד"ו ק"י סע"ב, הוצ' הר"ע הילדסהיימר, עמ' 451, רשב"א קס"ח ב' הנ"ל, מגדל עוז פ"ד מה' גירושין הנ"ל, טור חו"מ סוף סי' נ"ב. ועיין מ"ש לעיל גיטין, עמ' 91 (בעניין גט). ובד: מחוק, או שהרקיב, וצ"ל: נימוק כלפנינו, ובכי"ע, ראשונים ומקבילה בגיטין, ועיין להלן בסמוך.

549. נימוק, או ניטשטש, ובבואה שלו קיימת וכו'. וכ"ה בד, וצ"ל: נמחק וכו', כמו שהוא בכי"ע, בחי' הרשב"א כאן קס"ח ב', במגדל עוז הנ"ל, ובכל הנוסחאות והראשונים במקבילה בגיטין הנ"ל, ועיין מש"ש, עמ' 912 ואילך, ועיין מ"ש לעיל שורה 35–37. ועיין חו"מ סוף סי' נ"ב.