תוספתא כפשוטה על בבא בתרא ב:יב

143-44. לקח ממנו עשר שדות, כיון שהחזיק באחת מהן, החזיק בכולן. לעיל כתובות פ"ב סה"א, עמ' 60. ובס' המקח והממכר לרב האיי שער י"ג (שער ג' שבתוך שער י"ג), כ"ח ע"א: וכדג' לקח הימנו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. לקח מקצת וכו'. וכן בפירוש רי"צ גיאת לב"מ ע"ז ב': 35 לפי ר"ז אגמאתי בס' הנר שם, 124 ע"ב. דבהדיא תנינא בתוספה לקח הימנו עשר שדות כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולן. ותניא נמי יפה כח וכו'. 36 כלומר, התוספתא בכתובות הנ"ל (בפנים). וכן הביאו בחי' הרמב"ן נ"ג א', רא"ש פ"ג סי' מ' הנ"ל, מ"מ ספ"א מה' מכירה. ובכולן הגירסא שלפנינו. והרמב"ן מגיה כאן: "עשר שדות בעשר מדינות , והיא השנויה במסכת קדושין בגמרא (כ"ז א') תניא כותיה דשמואל" וכו'. ועיין ב"ק י"ב א', וכאן ס"ז א'. ברם הברייתא שם היא התוספתא בכתובות הנ"ל, ואף שם חסרות המלים "בעשר מדינות", עיין מה שהארכנו שם עמ' 208–209 בפירוש הסוגיות בבבלי קידושין. והרמב"ן ציין גם לירושלמי קידושין פ"א ה"ה, ס' ע"ד, עיי"ש. אבל אף בלי הגהה מתקבל פירוש הרמב"ן, שהרי מסתבר שיש הבדל בין ריש הי"א כאן ובין ההלכה שלפנינו, שאם לא כן למה לא שנה את שתיהן ביחד.

244-45. שכר ממנו עשר שדות, כיון שהחזיק באחת מהן, החזיק בכולן. כ"ה בד, בכי"ע ובחי' הרמב"ן הנ"ל. ודין שכירות, כדין מכר, כמפורש לעיל ב"מ פ"ט סה"ט. ועיין בבלי ב"ק ע"ט א', ב"מ צ"ט ב', ובכ"מ פי"א מה' מכירה ה"ט. ולפנינו נשמטה בבא זו ע"י הדומות. ובכי"ע מוסיף כאן: עשרה עבדים אעפ"י שהחזיק באחד לא החזיק בכולן. וכ"ז חסר גם בחי' הרמב"ן הנ"ל. והוא כנראה באשגרה מלעיל שורה 36–37. עיין מש"ש. ולעצם ההלכה עיין גם להלן הי"ג.

345-46. לקח מקצת ושכר מקצת, והחזיק בין בלקיחה, בין בשכירה, הרי זו חזקה. וכ"ה בד ובכי"ע. וכ"ה בחי' הרמב"ן והרא"ש הנ"ל, ובר"מ ספ"א מה' מכירה. ובס' המקח והממכר ובמ"מ הנ"ל: בין בשכורה בין בלקוחה. ולעיל שם (לפני הפיסקא של התוספתא): כיון שהחזיק הלוקח באות' של שכירות, או באות' של מכיר', קנה שתיהן . וכן בחי' הרמב"ן הנ"ל: הרי זו חזקה, פי' לכלן. ובכי"ו בטעות: בין בלקיחה בין במכירה .