תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ב:י

127. אמ' ר' יוסי בא ר' יוחנן בן נורי אצל ר' חלפתה, אמ' לו וכו'. בבבלי נ"ו ב' (ב"ק ע' סע"א): דתניא א"ר יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה, ואמרי לה ר' יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה, אמר לו וכו'. והנכון כבתוספתא כאן, וכן הסיגנון גם לעיל מע"ש פ"א הי"ג, עמ' 246: אמר ר' יוסה בא ר' יוחנן בן נורי אצל ר' חלפתא אמ' לו וכו', אמ' לו אף אני אומר כן אלא שעקיבה אמ' וכו'. וכ"ה להלן כלים ב"מ פ"א ה"ה, אהלות פ"ה ה"ח, ובכולם: אצל ר' חלפתא (ולא: אצל אבא חלפתא), עיין מ"ש לעיל ח"ב (מעשרות), עמ' 681. ובס' יחוסי תנאים ואמוראים ערך חלפתא, עמ' ש"ח: דגרס' בפ' מרובה ובחזקת הבתים א"ר יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר' יוחנן ללמוד תורה, ואמרי לה כשהלך ר' יוחנן בן נורי אצל אבא חלפתא ללמוד תורה, אבל בתוספתא דבבא בתרא פ' כל שאינו עושה פירות תדיר גרסינן לה הכי, א"ר יוסי פעם אחת 25 לא נמצא בשום מקום בתוספתות, שצוינו בפנים לעיל בסמוך. בא ר' יוחנן בן נורי אצל אבא 26 עיין מ"ש לעיל בסמוך (בפנים) , סד"ה אמ' ר' יוסי. ר' חלפתא אמר לו וכו' (כלשון התוספתא). ובס' הנר לר"ז אגמאתי 223 ע"ב: דתניא בתוספתא אמ' ר' יוסי כשהלך וכו', והעתיק את הלשון שבבבלי וציין למקור הברייתא, כרגיל אצלו.

229. אני או' כן, אלא שעקיבא אומ' אינה חזקה. וכן בס' יחוסי תו"א הנ"ל: אלא שעקיבא אומר אין זו חזקה. ובתוספתא אין יותר, ומה שבגמרא דידן מסיק שהיה ר' עקיבא אומר דבר ולא חצי דבר, ותלמוד שלנו שמפרש טעמו של ר' עקיבא, דאי סיום דברי ר' יוחנן בן נורי היה מסיק שהיה עקיבא (כלומר, בלי תואר רבי) אומר דבר, ולא חצי דבר.

330. ר' יהודה או' הרי הוא אומ' ולשלמה שנים עשר נצבים וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע: ר' יהודה או' הרי הוא חְזַקַה. ולשלמה שנים וכו', ומכאן ואילך הוא עניין אחר. ונראה שר' יהודה חולק על ר' עקיבא מטעם אחר, והוא שר' יהודה לשיטתו לעיל 27 לעיל סה"א, עיין מש"ש. שאם היה עמו במדינה כיון שאכלה שנה אחת הרי זו חזקה, ולא אמרו שלש שנים אלא דווקא אם היה במקום רחוק. וסברת ר' יהודה היא שאין אדם שותק ומוותר על פירות של שנה שלמה, 28 שיטת הבבלי ב"ב מ"א א' שלר' יהודה אם החזיק בפניו, לאלתר הוי חזקה לא נזכרה במקורות א"י, עיין מ"ש לעיל שורה 2–3 ד"ה ועיין בירושלמי כאן. ולפיכך אם היה עמו במדינה שנה אחת הרי זו חזקה. ולפי שיטה זו עדות על שנה אחת של חזקה היא עדות שלמה בלי שום הסברות, שהרי אם ימצא שהבעלים היו בשנה זו במדינה, יש כאן חזקה שלמה. וכן בעדות של השנה השנייה אם ימצא שבשנה זו היו במדינה אין צורך לא בעדות ראשונה ולא בעדות שלישית וכו'. אלא שר' יהודה סובר שאינה חזקה אלא אם הבעלים שתקו ולא מיחו כשהמחזיק אכל שנה שלמה מיום ליום, ואם היתה שנה מעוברת אף חודש העיבור בכלל. ואח"כ מצאתי שכע"ז פירש במנחת יצחק.

431-32. הוי או' זה חודש העיבור. ר' יהודה מביא ראייה מן הפסוק (מ"א ד', ז') ששנת פרנסה כוללת גם את חודש העיבור. וכן בספרי דברים פי' ג', הוצ' רא"א פינקלשטין, עמ' 9: מלמד שהשנה שנים עשר חדש וכו', וכן הוא אומר ולשלמה שנים עשר נציבים על כל ישראל , ואומר ונציב אחד אשר בארץ , איזהו אחד, זה חדש העיבור. ובבבלי סנהדרין י"ב א': ונציב אחד אשר בארץ . ר' יהודה ור' נחמיה, 29 כ"ה בכי"י, עיין דק"ס שם, עמ' 21, הערה ת'. ולפנינו בטעות: רב יהודה ורב נחמן. חד אמר אחד ממונה על כולם, וחד אמר כנגד חדש העיבור. ומכאן אנו יודעים שר' יהודה הוא שאמר: כנגד חדש העיבור.

532. ר' נחמיה או' וכו'. ובבבלי הנ"ל דברים מקוצרים, כמו שהעתקנו לעיל.