תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ב:יא

134. המחזיק בנכסי הגר, נעל וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ג. ובשם התוספתא בחידושי הרמב"ן נ"ג א' ובפיסקי הרא"ש פ"ג סי' ע'. ועיין לעיל קידושין פ"א ה"ה, עמ' 277, ומש"ש בתוכ"פ, עמ' 917.

235-36. נעל אחד וגדר אחד אינה חזקה, נעלו שנים, וגדרו שנים, הרי זו חזקה. ובחי' הרמב"ן הנ"ל: 30 הרא"ש קיצר כאן, ודלג על כמה הלכות. אינה חזקה. נעלו שניהם וגדרו שניהם 31 וכן מעתיק בשיטה לא נודע למי, עיין בשטמ"ק במקומו. וכו'. אבל בד ובכי"ע: וגדר אחד הרי זו חזקה וכו' הרי זו חזקה . ופירש הרמב"ן 32 לפי הגירסא שלו, שהיא גירסת כי"ו שלנו. בשם "יש אומרים" שאם שנים עשו שני קניינים שונים בבת אחת בנכסי הגר בטל אחד את השני, ולא עשו כלום, אבל אם שניהם עשו אותו קניין, כלומר, שניהם נעלו, או שניהם גדרו, אין מין מבטל את מינו, וקנו שניהם חצי קרקע. והרמב"ן דחה פירוש זה מתוך הגמרא בב"מ 33 ח' ב'. ועיין במשנתנו שם רפ"א וברש"י שם ב' א', ד"ה היו שנים. שאם אחד רוכב ואחד מנהיג שניהם זכו מן ההפקר, אעפ"י שיש שם קניינים שונים. והרמב"ן מסיק שאם הפירוש כדברי היש אומרים הרי התוספתא משבשתא היא, והוא מציע להפוך את הגירסא שברישא אם שניהם עשו מעשה אחד המועיל הרי זו חזקה (כמו באחד רוכב ואחד מנהיג) ואין הבדל אם אחד נעל ואחד גדר, אבל אם שניהם עשו מעשה אחד, וכל אחד עשה חצי מעשה, ונמצא שלא הועיל מעשה אחד בלי מעשה חברו לא קנו, ואינה חזקה. ובשיטה לא נודע למי (בשטמ"ק שם) קיים את הגירסא שלפנינו, ודחה את קושיית הרמב"ן מב"מ, שהרי שם העמידו את הרוכב במנהיג ברגליו, וקניין אחד הוא, אבל באחד גדר ואחד נעל שני קניינים הם, ואין כאן חזקה. ולעצם הגירסא שלפנינו הרי וודאי הוא שהיא נכונה, והיא מתקיימת ע"י הרמב"ן, ע"י ה"יש אומרים" שמביא הרמב"ן וע"י השיטה לא נודע למי. וציין לכל הראשונים הנ"ל בח"ד במקומו. ולגירסת הדפוסים וכי"ע הסיגנון מגומגם, וקשה למה לא כלל את הסיפא בתוך הרישא, והרי בשניהם יש כאן חזקה.

336. היו לו עשר שדות, כיון שהחזיק באחת, החזיק בכולן. מתוך העניין לעיל (וכן מן הסיפא להלן) ברור שמדברים בנכסי הגר. ובירושלמי קידושין פ"א ה"ה, ס' ע"ד: ר' יסא בשם ר' יוחנן היו לו שתי שדות, אחת ביהודה ואחת בגליל, החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל, או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה, קנה (וכ"ה לעיל שם ה"ג, נ"ט סע"ד). ובניכסי הגר לא קנה, אפילו מיצר בנתיים. וכן בבבלי כאן נ"ג סע"א: ואמר רב אסי א"ר יוחנן שתי שדות ומצר אחד ביניהן החזיק באחת מהן לקנותה קנאה, לקנות אותה ואת חברתה, אותה קנה, חברתה לא קנה וכו'. ועיין בשיטת רב חסדא בירושלמי קידושין שם, ומ"ש לעיל ח"א (פיאה), עמ' 150 ואילך. והנה מתוך הירושלמי עצמו שלעיל מוכח בפירוש שיש הבדל בין מקח לנכסי הגר, ובמקח קנה את כולן, כדברי שמואל בבבלי כאן ס"ז א' (ומקבילות), שאפילו הן בעשר מדינות קנה את כולן וכו', דסדנא דארעא חד הוא. וכבר בארו הראשונים את ההבדל בין מכר לבין זכייה בנכסי הגר, עיין בחי' הרמב"ן נ"ג א'. ורבינו הביא שם את הירושלמי הנ"ל ואת התוספתא כאן ופירש שכל עשר השדות היו סמוכות אחת לשנייה בלי שום הפסק. ועיין ר"מ פ"א מה' זכייה ומתנה ה"ג.

