תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ב:א
תוספתא כפשוטה על בבא בתרא · Tosefta Kifshutah on Bava Batra 2:1
Open in the reader →11. כל שאינו עושה תדיר, כגון שדה בית הבעל וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד בטעות: כגון בית השלחין בית הבעל. ומפורש במשנתנו רפ"ג: ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר חזקתן שלש שנים מיום ליום, שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה מיום ליום. ועיין מ"ש לעיל תרומות פ"ב, עמ' 311, ד"ה וכן.
21-2. ואינה מיום ליום. וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ועיין דק"ס עמ' 119, סוף הערה ג'. והנה במשנתנו הנ"ל ממשיך: ר' ישמעאל אומר ג' חדשים בראשונה וכו'. ופירשו הרשב"ם ושאר הראשונים שר' ישמעאל ור' עקיבא מפרשים מהו חזקתה, שהרי הלשון ואינה מיום ליום צריך פירוש. ולפי שיטתם לפנינו פיסקא קטועה מן המשנה, והשאר מבואר במשנה, וכל הפיסקא תלויה באויר, ואין לה המשך למטה, והעיקר חסר למעלה. אבל הרשב"א בחידושיו (כ"ח א') מפרש שהחכמים של משנתנו חולקים על ר"ע ור' ישמעאל, ומה שאמרו בירושלמי ובבבלי: זו דברי ר' ישמעאל ור' עקיבא, אבל חכמים אומרים שלש שנים מיום ליום, הכוונה לחכמים שבמשנתנו כאן, ודברי משנתנו (והתוספתא כאן) "ואינה מיום ליום", כוונתם שאין צורך שאכילת הפירות תהיה תדיר שלש שנים מיום ליום, כדרך שעושה בבית השלחין, שהרי בית הבעל אינו עושה פירות כל השנה, אבל מ"מ צריך שיחזיק בה שלש שנים בין עידור וניכוש ושאר עבודות, ולכך כיוונו בירושלמי ובבבלי שאמרו שבשיטת החכמים צריך חזקה מיום ליום. ועיין בחי' הרשב"א שם שמביא ראייה לפירושו מן הירושלמי כאן. ולפי פירוש הרשב"א לפנינו הלכה שאינה תלויה כלל במחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבה, אלא פוסקת שכל שדה שאינה עושה פירות תדיר אין צורך שיאכל פירות כל השנה. והוא פירוש מרווח, אבל קשה מאד מצד הלשון. ועיין מ"ש ר"א גולאק בספרו לחקר תולדות המשפט העברי (דיני קרקעות), עמ' 94 ואילך.
32-3. אמ' ר' יהודה לא אמרו שלש שנים, אלא כדי שיהא באספמיא, אם היה עמו במדינה, כיון שאכלה שנה אחת הרי זו חזקה. במשנתנו פ"ג מ"ב: בגליל, והחזיק ביהודה אינה חזקה, עד שיהא עמו במדינה. אמר ר' יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה, וילכו ויודיעוהו שנה, ויבא לשנה אחרת. ולפי משנתנו חולק ר' יהודה על ת"ק ואומר שאפילו אינו עמו במדינה קיימת דין חזקה, וכל התקנה של שלש שנים לא היתה אלא משום שמא יהא במדינה רחוקה. ולא נתבאר במשנתנו אם ר' יהודה חולק רק על הדין של חזקה בשהיו בשתי מדינות, והוא סובר שאף בהן יש דין חזקה, והוא הדין אם היה במקום קרוב צריך חזקת ג' שנים, שלא חילקו חכמים את דבריהם, או שהוא סובר שאם היה במקום קרוב מספיקה חזקה של אכילת פירות בשנה אחת. ופירשה התוספתא שאם היה עמו במדינה מספיקה שנה אחת. וכן פירש בח"ד. ובבבלי מ"א א' אמרו שלר' יהודה אם החזיק בפניו, לאלתר הוי חזקה. ובעליות דרבינו יונה ל"ח א', עמ' קע"ו, תמה מניין לו לתלמוד שיטה זו של ר' יהודה, שמא לא חילקו חכמים 1 בעליות שם צ"ל: דילמא לא פלוג רבנן וכו', וכ"ה בשטמ"ק בשמו. ולפנינו שם בטעות: דילמא לא פליגי רבנן. בין בפניו לבין שלא בפניו, כשם שלא חילקו בשיעור החזקה בין שהיו בעלים במקום רחוק לבין שהיו במקום קרוב, וגם ר' יהודה סובר כן, שאינו חולק על עצם הדין של שלש שנים, כמו שאמרנו למעלה, שבמשנתנו אפשר לפרש כן בדברי ר' יהודה. וסיים שם רבינו יונה: ועוד נ"ל כי היה ידוע להם דס"ל לר' יהודה הכי מתוך הברייתא דבתוספתא תניא. ועיין בירושלמי כאן פ"ג ה"א, י"ג ע"ד, ובפירושו של הגרי"ח דייכעס במקומו, והוא העיר גם לעליות דר"י בשטמ"ק הנ"ל. אבל אין מן הירושלמי שום ראייה שלר' יהודה אם החזיק בפניו הרי זו חזקה לאלתר. ועיין מ"ש להלן ה"י שורה 30, ד"ה ר' יהודה.