תוספתא כפשוטה על בבא בתרא יא:יב

150-52. האחין שהניח להן אביהן מרחץ, אחד עני ואחד עשיר, לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח כנגדך מן השוק ומרחיץ, אלא או' לו, אם יש לך בוא והרחץ. במשנתנו פ"י מ"ז: שני אחין, אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד, עשאן לשכר, השכר לאמצע, עשאן לעצמן הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים, וירחצו במרחץ. ופירש"י (י"ג רע"ב): קח לך עבדים. שיחממו אותו, ורחוץ בו. וכן פירש הרע"ב במשנתנו. ובמאירי קע"ב א', עמ' 703: קח לך עבדים וירחיצוך . 50 נראה שאין כאן שינוי נוסח, אלא ניסוח ע"פ פירש"י. וכוונת רש"י: קח לך עבדים שיחממו את המרחץ, ורחוץ בו, אתה ובני ביתך. וכן בתוספתא כאן: בוא והרחץ, כלומר, את בני ביתך, כמו שפירש הרשב"ם במשנתנו קע"ב א'. וברי"ף פ"י סי' תתק"נ הרגיש בקושי של הסדר, ומה לה למשנתנו הנ"ל בתוך העניינים שאנו עוסקים בהן בפירקין. ופירש שהמשותף בין משנה זו למשנה שלפניה ושלאחריה היא "יאכל הלה וחדי" 51 הביטוי הוא, כנראה עתיק, ומצוי בפי' ר' יוחנן בירושלמי שבועות פ"ז ה"ז, ל"ח ע"א. ולאו דווקא לעניין ממון, שכן אמרו בירושלמי בכורים פ"ב ה"א, ס"ד סע"ג (כגירסת הרש"ס שם) על זקן שעבר את גיל המיתה והכרת בידי שמים: יאכל וחדי. ועיין גם בילקוט קונטרס אחרון (שרי"ר, עמ' 334). ואפשר שהכוונה לדוגמא הקלאסית של כרת, והיינו אכל חלב (עיין להלן בירושלמי שם), והכוונה: יאכל חלב וישמח, שלא יענש בכרת. (בבלי קע"א ב'), כלומר, שאדם פעמים ואוכל ממון של אחרים בחנם ושמח, או "שמח בדבר שלא עמל בו" (כפירש"י בביצה ל"ח ב'). ובבעל המאור שם פירש שאם אמר העני נפלוג ליומי, כלומר, יום אחד שלך ויום אחר שלי, הרשות בידו. והשיגו עליו הרמב"ן במלחמות שם והרשב"א קע"ב א' מן התוספתא כאן שמפורש בה לא יאמר עני לעשיר הריני לוקח וכו', והעני מפסיד, והיינו יאכל העשיר וחדי, כדברי הרי"ף.

252. והוצאה לאמצע. וכ"ה בד. אבל בכי"ע, ברמב"ן וברשב"א הנ"ל: והוצאה מן האמצע, והיא היא. ופירשו המפרשים (עיין בח"ד) שהכוונה שהעני משתתף בהוצאה אעפ"י שלא רחץ. אבל מדברי הרמב"ן נראה שפירש שהכל הוא מדברי העשיר, והיינו: "אם יש לך בוא והרחץ והוצאה מן האמצע", אבל לא שמענו שאם לא רחץ העני שצריך לתת מחצית העצים.

3עשאן אביהן שכר השכר לאמצע. וכ"ה ("שכר") גם בד. ובכי"ע: לשכר. 52 כנראה, שהגירסא שלפנינו נכונה, והיא גירסא מקורית. ובמשנתנו: "עשאן לשכר", ולא נזכר שם "אביהן". ועיין בח"ד שהעיר שמהוספה זו משמע שלא כשיטת התוספות (י"ג ב', ד"ה אם עשאן) שלאו דווקא אם עשאן לשכר, אלא אפילו עשאן לעצמו אם מוצא להשכיר השכר לאמצע. ועיין סמ"ע חו"מ סי' קע"א ס"ק י"ב. ודיוק חלש הוא.

453. ואחד בית הבד. משנתנו הנ"ל.