436-37. עשרה עבדים, אע"פ שהחזיק באחד, לא החזיק בכולן. רמב"ן הנ"ל. והוא פשוט, שהרי אפילו אם עבדים כקרקעות הרי יש הפסק ביניהן, וגם אינו שייך לומר בהם סדנא דארעא חד הוא, ואפילו במקח וממכר לא קנה. ופירש בח"ד שמדברים בעבדים קטנים, שהרי הגדולים קונים את עצמן לפני שהוא מחזיק בהם, והוא כאבא שאול בבבלי קידושין כ"ג א'. ובבבלי גיטין ל"ט א' פסק ריב"ל הלכה כמותו. וכ"ה בירושלמי שם פ"ד ה"ד, מ"ה ע"ד. ועיין במס' גרים פ"ג ה"ז, הוצ' היגר, עמ' ע"ד, וצ"ל שם: ואם היו פיקחין וכו', והמלה "עבדים" היא באשגרה מלעיל.

537. כלים ועבדים, זכה בכלים וכו'. בבלי ב"ק י"ב א'.

638. בעבדים, לא זכה בכלים. בבלי הנ"ל. ואמרו שם: והתניא החזיק בעבדים קנה מטלטלין וכו', דכ"ע עבדים כמקרקעי דמי, והדתניא קנה שפיר, והדתניא לא קנה, בעינן קרקע דומיא דערים מצורות ביהודה, דלא ניידי. ועיין ירושלמי קידושין פ"א ה"ג, נ"ט סע"ד. ומשמע משם שמדברים גם במקח וממכר, אבל לפנינו הרי ברור שמדברים בזכייה מנכסי הגר שמת ואין לו יורשין.

738-39. כלים וקרקעות, זכה בכלים, לא זכה בקרקעות, בקרקעות, לא זכה בכלים. כלומר, אין קניין אגב בנכסי הגר, אלא במקח וממכר, שהמוכר אומר לו קני אגב קרקע, והסיפא לא נאמרה אלא אגב הרישא, ואין צורך להכנס בדחוקים.

839-40. עבדים וקרקעות, זכה בעבדים, זכה בקרקעות, זכה בקרקעות, לא זכה בעבדים. וכ"ה בכי"ע. אבל בד: לא זכה בקרקעות. וכ"ה בבבלי הנ"ל, וכן יוצא מן הירושלמי הנ"ל. והדברים פשוטים, שאפילו אם נאמר עבדים כקרקעות אינו קונה בחזקה באחד מהן, כלעיל שורה 36, ד"ה עשרה. ובירושלמי ובבבלי הנ"ל מדברים במקח וממכר, ולפיכך נכנסו הראשונים בשאלה אם קרקע נקנית בקניין אגב, עיין בראשונים בב"ק שם. ועיין מ"ש לעיל ח"ו, כתובות, עמ' 208, הערה 43.

940-42. הלך בה בין לארכה בין לרחבה, [הרי זה קנה מקום הילוכו, דברי ר' אליע'. וחכמ' אומ' אין הילוך קונה. הילכו בה שנים בין לאורכה בין לרוחבה], זה קנה מקום הילוכו וכו'. השלמתי ע"פ כי"ע, וחלק מן המוסגר חסר גם בד, עיין בשנו"ס. והברייתא שלנו בירושלמי קידושין פ"א ה"ג, נ"ט ע"ד, שם ה"ה, ס' ע"ג, ב"ר ספ"ו, עמ' 397, בבלי כאן ק' א', מדרש רות רבה (לפסוק ד', ז'), מס' גרים פ"ג ה"ח, הוצ' היגר, עמ' ע"ה. והבבא השנייה "הילכו בו שנים בין לאורכה" וכו', חסרה בכל המקבילות (חוץ ממס' גרים הנ"ל, עיי"ש), ודינה כמו ברישא. ובב"ר בדפוסים מסורת אחרת. עיין בשנו"ס אצל תיאודור, ומ"ש הרמ"מ כשר בתורה שלמה במקומו, עמ' 590 הערה פ"ה. 34 ועיין מ"ש רמא"ש בבית תלמוד של ווייס ח"ב, עמ' 141, בהערה.